|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת פנחסהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)כופין אותו עד שיאמר רוצה אני – מי כופה?ההלכה שכופים לקיים מצוות מפורסמת העיקר בגלל מאמר חז"ל "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". מקור המאמר במשנה העוסקת בענייני קרבנות "חייבי ערכים ממשכנין אותן,חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן, חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן, אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר (ויקרא א') לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" (ערכין פרק ה משנה ו). מהמשנה ברור שיש חיובים שגובים אותם בעל כורחו של המתחייב כגון חייבי ערכין,(עיין ויקרא כז כל פרשת ערכין) ויש חיובים שאין כופים את מימושם כגון אדם שנתחייב חטאת. בכל מקרה הכפרה תלויה בכך שסוף סוף לאחר הכפיה יאמר "רוצה אני". המשנה לומדת שכפיה נחשבת כרצון מהפסוק "לרצונו" המצוי בתחילת פרשיות הקרבנות בתורה "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַידֹוָד מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְדֹוָד" (שם א-ג). מכאן לומדת המשנה שגם במקרים אחרים בהם נדרשת הסכמה היא ניתנת להשגה מבחינה הלכתית גם בכפיה, כגון במקרה של גט. ההלכה בעניין גטין מצויה במשנה אחרת "מתני'. גט מעושה, בישראל - כשר, ובעובדי כוכבים - פסול; ובעובדי כוכבים, חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך (וכשר)" (גיטין פרק ח משנה ט). בגמרא שם אנו מוצאים שהיכולת להפוך מעשה בכפיה למעשה מרצון שמורה בעצם רק לבית דין, ולא סתם לבית דין אלא רק לבית דין סמוכים (סמוך מפי סמוך עד למשה רבינו). אם כן כיצד כופה בית הדין כיום מתן גט, (במקרה והדבר מותר על פי ההלכה)? מסבירה הגמרא "אנן שליחותייהו קא עבדינן" (גיטין פח ע"ב). כלומר בית הדין כיום פועל מכח ובשליחות בית הדין של המומחים. נשאלת השאלה אם כן, אולי כל הסמכות לכפות נתונה אך ורק לבית הדין ועל כך נדון בשבוע הבא.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
