שנת תשס"ב | שבת פרשת וישלח

שו"ת במראה הבזק

(מתוך חלק ב' )
 
קראקאס, ונצואלה                        Caracas, Venezuela
תמוז, תשנ"א
 
טלטול והוצאת שטרות כסף בשבת לצורך הצלה משודדים
 
(כמו שתארנו בשבוע שעבר) במדינת ונצואלה קיים מצב של עוני הגורם להתפתחות של אלימות וגנבות ברחובות העיר. הנוהג הוא שאנשים אינם מסתובבים ברגל ממקום למקום, אלא ברכב, שמא יבוא גנב ובדרך אלימות יפגע באדם (מדובר בפגיעות פיזיות, מכות, אקדח, סכין).
היהודים גרים בשכונה אחת בה נמצאים בתי הכנסיות ובנין הקהילה. גם בשכונה זו מרובים מקרי הפשיעה. בשכונה זו קיים פארק אשר בתוכו נמצאים חמישה בנינים המגודרים היטב ושומרים מפני פריצות ומעשי אלימות. רוב התושבים בבניינים אלו הם יהודים.
 
שאלה:
ברצוני לשאול : לעתים נטפלים גנבים לאדם ובמקרה שאין לו מה לתת להם הם כועסים, אינם מאמינים לו ופוגעים בו (יתכן גם בנשק). הגנבים אינם מבדילים ומבחינים בין ימי השבוע ליום השבת ואינם מאמינים ל"הסבר" שאסור לטלטל בשבת ולשאת מוקצה, יש בכך סכנה מרובה.
האם יש דרך להתיר לשאת באופן קבוע שטר כסף בחלק מסויים של הבגד, כך שאם גנב בא לאדם הוא יכול לתת לו את הכסף ללא חשש לפגיעה בעצמו?
 
תשובה:
בטרם נביא מסקנות ההלכה בנדון, נציין דברי החזו"א הבאים.
"בכלל צריך זהירות יתרה בהיתר פיקוח נפש בדברים שאין הפיקוח נפש לפנינו, אלא בעתיד ואם באנו להפריז על המידה יפתחו כל החנויות בשבת בארצות הגולה בטענת הפסד הפרנסה ויבא לפיקוח נפש וצריך לשקול במאזני צדק"[1].
ועל כן עליך לברר היטב אם  המציאות היא באמת "ספק פיקוח נפש" ואז נאמר שאף על ספק פיקוח נפש מחללין את השבת[2] בתנאים הבאים:
I.         בבגד מסוים בו הוא ייצא בשבת למקום בו יש סכנה , יחבר מבעוד יום שטרות של כסף ע"י סיכה וכדו' באופן שיהיו מחוברים היטב אך יאפשר הוצאתם בשעת סכנה[3]. בגד זה ילבש אך ורק בצאתו למקום בו יש סכנה.
 דרך זו היא עדיפה ויש לדאוג לכך מבעוד יום  בכל ערב שבת.
II.      אם קרה ושכח לעשות הנ"ל, יש להתיר ע"י שישים שטרות הכסף מתחת לכובע או בנעל  שלא כדרך הוצאתם בחול[4].
התייחסנו לבעיית ההוצאה בלבד, בעיית המוקצה היא בעיה קלה יותר שכן מצאנו היתר טלטול מוקצה במקום היזק וכד'[5] .
ראוי לציין שהנחנו בתשובתנו כי אין "עירוב" בקהילתכם ועל כן נציין שהנחת "עירוב" בקהילות הינה צורך גדול המציל רבים ממכשול.

[1] אגרות חזו"א סי' כב.
[2] שו"ע  או"ח  סי' שכט סע' ג ועוד.
[3] רמ"א שו"ע או"ח סי' שא סע' לג. התיר להוציא בדרך זו במקום הפסד ממון. וכש"כ במקום סכנת נפשות.
[4] "משנה ברורה" שם ס"ק קכג בשם הט"ז ועוד. טעם ההיתר בנוי על :
I.        לדעת הרבה מן הפוסקים אין לנו רה"ר בזמן הזה.
II.      זוהי הוצאה כלאחר יד שאיסורה רק מדרבנן.
נדון דידן שמטרת ההוצאה היא מיראת הפושעים וכד'. ישנו סניף נוסף להקל שכן לדעת חלק מן הפוסקים היא נחשבת כ"מלאכה שאינה צריכה לגופה" שאסורה רק מדרבנן. עיין שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' רמח. ובתחומין כרך ד' עמ' 228 ואילך. אכן הם דנו בהוצאת תעודה מזהה. ואנו דנים בשטרות כסף שלדעת מרן הגר"ש ישראלי יש לחלק ביניהם. דבשטרות כסף הוי מלאכה הצריכה לגופה שהרי הוי כקונה עצמו בהם.
[5] עיין רמ"א או"ח סי' סו, וכמו"כ במקום (כבוד הבריות, שם סי' שיב ס"א בדברי השו"ע, וכש"כ בנידון דידן במקום סכנת נפשות ולא בדרך טלטול כנ"ל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר