שנת תשס"ח | שבת פרשת תזריע

טלטול אקדח בשבת וביום טוב על-ידי רכז ביטחון, שלא בזמן משמרת

שו"ת "במראה הבזק

(מתוך ח"ו)
וינה, אוסטריה           Vienna, Austria             
אלול תשס"ה                      
טלטול אקדח בשבת וביום טוב על-ידי רכז ביטחון, שלא בזמן משמרת

שאלה
בעירנו אין עדיין עירוב. ברחובות הראשיים לא מסתובבים שישים ריבוא אנשים.
לחבר בוועדת הביטחון של הקהילה מותר לשאת את אקדחו בשבת וביום טוב גם כאשר איננו בתפקיד, לצורך הגברת הביטחון, כאשר הוא בא להתפלל בבית הכנסת. בכניסה לבית הכנסת ישנו שומר חמוש, ועל-פי דרישות הביטחון שקבעו המומחים אין הכרח בנושאי נשק נוספים. מובן שכל נושא נשק מאומן מוסיף לביטחון. אם מותר לשאת את האקדח, האם מותר לטלטל גם את הרישיון? (חובה על פי החוק האוסטרי לשאתו, אך אין עברה פלילית בנשיאת אקדח ברישיון גם אם הרישיון אינו צמוד אליו. ייתכן שיוטל קנס גבוה על המפר את ההוראה).
 
תשובה
א. היות שלפי העובדות המתוארות בשאלה אי אפשר להגדיר את הצורך בנשיאת נשק שלא בתפקיד כפיקוח נפש, אסור לטלטל את האקדח במקום שאין עירוב בשבת1. העצה היחידה היא להשאיר את האקדח בבית הכנסת במהלך השבת, אם הדבר ניתן מבחינה בטיחותית (כגון שיש שם כספת שניתן לנעול אותו בתוכה).
ב. ביום טוב שאינו שבת מותר2 לטלטל את האקדח ואת הרישיון.
ג. גם במקרים שמותר להסתובב עם האקדח בשבת מחמת פיקוח נפש, אין לטלטל את הרישיון לנשיאת נשק במקום שאין עירוב3, ואם יכול לעשות ממנו תכשיט או חלק מהחגורה הדבר מותר4.
ד. במקום שיש פיקוח נפש וקיים חשש רציני להפסד כספי עקב קנס שיוטל עליו מפני שלא היה עליו רישיון, יכול לתפרו לבגדו מבעוד יום או להניחו בתוך נעלו וכך לצאת אתו5.
 
________________________________________________________
 
[1] שאלות ההגדרה של מצב כפיקוח נפש והטלטול במצבים כאלו טופלו בהרחבה בשו"ת "במראה הבזק" (ה תשובות מה-מח), ושם (בתשובה מו) הובא שאחראי הביטחון הוא המוסמך להגדיר את המצב כפיקוח נפש, וכן שיש לבדוק מה הייתה ההתייחסות למצב כזה ביום חול. ואמנם, לפי מה שהובהר, גם כאשר ביום חול ישנה התכנסות של מספר יהודים רב מתבקש כל מי שיש ברשותו נשק להביאו, אך עצם העובדה שאחראי הביטחון אינו דואג שיהיה יותר משומר חמוש אחד בבית הכנסת, אלא מבקש מאיש הביטחון שאיננו בתפקיד שאם הוא ממילא בא שיביא גם את נשקו, (ולפי מה שהובהר בעל-פה, לא רק שאיננו דואג לאדם חמוש אחר במקרה שאיש הביטחון איננו נמצא, אלא אף איש הביטחון עצמו אינו צריך כלל לבוא לבית הכנסת כשאיננו בתפקיד ויכול לנהוג כפי רצונו), מוכיחה שאחראי הביטחון אינו חושב שנחוץ יותר משומר חמוש אחד בבית הכנסת.
וכן נפסק בספר "הצבא כהלכה" (פרק טז סע' טז-יז), שעל מנת להגדיר מצב כפיקוח נפש בצבא צריך לראות אם בימות החול היו עושים מאמצים מיוחדים להתגבר על כך, כגון לעכב יציאה לחופשה, וכן מופיע במאמרו של הרב יהושע בן מאיר ב"תחומין" (ד עמ' 249) בשמו של הגרש"ז אויערבך, שקריטריון זה נחוץ על מנת לוודא שהמפקד מתייחס למצב כפיקוח נפש. מובן שבנדון דידן, שאין כל-כך אפשרות להשוות ליום חול, נשארת בתוקף הבדיקה של עיכוב היציאה לחופשה, שאיננה מתקיימת כאן.      
2 לעניין יום טוב יש לדון בשאלה מב' צדדים: מצד איסור הוצאה ומצד איסור מוקצה. לגבי איסור הוצאה נחלקו הראשונים, עיין ב"ביאור הלכה" (סי' תקיח ד"ה "מתוך שהותרה"), אם יש איסור הוצאה ביום טוב בהוצאה שאינה לצורך כלל, ונחלקו המחבר והרמ"א (שם בסע' א) בהלכה. מדברי המחבר משמע שהותרה הוצאה גם שלא לצורך כלל, ורק בדבר שהוא ממילא מוקצה ישנו איסור מדרבנן גם להוציאו, ואילו הרמ"א פסק שצריך צורך קצת על מנת להתיר הוצאה. ואף שה"ביאור הלכה" (שם) פסק שבוודאי יש להחמיר, כיוון שהדבר נוגע בחשש איסור תורה, ורוב הפוסקים החמירו בזה, ניתן להגדיר את צורך הוצאת האקדח (ולו משום שהדבר מרגיע מבחינה נפשית אנשים מסוימים) כצורך קצת, ולא גרע משאר צרכים שהותרו שם.
לגבי הגדרת הנשק כמוקצה: נחלקו הפוסקים אם נשק נחשב כלי שמלאכתו לאיסור או כלי שמלאכתו להיתר: לכאורה, כיוון ששימושו של הנשק הוא לירות בו – דבר הכרוך באיסורי שבת (עצם הירייה יוצרת בערה, ואם פגע יש גם איסור חובל), יהיה הנשק כלי שמלאכתו לאיסור. אך הועלו על-ידי חלק מהפוסקים כמה נימוקים מדוע נשק איננו נחשב כמוקצה כלל: הרב הראשי לצה"ל והרב הראשי לישראל לשעבר, הגר"ש גורן בספרו "משיב מלחמה" (ב סי' סא), מסיק שנשק אינו מוקצה כיוון שיורים בו על מנת למנוע סכנה, כלומר רק במצבים שהדבר מותר גם בשבת, ואם כן הוא נחשב כלי שמלאכתו להיתר; ואף שיורים בו גם באימונים שאסורים בשבת הריהו כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור, שדינו שמותר בטלטול. ואף-על-פי שלכאורה הדבר תלוי בשאלה אם שבת "הותרה" או "דחויה" בשל פיקוח נפש, שלמאן דאמר שהיא רק דחויה עצם המעשה נחשב כמעשה איסור, אלא שהתרנו לעשותו במקום פיקוח נפש, טוען הגר"ש גורן שבדיני מלחמה ישנו דין של "עד רדתה" ואפילו בשבת, שהופך את הצורך הביטחוני ל"הותרה" ולא ל"דחויה". אך לכאורה היתרו תקף רק בנשק של צבא ישראל, כנדון בתשובתו שם, ולא נשק אבטחה פרטי, וכך גם משמע בסיכום תשובתו, שם הוא כותב על נשקו האישי של חייל שאינו מוקצה.
