שנת תשפ"ב | שבת פרשת וישב

חמדת שנת השבע: מה תאכל העובדת הזרה בשנה השביעית?

בשבוע שעבר ניתחנו תשובה לשאלה טלפונית. הפעם זכיתי לשאלת ווטסאפ. כך כתב לי חבר:
"הרב, מה עושים עם פירות שביעית ועובדת זרה בבית?"
נסביר את השאלה, ונשיב עליה.
בתוספתא שביעית (פרק ה, כא) כתוב שאסור להאכיל, לא את הגוי ולא את השכיר, פירות שביעית. ואם היה שכיר לטווח ארוך, או שחייב במזונות השכיר – מאכילים אותו.
לכאורה יש בברייתא זו שני נושאים שונים: האחד הוא האכלת פירות שביעית לנכרים. השני הוא תשלום לשכירים שונים בעזרת פירות השביעית. יש לברר מהו היחס בין הדברים.
הרמב"ם (הלכות שמיטה פרק ה, יג) פוסק את הברייתא, ומוסיף שני דברים. הוא מוסיף ביאור מדוע מותר להאכיל את השכירים הללו – מפני שהם כאנשי ביתו. הוא פותח את ההלכה בהלכה האוסרת להוציא את פירות ארץ ישראל לחוץ לארץ.
לאור זאת, המהר"י קורקוס מבאר את ההלכה באופן הבא: כשם שאסור ל'טמא' את פירות השביעית בהוצאתם לחוץ לארץ, כך אסור להאכילם לנכרי. ברם, ביחס לתרומות ומעשרות ישנה הלכה, שבני ביתם (הכוללים את העבדים הנכרים) של הכהנים רשאים לאכול בתרומה. באותו אופן, הנכרי העובד כשכיר אצל יהודי רשאי לאכול מפירות השביעית של בעל הבית, מפני שהוא נחשב כאחד מבני הבית. ברם, הדברים אמורים רק על נכרי שמזונותיו מוטלים על ישראל. שכיר העושה עבודה מזדמנת, ואינו זכאי למזונות, אינו נחשב חלק מבני הבית, ואין היתר להאכילו את פירות השביעית.
החזון איש (שביעית סימן יג, כו), ובעקבותיו הרב קנייבסקי (דרך אמונה הלכות שמיטה פרק ה ס"ק צט) הולכים אף הם בדרך זו. ברם הם מחדדים שהאכלת הנכרי אסורה מדרבנן בלבד, ולכן כאשר מזונותיו מוטלים עליו חז"ל הקלו.
ערוך השלחן חולק עליהם. הוא אומר שהברייתא עוסקת באיסור סחורה. לשיטתו, אין שום איסור להאכיל פירות שביעית לנכרי מצד קדושת הפירות. מותר לשלוח לנכרי מתנה, או לארח אותו ולתת לו פירות שביעית. ההנחה של הברייתא היא שאם הוא מאכיל את הנכרי, מסתבר שאינו עושה זאת מטוב ליבו, אלא כפרעון חוב, ואסור לפרוע חובות בעזרת פירות שביעית. אך אם הנכרי מסב על שלחנו, זה לא נחשב כסחורה ותשלום, גם אם הקשר ביניהם הוא עסקי.
הראי"ה קוק (שבת הארץ קונטרס אחרון סימן כ, לאור סתירה בין הברייתא הזו לבין הדרשה המובאת בספרא) אומר שיש שני דברים שונים. יש איסור לפרוע חובות באמצעות פירות שביעית. ברם, איסור זה אינו תקף במצבים בהם השכיר מסב על שלחן בעל הבית. בנוסף יש איסור דרבנן לספק לנכרי פירות שביעית, מצד קדושתם. אך מפני דרכי שלום לא תיקנו איסור זה על מי שמסב על שלחנו של בעל הבית.
נשוב לעובדת הזרה:
במקרה זה, איננו עוסקים בפרעון חוב, אלא במי שמסבה על שלחנם. נאמר מפורשות בברייתא שאין למנוע ממנה לאכול את פירות השביעית יחד עם המשפחה. לפי ערוך השלחן, הטעם הוא מפני שאין בכך פרעון לחוב. לפי הראי"ה קוק (ונראה שכך גם כוונת החזון איש) מפני דרכי שלום. לא יתכן שהמשפחה תאכל יחד ויתחילו לומר לאחד האנשים האוכלים עמם איזה מאכלים מותר להם לאכול ואלו לא. מסתבר שגם אין למנוע ממנה לקחת פירות מסלסלת הפירות, שכולם אוכלים ממנה, מאותו הטעם. ברם, ערוך השלחן מתיר לתת לה פירות שביעית במתנה, ואילו שאר הפוסקים אומרים שזה אסור מדרבנן.
אמנם אנו נמצאים בעולם מאוד שונה, אך חשוב לשים לב לרגישות של חז"ל, כבר לפני אלפי שנים. כבר אז הייתה תשומת לב לכך שלא יתכן שהמשפחה תאכל כדרכה, ואילו השתתפות הנכרים המושכרים אצלם תהיה מוגבלת (ואפילו שור אסור לחסום בדישו). גם עלינו מוטלת המשימה לתת יחס ראוי ומכבד למי שעובד אצלנו, גם העובדת הזרה נבראה בצלם ויש לכבדה ובוודאי שלא להונות אותה ולביישה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר