שנת תשפ"ב | שבת פרשת אמור

פרשת השבוע: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, מי הם הכהנים?

אין ספק כי הכהנים הנזכרים בתחילת פרשתנו, הם צאצאיו של אהרון הכהן.

אף על פי כן, לא כל כהנים הנזכרים בתנ"ך הם אכן צאצאיו.

נדגים את העניין באמצעות ניתוח דברי הנביא הבאים: וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ (שמואל ח' יח).

לא יתכן שבניו של דוד, בנו של ישי וצאצאו של פרץ בכור יהודה מתמר, הם גם צאצאים, דרך האב של אהרון הכהן.

אם כך, צריך לברר מה פשר הביטוי?

בדיקה בפסוק המקביל בדברי הימים, מגלה כי עזרא הסופר ניסח אותו אחרת: "וּבְנֵי דָוִיד הָרִאשֹׁנִים לְיַד הַמֶּלֶךְ" (דברי הימים א י"ח יז).

אכן, יונתן תרגם "וּבְנֵי דָוִד רַבְרְבִין הֲווֹ" כלומר, שרים ומושלים. בעקבותיו צעדו רש"י, ר"י קרא, רד"ק ורלב"ג (עיינו גם בפירוש הרמב"ן על התורה, בראשית מ"א מה).

נעיר כי רש"י, ורשב"ם נכדו, פירשו כך גם את הפסוק הבא: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" – שרים כמה דאת אמר (שמו"ב ח, יח) 'וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ'".

הרלב"ג בשמואל, הוסיף והעיר הערה חינוכית-מוסרית: "והנה זה הענין היה סיבה להרבה מהרעות שבאו לדוד, כי אם לא היה הענין כן לא מרד אבשלום, ולא נהרג אמנון ואדניה, כמו שיראה במעט עיון; ובכלל: אם היה משגיח המלך במוסר בניו, לא קרה להם כך".

גם ר"י מטראני סבר שהתואר "כֹּהֲנִים" פה, הוא כינוי למעמד שלטוני ולא דתי, והביא ראיה לדבריו מכינויו של יתרו "כֹהֵן מִדְיָן" (שמות יח, א).  

[בחז"ל יש בהחלט גם דעות הסוברות שמעמדו של יתרו היה מעמד גבוה מבחינה דתית, ושהוא שימש ככוהן לעבודה זרה. עיינו כדוגמה בדברי המדרש הבא (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק, פרשה א): "'כֹהֵן מִדְיָן'. רבי יהושע אומר: כומר היה, כענין שנאמר (שופטים יח, ל): 'וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ', עיינו שם גם בדעת רבי אלעזר המודעי].

כפירוש על דרך הדרש, מביא הרד"ק שהכוונה שהיו תלמידי חכמים, שהרי מצאנו בשם חז"ל (נדרים סב, ע"א) "אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר: צורבא מרבנן אנא, שרו לי תיגראי ברישא (מותר לתלמיד חכם לומר 'הקדימו דיני לשל אחרים בשביל כבוד תורתי' – רש"י), דכתיב: 'וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ', מה כהן נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש". (נעיר כי בימינו צריך להיזהר מאוד בדברים מעין אלו, שעלולים לגרום לחילול השם, ונביא 'מעשה רב' לחיזוק העניין נספר כי מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, מעולם לא הסכים שיוותרו לו על עמידה בתור במכולת השכונתית, שבה היה קונה את המצרכים לאחר שאשתו חלתה).

בשולי דברי הראשונים, נציע כיוון אחר.  בני דוד הבכורים לאמותיהן, היו אכן אחראים וממונים על עבודת השם, על העבודה בבמות הציבוריות. לפיכך, משמעות הביטוי "כֹּהֲנִים הָיוּ" היא ששימשו בכהונה בפועל. חיזוק לכך נמצא בדברי בעל הרכסים לבקעה (בראשית י"ד יח) שהסביר כי בני דוד היו ממונים על העבודה בבמות.

מכאן נוכל לצעוד צעד נוסף קדימה, נבאר גם את הביטוי הבא: "וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד" (שמואל ב ו' יד). דוד לא היה כהן, אבל בזמן שדוד החל בהכנות לבנות את בית המקדש, והעלה את הארון לירושלים, לעיר דוד, הוא נהג כמשה רבנו ולבש בגדי כהונה, כמלך שבונה את המקדש ו/או המשכן. רק אחרי שהמשכן או המקדש בנויים בפועל, הכהנים הם אלה שלובשים את בגדי הכהונה, והם אלה שעובדים שם ומחברים בין שמים לארץ.

לכבוד יום ההולדת השבעים וארבע למדינה,

 נתפלל כי השרים יהיו ראויים להיקרא כהנים,

והכהנים - בני אהרון ישרתו בקודש ויחברו בין עם ישראל לקב"ה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר