שנת תשפ"ג| שבת פרשת תולדות

הלכה פסוקה: בנייה של שכן שגרמה לתביעות הדדיות

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / שבט תשפ"ב / תיק מס' 81015-1

דיינים: הרב עדו רכניץ, הרב יעקב ידידיה לוי, הרב משה טוביאנה 

המקרה בקצרה: מר ג' ומר א' הם שכנים בישוב, מר ג' גר בישוב כבר שנים רבות, ואילו מר א' רכש מגרש לפני כמה שנים, ליד המגרש של מר ג', מר ג' השתמש שנים רבות בשטח שאינו שייך לו, אלא שייך למר א' לאחר שקיבל רשות מהישוב, לאחר שמר א' קנה את המגרש מר ג' נדרש לפנות את השטח, ופינה אותו, בין הצדדים כמה מחלוקות:

א.   מר ג' בנה כבש במקום שאמורה להיות הכניסה לחנייה של מר א' מה שמונע ממנו לקבל טופס 4. לטענת מר ג' מזכיר הישוב נתן לו אישור לבנות את הכבש שעלה המון כסף, ומדובר על אישור קבוע, כי זו עבודה שעושים לצמיתות, ולכן הוא זכאי להשאיר את הכבש. נציג הישוב אמר שהישוב לא אישר באופן קבוע למר ג', אבל אם יתברר שזה נכון, הוא יכבד את זה, ברוח דברים אלו העיד גם מר ט' מטעם הישוב.

ב.   מר ג' חצב במצוק שליד המגרש שלו מערה קטנה ועשה בה שימוש, העובדים של מר א' פגעו במערה ומוטטו אותה, נגרם נזק לציוד של מר ג', בית דין בישוב ב' חייב את מר א' 12,000 ₪ על הציוד.

ג.    החפירה שביצע מר א' פגעה במצוק וגרמה לחשש להתמוטטות סלעים שהצריכה יועץ קרקע בעלות של כ-4000 ₪, ובנוסף עבודה של קבלן בעלות כ-20 אלף ₪, שאותם הוא תובע ממר א' מעבר לסכום שנפסק לו על ידי בית הדין הראשון. בנוסף כדי לתקן את המצוק היה צריך לפרק פרגולה ישנה שלא היה ניתן להרכיבה מחדש. לטענת מר א' הוא נתן לו טרקטור לתיקון התקלה, ובנוסף להבנתו בית הדין הראשון כבר פסק בעניין זה ולא חייב פיצויים נוספים.

ד.   למר א' היו טענות קיזוז: א. בניית קיר ביניהם של 10,000 ₪. ב. ההתנגדות של מר ג' לביצוע העבודות. ג. הפרעה לעבודות שהאריכה את העבודה ב-14 יום סך הכל עלות של 140 אלף ₪. 

פסק הדין: מר א' חייב לשלם למר ג' 13,836, ניתנו לצדדים 14 יום כדי לישב את המחלוקות האחרות ביניהם.

 נימוקים בקצרה:

א.   היקף האישור שקיבל מר ג' מהיישוב לבניית כבש לחנייה

אין חולק שנציג הישוב אישר למר ג' להקים את הכבש בשטח הציבורי. כיון שמדובר בשטח ציבורי, על מר ג' להביא ראייה שהישוב נתן לו את השטח לצמיתות, וכיון שמר ג' לא הביא ראייה ברורה לכך, אין לקבל את טענתו שמדובר באישור לצמיתות. גם אם אכן נתנו לו אפשרות שימוש והוא השקיע כסף, אין להוכיח מהשקעת הכסף שהאישור הוא לצמיתות משום שהוא נהנה מהכבש כעשרים שנה, ובכך החזיר את ההשקעה בבניית הכבש.

