שנת תשפ"ב | שבת פרשת לך לך

פרשת השבוע: איך מוצאים את ארץ ישראל?

הציווי "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב א), מהדהד לדורות.
הכתוב איננו מסביר איך אברהם (אז אברם) ידע להיכן ללכת, להיכן לפנות? צפונה? דרומה? מזרחה? מערבה?
המדרש אכן מסביר שהמבוכה וחוסר הידיעה, הגבירו עוד יותר את עוצמת הניסיון. וז"ל: "אל הארץ אשר אראך, לא אמר ליה למקום פלוני זו נסיון בתוך נסיון יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזו מקום הוא הולך, מה עשה נטל את כליו ואת אשתו וילך אברם כאשר דבר אליו" (מדרש תנחומא פרשת לך לך סימן ג).
ועדיין כיצד מצא אברהם את דרכו!
מדרש הגדול (שם) הציע: "אל תהי קורא אראך אלא אראיך, לארץ שעיני בה כל השנה, דכתיב עיני ה' אלהיך בה (דברים י"א, יב). מיד אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא הריני לפניך, אל המקום שאתה רוצה בו אני הולך".
הסבר זה של המדרש עונה על השאלה למה דווקא לארץ ישראל? אבל לא עונה על השאלה, היכן היא הארץ הזו?!
הרמב"ן (תלמידו של אברהם, שקיים גם הוא בגופו ציווי זה, לפני כשבע מאות וחמישים שנים), מסביר: "היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך"...ומפני זה אמר "ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי" (להלן כ' יג), כי היה תועה כשה אובד (ע"פ תהילים קי"ט קעו)".
לדברי הרמב"ן, אברהם נדד ותעה בדרכים, בלי שידע את הכיוון הנכון, רק כשהגיע לארץ כנען, בישרו הקב"ה כי זו ארצו של עם ישראל.
זו גם דעתו של רבנו מיוחס (פרשן קדמון למקרא, מתקופת הראשונים). וז"ל: "אשר אראך. שאני מראה לך ומודיעך, והוא הוה המדבר לעתיד".
רבי יעקב בעל הטורים (בנו של הרא"ש) מצא רמז מעניין הפותח לנו דרך לתשובה חדשה: "אראך. בגימטריא בעננים (222). מלמד שהיו העננים הולכים לפניו ומראים לו הדרך".
נציע עתה בדרכו רמז נוסף, המופיע בכתוב ובדברי חז"ל, שהופך את התופעה לסימן קבוע.
חז"ל והראשונים כבר הפנו את תשומת לבנו כי הפתיחה של פרשתנו מופיעה שוב בפתיחה לפרשת העקידה: "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ב ב). כאן יש כיוון "אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה", אבל התשובה לשאלה על איזה הר, עדיין לא ניתנה. חז"ל מגלים לנו כיצד גילה אברהם את המקום. על הפסוק: "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית (שם פסוק ד), מביא המדרש (ורש"י בעקבותיו): "מה ראה? ראה ענן קשור בהר" (בראשית רבה (פרשת וירא) פרשה נו סימן א).
אם כך, נסביר כי כשם שהענן סימן לאברהם אבינו את מקום העקידה, וממילא את מקום המקדש, ומקום יצירתו של אדם הראשון, כך העננים סימנו לאברהם אבינו את הדרך מחרן לארץ ישראל.
זהו הענן שהיה קשור מעל אוהלה של שרה, זה הענן שליווה את עם ישראל והנחה אותם ביציאת מצרים, זה הענן שירד על הר סיני, זה הענן שכיסה את המשכן וזה הענן שירד על המקדש בזמן חנוכתו, בימי שלמה המלך (רמב"ן).
זה הענן שאותו מסמלת הסוכה עבורנו כל שנה, זה הענן שאנו מתפללים כי נראה אותו בקרוב שוב קשור על ההר, ומתוך כך על כל ארץ ישראל, הארץ שעיני ד' בה כל השנה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר