|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת פקודיהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)מכירת איברים , תרומת איברים או רקמות תמורת תשלום (המשך)לאחר שהבאנו את דעתו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל כי יש לאדם בעלות על גופו ולכן רשאי הוא לקבל תשלום על תרומת איבר או רקמה, נעלה לדיון כמה נקודות עקרוניות. מצינו במשנה ובגמרא בבכורות "מתני'. הנוטל שכרו לדון - דיניו בטילים, להעיד - עדותיו בטילין, להזות ולקדש - מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה. גמ'. מנהני מילי? (שאין לקבל תשלום על עשיית מצוות) אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא (דברים ד') ראה למדתי אתכם וגו' - מה אני בחנם אף אתם בחנם. תניא נמי הכי: כאשר צוני ה' אלהי - מה אני בחנם, אף אתם בחנם" (כט ע"א). לפי זה "כלל נקוט בידנו כי מצווה שהתורה מחייבת לעשות לרעהו, צריכה להיעשות ללא כל תשלום" (חוות בנימין סי' קט סע' ב) ורק "שכר בטלה" מותר לקחת. אם כך כיון שכבר הגדרנו שאין חיוב מן הדין לתרום איבר או רקמה אפילו אם הם מתחדשים, לכן "אין שום סיבה לאסור על התורם מגופו לבקש ולקבל תשלום תמורת תרומתו" (שם) ואשרי מי שיעשה זאת אך ורק לשם שמיים. "גובה התשלום ניתן להיקבע על ידי התניה בין התורם לבין משפחת מקבל ההשתלה" (שם ע"פ שו"ע חושן משפט סי' רסד סע' ז ברמ"א , ביאור הגר"א ו"נתיבות המשפט" שם). התשלום "חייב להיות בגבולות סבירים" (שם). כמו כן יש להדגיש כי "רק התורם עצמו הוא שרשאי לקבל תשלום על תרומתו. אבל המתווך בין התורם לבין משפחת החולה, בין שזה אדם פרטי ובין שזה מוסד המקבל על עצמו הטיפול בזה, הוא חייב לעשות זאת (ובחינם) משורת הדין שהרי זו טרחה שכל אחד מחוייב בה מצד "השבת גופו". על כן אסור לו לקבל תשלום על זה פרט ל"שכר בטלה" " (שם). מסכם מו"ר כי חובה מוטלת על הציבור להתקין מערכת חוקים ותקנות שתביא ותבטיח את אי מסחורו של תחום רגיש זה.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