הרב יהושע בן מאיר במאמרו ("תחומין" ז עמ' 176) נוטה לטעון שנשק נחשב כלי שמלאכתו להיתר מטעם אחר, והוא שעיקר השימוש בו אינו ירייה אלא הרתעת מחבלים וכד', וההרתעה לכשעצמה אין בה כל איסור. וכן פסק בספר "הצבא כהלכה" (פרק כא הערה 2), וכן משמע מהערת הגרש"ז אויערבך ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק כ הערה כח), שם נכתב: "ומ"מ נראה דרובה ואקדח כדי להטיל בהם אימה שפיר חשיב כצורך גופו. ומסתבר שלא בשעת מלחמה רוב תשמישם רק להרתיע", וכן פסק במפורש בספרו "מנחת שלמה" (ב סי' לד ס"ק לא אות ג).
אם כן יוצא שהרתעה היא פעולה המותרת, ונחשבת רוב תשמישו של הנשק בזמנים רגילים. וכן מובא בספר "המורים בקשת" (תשובה 26 בשם הרב אביגדור נבנצל והרב דב ליאור), וכן הקל בשעת הדחק בספר "שבת ומועד בצה"ל" (עמ' קלו). לעומת זאת, פוסקים רבים הגדירו את הנשק ככלי שמלאכתו לאיסור, ביניהם הגר"מ אליהו ("המורים בקשת" שם), הרב יעקב אריאל ("אהלה של תורה" ב סי' לב), "הלכות צבא" (עמ' 304), והערת העורך במאמר ב"תחומין" (שם). טענתם היא שלא שייך להגדיר את ההרתעה כתשמיש חדש שנחשב להיתר, כיוון שכל כוח הרתעתו של הרובה היא משום שניתן לירות בו, אחרת לא היה מרתיע כלל, ולכן עיקר התשמיש נחשב הירי, שהוא היוצר את ההרתעה.
וכיוון שבסופו של דבר נשיאת הנשק כאן לא נועדה להגן על הנשק (מחמה לצל) אלא לצורך ההרתעתי, נראה שיש להקל אף לדעת האוסרים, כפי שמשמע ב"שמירת שבת כהלכתה" (בהערה שם). ואף שהרב אריאל התיר טלטול נשק רק לצורך פיקוח נפש, וכבר ביררנו שכאן לא ניתן להגדיר את המצב ככזה – כיוון שמדובר באיסור דרבנן, ויש פוסקים המתירים לגמרי נשק, ניתן לסמוך עליהם, ובפרט בנדון דידן, שכן ישנו איזשהו צורך ביטחוני, אפילו שהוא קל. כך גם לגבי הרישיון, ניתן לטלטלו כי יש צורך קל.
3 במקרה שאדם שנושא נשק ללא רישיון היה נענש בעונש חמור אם היה נתפס, היה מקום לדון להתיר את הדבר מצד "התירו סופם משום תחילתם"; ולדעת ה"אגרות משה" (או"ח ד סי' פ), המסתמך על ה"חתם סופר" (א סי' רג), במקרים מסוימים ניתן להתיר לאנשי "הצלה" לחזור לביתם אף באיסור דאורייתא, כיוון שאחרת לא יסכימו להתנדב לארגון, ואף כאן לא יהיו מוכנים להיות אנשי ביטחון אם לא ייתנו להם לצאת עם האישור, מחשש העונש שיקבלו אם ייתפסו. ואף שב"מנחת שלמה" (א סי' ז-ח) חלק עליו והתיר רק באיסור דרבנן, ניתן להתיר לטלטל את הרישיון כלאחר יד, אך כאמור כיוון שבשאלה נתבאר שגם אם ייתפס איש הביטחון בלא הרישיון, במקרה הגרוע ביותר הוא צפוי לעונש קל, אין חשש של "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא". ועיין בהערות הבאות מאיזה צד ניתן להתיר. לדיון מפורט בשאלת "כל היוצאים להציל" במערכות ציבוריות, עיין במאמרו של מו"ר הגר"ש ישראלי ("עמוד הימיני" סי' יז) על פעולת המשטרה בשבת.
4 עיין ב"אגרות משה" (יו"ד ח"ד סי' נג), שהציע לעשות כך לכרטיס זיהוי של חולה שאסור לו לצאת בלעדיו בשבת.
5   הרמ"א (או"ח סי' שא סעיף לג), שהתיר תפירה במקום הפסד כאשר צריך לצאת מביתו (וכאן מדובר שצריך לצאת), וה"משנה ברורה" (שם ס"ק קכג), שהתיר גם באופן השני כיוון שלדעת פוסקים רבים אין לנו רשות הרבים בזמן הזה, וזוהי הוצאה כלאחר יד, הקלו במקום הפסד כי אדם בהול על ממונו. ועיין ב"קול מבשר" (א סי' עט), שהוסיף טעם שיש כאן מלאכה שאינה צריכה לגופה, כיוון שההוצאה היא על מנת להינצל מעונש, ועיין עוד בשו"ת "במראה הבזק" (ב תשובה לד).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר