שנת תשפ"ב | שבת פרשת עקב

הלכה פסוקה: הצפת גשמים ממגרש גבוה למגרש נמוך שגרמה נזק

דיינים: הרב עמוס ראבילו, הרב יאיר וסרטייל, הרב אבי קלמנטינובסקי

המקרה בקצרה: התובעת היא חברה שמפעילה מפעל באזור תעשייה, הנתבעת גם היא חברה שבבעלותה מגרש השכן לזה של התובעת באותו אזור תעשייה. בין שני המגרשים ישנו הפרש גובה וקיר תמך. בשנת 2019 הנתבעת ביצעה עבודות בשטחה, לאחר מכן היו שני אירועים של הצפת מי גשמים שהגיעו ממגרש הנתבעת, למגרש התובעת. באירוע הראשון מי גשמים זרמו מהמגרש העליון של הנתבעת למגרש של התובעת. באירוע השני, דוד מים שהתפוצץ במגרש עליון יותר, והמים זרמו דרך המגרש של הנתבעת וגרם לתובעת נזקים רבים.

התובעת מבקשת פיצוי בסך 200 אלף ₪ עבור ההצפה הראשונה ועוד 50 אלף ₪ עבור ההצפה השנייה. בדיון התובעת מחלה על הנזק שנגרם בהצפה השנייה. לטענת הנתבעת לא נעשו על ידה עבודות שגרמו להצפה, ותמיד היו זרימת מים מהמגרש העליון של הנתבעת למגרש התחתון של התובעת. לדבריה, ההצפה הראשונה נגרמה בעקבות כוח עליון (שבר ענן), שאינו באחריותה.

פסק הדין:  התביעה נדחית.

נימוקים בקצרה:

1.   האם בעל מגרש עליון אחראי על תיקון תעלת הניקוז כדי שלא יזיק לשכן?

לדברי הרמ"א (חו"מ קנה, ד) כאשר מי גשמים יורדים מקומה שנייה (עלייה) לקומה ראשונה – האחריות על בעל הקומה הראשונה למנוע את הנזילה. אמנם, האחרונים (סמ"ע קנה, טו וש"ך שם ס"ק ג) הקשו על דברי הרמ"א, ונתיבות המשפט הסביר שיש להבדיל שני מקרים. כאשר שני השכנים קנו את הבית ביחד, אזי כל אחד מתחייב למנוע את הנזק משטחו. לעומת זאת, כאשר הם לא קנו ביחד (אלא זכו בבית מההפקר) אין אחריות למנוע את הנזק היוצא משטחו.

במקרה זה שבו היתה תעלה בין המגרשים, ברור שהנתבעת מחויבת לדאוג לשימור תעלת הניקוז ואף להעמיק אותה כדי למנוע נזק עתידי.  

2.   האם הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובעת?

עד כאן עסק פסק הדין בשאלת האחריות למניעת הנזק. מה הדין במקרה שכבר אירע נזק – האם על הנתבעת אחריות לפצות את התובעת?

בית הדין הכריע שבמקרה הנדון יש לפטור את הנתבעת על אי מניעת הנזק, משום שהיא לא יכלה לדעת שמים מהמגרש שלה יזיקו למגרש התחתון של התובעת (שולחן ערוך חו"מ תי, כו), בנוסף, הנתבעת לא פעלה בזדון אלא בשוגג ולכן יש לפטור אותה (ש"ך חו"מ שפו, א).

מסקנה, הנתבעת פטורה מתשלום נזקי ההצפה. 

3.   האם הנתבעת שינתה את פני השטח לפני מקרה הסחף?

כאמור, בית הדין פטר את הנתבעת מאחריות על אי מניעת הנזק. אולם, במקרה ויתברר שהנתבעת הרסה את תעלת הניקוז בעצמה, מסתבר שיש לחייב אותה על הנזק.

בית הדין הכריע כי הנתבעת לא שינתה את פני השטח לפני ההצפה הראשונה, וזאת מכמה נימוקים: א. מהתבוננות בתצלומי אוויר שהצדדים הביאו. ב. כיוון שהיתה הצפה עוד לפני רכישת המגרש על ידי הנתבעת, ולכן יש סיכוי סביר שגם ההצפה הנדונה לא אירעה בגלל הרס תעלת הניקוז. ג. עדותו של העד העובד עם הנתבעת מורה על כך שלא התבצעו שינויים בתעלה.  

4.   מעמדה של הודאת הנתבע ומנהל העבודה שלו

בית הדין החליט שלא לייחס משקל להודאת הבעלים של הנתבעת באחריותו, שנאמרה בשיחה מוקלטת עם הבעלים של התובעת. משום שהיא נאמרה לאחר שתי ההצפות וניכר שהבעלים של הנתבעת התבלבל בין שתי ההצפות, כך גם בדבריו של מנהל העבודה של הנתבעת.

בנוסף, הבעלים של הנתבעת אמר בבית הדין שההודאה שלו היתה בטעות. במקרה זה, אף שההודאה נאמרה בפני עד אחד, הנתבע נאמן לומר שטעה בהודאתו, משום שההודאה נאמרה מחוץ לבית הדין (רמ"א חו"מ קכו, יג).  

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר