שנת תשס"ב | שבת פרשת עקב
התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)
כפיה לקיום מצוות - סיכום
א. לפי שיטת בעלי התוס', חובת הכפיה על קיום מצוות עשה מוטלת על כתפי בית דין סמוכים בלבד. הם ורק הם או מי שפועל בשליחותם רשאים לכוף לקיים מצוות עשה. היחיד אינו רשאי לכוף את חבירו לקיים מצוות עשה ואם עשה זאת לא קיים מצווה.
ב. הפרשת חבירו מעשיית איסור היא חובה המוטלת גם על היחיד ואז מותר אפילו להשתמש בכח (אם אין זה נגד החוק). לשיטת בעל "נתיבות המשפט" יש אף חובה לעשות זאת. לכל השיטות היתר זה או חיוב זה קיימים רק במקום שהאדם אותו מונעים מעששית האיסור יחזור בשל כך בתשובה ולא יעשה זאת בעתיד. אבל בהפרשה לשעה אין היתר ולא חיוב.
ג. לפי שיטת הרמב"ם כל דין כפיה לקיום מצוות הוא רק בתנאי שיאמר "רוצה אני" ורק באדם שכרגיל נוהג לקיים מצוות.
ד. לשיטה זו אדם שאיננו מגדיר עצמו כ"שומר מצוות" איננו כלול בדין החובה לכפיה ואף אסור לנסות לכפותו, כהגדרת ה"אור שמח" "אבל אם ברי לן שעל ידי הכאה זו לא יעשה המצווה אסור לנו לנגוע אפילו בשערו". (הלכות ממרים פרק ד ה"ג).
ה. איסור הכפיה במקרים אלה כולל גם את בית הדין.
ו. יחיד אין לו כלל רשות לכפות את חבירו באמצעות הפעלת כוח.
ז. הדרך היחידה למשוך תועים היא בדרכי שלום ודרכי נועם ואז יחזרו למוטב.
(עמוד הימיני סימן יא בסופו)
 לראש העמוד  הדפסת עמוד  שליחת קישור לחבר
|