ב.   הנזקים שגרם מר א' למר ג'
לפני שנים רבות מר ג' חצב במצוק שליד המגרש שלו מערה קטנה ועשה בה שימוש. העובדים של מר א' שבנו את ביתו פגעו במערה ומוטטו אותה ונגרם נזק לציוד של מר ג'. בית דין בישוב ב' חייב את מר א' 12,000 ₪ על הציוד.
החפירה שביצע מר א' לצורך יישור המגרש שלו פגעה במצוק וגרמה לחשש להתמוטטות סלעים אל המגרש של מר ג'. בעקבות זאת מר ג' שכר את שירותיו של יועץ קרקע בעלות של כ-4000 ₪, ובנוסף שכר קבלן בעלות כ-20 אלף ₪ שיבצע את הוראות יועץ הקרקע. כעת צד ג' תובע ממר א' לפצות אותו על הוצאות אלה מעבר לסכום שנפסק לו על ידי בית הדין הראשון. בנוסף כדי לתקן את המצוק היה מר ג' צריך לפרק פרגולה ישנה שלא היה ניתן להרכיבה מחדש, והוא מבקש עך כך פיצוי נוסף.
לטענת מר א' הוא העמיד לרשות מר ג' טרקטור לתיקון המצוק, ובנוסף להבנתו בית הדין הראשון כבר פסק בעניין זה ולא חייב פיצויים נוספים.
רוב דייני בית הדין פסקו שפסק הדין הראשון כלל לא עסק בשאלה הזו, אלא רק בשאלת הפיצוי על התכולה.
לגופו של עניין בשולחן ערוך (חו"מ קנה, טו) נפסק שמכות בקרקע שגרמו להתמוטטות קיר אצל השכן מחייבות את המכה בפיצוי. אף שהנזק נגרם על ידי הפועלים ולא על ידי מר א' ישירות, הרי שיש לחייבו בגלל התחייבותו לפצות על כל נזק כלפי הישוב בעת שקיבל את המגרש. בית הדין דחה את טענת מר א' שהמצוק לא היה מספיק חזק עוד לפני כן שהוא החל את העבודות שלו משום שהדבר לא הוכח. בנוסף כיון שהטרקטור שהוא העמיד לרשות מר ג' לא פתר את הבעיה, הרי שהוא לא נפטר מחיובו.
לגבי עלות היועץ בית הדין מקבל את התביעה במלואה. לגבי עלות העבודה, אמנם, מר ג' לקח קבלן בעלות של כ-20 אלף ₪, אלא שהוא הודה שהסכים למחיר כולל לעבודה בגלל שההערכה שלו את  זמן העבודה היתה מופרזת. בנסיבות אלו, בית הדין קבע כי עקרונית יש לשלם על פי מחיר השוק של תיקון הנזק (פסק דין ארץ חמדה גזית 73147) ולא לפי המחיר המופרז ששולם.
על כן, לדעת הרוב יש להכריע בדרך פשרה ולחייב את מר א' בסך 8000 ₪ בגין עלות התיקון הריאלית, בשקלול העובדה שיתכן שהמצוק היה רעוע קודם. לגבי הפרגולה גם בית הדין חייב סכום של 1,800 ₪ כפשרה, משום שיש אחריות למר א' על נפילת המצוק, וממילא הוא אחראי גם לעלויות שנדרשו כדי לאפשר את התיקון של הנזק.
לדעת המיעוט כיון שמדובר כאן רק על חשש סכנה רחוקה וכיוון שיתכן שהמצוק היה רעוע עוד לפני שמר א' ביצע עבודת, אין לחייב את מר א' על הנזק. בנוסף, מר א' העמיד לרשות מר ג' טרקטור ומפעיל, והסכמת מר ג' לעשות בו שימוש, היא כמחילה על כל התביעות לכן לדעת דעת המיעוט מר א' פטור. כך גם לגבי הפרגולה. 

ג.    דיון בטענות הקיזוז
מר א' ביקש לחייב את מר ג' בבניית קיר תמך בין המגרשים. בית הדין קיבל את עמדת מר ג' השני שאין חובה לבנות קיר תמך בין המגרשים, בנוסף מר ג' הוכיח שהוא שתל עציצים כהפרדה בין המגרשים.

מר א' ביקש לחייב את מר ג' בגין ההוצאות שגרם הפריע לעבודות של מר א'. בית הדין דחה את התביעה כיוון שמדובר על נזקים עקיפים ולכן אין לחייב עליהם אלא עם כוונה להזיק שלא היתה כאן.  

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר