English | Francais

Search


שנת תשס"ח | שבת פרשת בהעלותך

עוד על "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו"

פרשמ השבוע

הרב יוסף כרמל, ראש כולל "ארץ חמדה"

בשבוע שעבר הסברנו שמקום המקדש צריך לחבר בין המקום הראוי לבניית מזבח קבוע לבין המקום שממנו תצא תורה והוראה לישראל. בין "הר המוריה" לבין "הר המור". הבטחנו להסביר גם כיצד אחדות העם קשורה לשניהם.

 

לאחר העליה לירושלים והכרזתה כבירת עם ישראל המאוחד, התרשל העם בקיום מצוות בנין בית הבחירה. כך מסביר המדרש את פשר המגפה הנוראה המתוארת בסוף ספר שמואל ב'. וז"ל המדרש:

"וישלח ידו המלאך אל ירושלם לשחתה... כך כל אותן האוכלוסין שנפלו לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בבנין בית המקדש" (מדרש שמואל פרשה לא ד).

כדי לעצור את המשחית שולח הקב"ה את גד הנביא אל דוד עם הציווי הבא:  

"עֲלֵה הָקֵם לַיקֹוָק מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי" (שמואל ב כ"ד יח)

 

דוד, כנציג של כל עם ישראל, קונה (חמישים שקלים לכל שבט ושש מאות שקלים בסה"כ) (שם כד ודבה"י א כ"א כה) את גורן אֲרַוְנָה היבוסי ובונה שם מזבח. התוצאה מתוארת בספר שמואל בדרך זו:

"וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְקֹוָק לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל" (שם כה)

 

עיון בספר דברי הימים מגלה לנו פרטים נוספים, וז"ל הכתוב:

"וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם ... וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְקֹוָק וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה:  וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ: בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְקֹוָק בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם:  וּמִשְׁכַּן יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן:  וְלֹא יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְקֹוָק: וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית יְקֹוָק הָאֱלֹקים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל" (דבהי"א כ"א  טז, כו-ל, כ"ב א).

 

נלמד מכאן כי דוד ראה את המלאך בנקודת החיבור של השמים והארץ (ירושלים של מעלה וירושלים של מטה). האש היורדת מן השמים מוכיחה כי הקב"ה קיבל את קרבנו והשרה שם את שכינתו. המלאך האוחז בחרב מונע מדוד את ההקרבה ודרישת האלקים במקום אחר. מהו אותו מקום אליו דוד רצה ללכת ולא היה יכול מפני להט החרב? זהו המשכן שבנה משה במדבר ונכנס עם העם לארץ, המשכן שעמד באותה שעה בגבעון. באותו רגע הבין דוד כי מצא את המקום "אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם" (דברים י"ב ה). מרגע זה ואילך נקבעה הלכה לדורות. ירושלים המאוחדת, היא מקום המקדש, היא מקום ההוראה, היא הר המור והיא הר המוריה.

 

נסביר קצת יותר. הרמב"ם קושר בין המזבח שבנה דוד בגורן אֲרַוְנָה היבוסי עם המזבח שבנה האדם הראשון בגן עדן ועם המזבח שבנה אברהם בהר המוריה. וז"ל:

"המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי. ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו ... ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא" (בית הבחירה פרק ב  ה' א-ב).

אם כך, אותו "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית  ג' כד) שמנע מאדם הראשון לחזור אל "עֵץ הַחַיִּים" הוא שמנע עכשיו מדוד מלצאת מאותו מקום.

מי הוא בימי דוד "עֵץ הַחַיִּים"? שלמה בנו מגלה לנו: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג' יח). התורה שמוריה יושבים בלשכת הגזית הם המלמדים אותנו את דרך עץ החיים.

כך מצא דוד את המקום הכולל במהותו את שלשת המרכיבים ההכרחיים:

א. אחדות העם ב. נחלת שכינה  ג. מקום שממנו תצא תורה

 

הר הבית בירושלים הוא הוא לב האומה! אנו מתפללים כי שוב בקרוב, יבואו לידי ביטוי מעשי שלשת סגולותיו.

 

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.