|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת ויקהל פיקודיפרשת השבוע"אם יש ענן יש אש"הפסוק הפותח את פרשיית הסיום החותמת את ספר שמות "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְדֹוָד מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (מ' לד) מזכיר מאוד את לשון התורה בתיאור מעמד הר סיני "וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר:וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְדֹוָד עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן…" (כ"ד טו). בזאת הגיע לתכליתה מבחינה מסוימת יציאת מצרים, שהרי נתקיימה בכך ההבטחה האלקית לא רק להוציא את העם ממצרים אלא גם לתת להם את התורה ולהשכין את שכינתו במעשה ידיהם. כמו שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כ"ה ז). הענן השוכן על המשכן איננו הביטוי היחיד לכך מצטרף אליו סימן נוסף המופיע בפרשת שמיני "ותצא אש מלפני ד' ותאכל על המזבח" (ויקרא ט' כד). הפרשיה שם היא המשך ישיר לפרשיה שלנו והרמב"ן קושר גם אותה למעמד הר סיני. וז"ל "וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר…(שמות כה הקדמה לפרשת תרומה). את ירידת הענן מצינו גם בבניין המקדש בידי שלמה "והענן מלא את בית ד' " (מלכים א ח' י). הפלא הגדול הוא שאין אנו מוצאים שם את תיאור ירידת האש מן השמים שהיא הרבה יותר נפוצה כראיה להשכנת שכינה. כגון בקרבנו של מנוח (שופטים י"ג ב) או על מזבחו של אליהו בהר הכרמל (מלכים א י"ח לח). לעומת זאת דווקא בתיאור בנין המקדש בספר דברי הימים לפתע אנו מוצאים שוב את התיאור שלכאורה היה חסר בספר מלכים "והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ד' מלא את הבית" (דבהי"ב ז' א). מסביר בעל ה"משך חכמה" את התופעה בדרך נפלאה. דווקא הדוגמאות שבהן מופיע התיאור של ירידת האש גרם לכך שהוא לא יופיע בספר מלכים בתיאור חנוכת מקדש שלמה. הקלקול הרוחני הקשה ביותר לתיקון בימי בית ראשון, בעיה שגם מלכי יהודה הצדיקים לא הצליחו לפתור עד ימי יאשיהו הייתה בעיית ההקרבה בבמות. ירמיהו שכתב את ספר מלכים חשש שדווקא תיאור ירידת האש בבמות בזמן איסור במות (תקופת השופטים-ימי שילה ותקופת אליהו) בהשוואה לתיאור ירידת האש במקדש יחזק ח"ו את הדעות שאין הבדל בינייהם. טענתם הייתה מותר להקריב בכל מקום שהרי נאמר "ושכנתי בתוכם", לכן לא הזכיר זאת. עזרא שכתב את ספר דברי הימים לאחר "הריגת" יצר הרע של עבודה זרה (יומא סט ע"ב) וממילא גם בעיית הבמות נפתרה, היה יכול להרשות לעצמו לתת לנו את התיאור המלא. שהרי מרגע זה ואילך לא הועמדה מרכזיותה של ירושלים כמקום יחידי בעבודת ד',י בספק.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
