|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת שופטיםהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)מפקד אוכלוסין על פי ההלכה - חלק שביעיהרב יוסף כרמל - ראש כולל "ארץ חמדהננסה השבוע להסביר במה טעה דוד במפקד שגרם למגפה של שבעים אלף איש (שמו"ב כ"ד טו), מדוע הייתה זו טעות בדבר "שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים" ומדוע לא התעוררה הבעיה במפקד שהיה בזמן מרד אבשלום (שם פ' יח). רבי אליהו מזרחי - הרא"מ תירץ את הקושיא השניה בדרך הבאה: "ושמא יש לומר שמה שהמנין שולט בהם (עין הרע) אינו אלא כשנמנים כל ישראל ביחד, כדכתיב: כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וכו'. אבל כשמונה מקצתם אין בכך כלום. ולפיכך כשמנה דוד את כל ישראל ואת כל יהודה שלט בהם עין הרע, ובא עליהם הדבר. אך כשמנה את העם אשר אתו בלבד, לא שלט בהם ע"ה והלכו ונצחו במלחמה". לפי עקרון זה טוען מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל כל הקושיות נופלות. שאול לא פקד את כל העם אלא רק את אלה שהתגייסו למלחמה ולכן לא הייתה כל בעיה במניין זה. מאידך גיסא זה שהוא הקפיד גם במניין החלקי לא למנות בצורה ישירה יכול להוות בהחלט מקור לסוגיא ביומא בעניין הפייס במקדש, שגם במניין חלקי אין למנות ישירות אלא באמצעות דבר אחר כמו "טלאים" או "אגודלים" וכך גם נלמד מהפסוקים בספר הושע. צורך זה במניין עקיף מקורו במה שמכונה "דברי קבלה" וטעות בו איננה גורמת לנגף. לכן במניין שנערך בזמן מרד אבשלום לא היה נגף, כי שם נספרו רק אלה שהצטרפו למחנהו של דוד. אבל האזהרה בפרשת כי תשא היא אזהרה לדורות שעונשה (נגף) כתוב בצדה ולכן לפי זה יהיה צורך ב"מחצית השקל" לכפר, בכל מקרה בו ירצו לדעת את מניין כל העם. מכיוון שדבר זה מפורש בתורה הוא נחשב כטעות בדבר "שאפילו תינוקות של בית רבן" יודעים אותו. (עמוד הימיני סימן יג סע' ח). לפיכך נוכל לסכם ולומר את הכללים הבאים לפי שיטה זו: א. מדאורייתא בכל פעם שפוקדים את כל העם יש חיוב לעשות זאת באמצעות מחצית השקל ורק כך בגלל אלמנט הכפרה ניתן למנוע את הנגף ח"ו. ב. אם רוצים למנות חלק מן העם או קבוצה מסוימת אין צורך מדין תורה במחצית השקל ומותר למנות את הקבוצה ישירות. ג. מדברי קבלה (דברי הנביאים בספרים שמואל והושע) למדנו שגם מניין חלקי יש לעשות בצורה עקיפה תוך כדי שימוש באמצעי תחליפי כמו טלאים או אצבעות, אבל מעבר על איסור זה איננו גורם לנגף ח"ו. נוסיף ונאמר כי רש"י (על שמואל א ט"ו ד) בהסבר מניינו של שאול את חייליו ב"טלאים" מצא רמז נוסף בתורה לאיסור מדברי קבלה והוא הפסוק "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב" (בראשית ל"ב יג). על פי הסברנו דלעיל ברור מדוע רש"י לא הביא את הפסוק מכי תשא, העוסק במניין כל העם והעדיף את האסמכתא מבראשית. (עמוד הימיני שם).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
