English | Francais

Search


שנת תשס"ח | שבת פרשת בלק

מגעו של חילוני ביין

שו"ת "במראה הבזק"



(מתוך ח"ז)
ניו יורק, ארה"ב                          New York, USA                     
סיון, תשס"ח
מגעו של חילוני ביין
שאלה:
האם ניתן להקל לשתות מבקבוק יין שנפתח ע"י חילונים מכיוון שהם תינוקות שנשבו או ציבור ששגג (רמב"ן במדבר טו כב) או בגלל שהם לא יעזו לחלל שבת בפני רב כמו שמובא במשנה ברורה בהלכות עירובין?
 
תשובה:


חכמים הרבו לתקן תקנות שמטרתן הרחקת מצב בו יהיה קירוב לבבות בין יהודים ונכרים בעיקר כדי להרחיק מציאות וחשש של נישואי תערובת המביאים כמעט בהכרח1 להתבוללות. גם הלכות סתם ינם כלולים במסגרת זו. מאידך גיסא התורה ובעקבותיה חכמים רצו לקרב לבבות בין יהודים לכן קבעה תורה כי "עד אחד נאמן באיסורין" ומסביר הירושלמי שזאת כדי לאפשר ליהודי לאכול ולשתות אצל חברו.
לכן נקדים לתשובתנו מספר עקרונות והלכות יסודיות בענין יין ומגע נכרי בו, רק אחר כך נדון בנושא מבחינת מגעו של יהודי.
פתיחת בקבוק יין איננה אוסרת את תכולתו גם אם נעשתה בידי נכרי2.
יין שנמזג לכוס בידי נכרי, להרבה שיטות, נאסר3 ויש מתירים גם בהפסד מועט4. דין היין שנשאר בבקבוק שנוי במחלוקת, אם הוא מותר או אסור5.
 גם האוסרים מתירים במקום הפסד מרובה6.
כל זה אמור לגבי יין טבעי, אבל יין מבושל אין בו, דין יין נסך7.
יין שעבר תהליך פסטור, נחלקו פוסקי זמננו האם דינו כיין מבושל8 או לא9 ויש להקל שהרי זהו ספק בדין דרבנן.
מכאן נפרט דינו של יין שבא במגע עם יהודי "חילוני"10.
פתיחת בקבוק בוודאי איננה אוסרת כמובא לעיל אפילו במקרה של נכרי וקל וחומר בידי יהודי.
יין שנמזג לכוס בידי יהודי חילוני11, אם ידוע שהיהודי מקיים קצת מהמצוות12, כגון ברית מילה, מזוזה או יום כיפור או כשרות וכיו"ב, אין דינו כמומר וממילא היין מותר.
גם יהודי שאיננו מקיים מצוות מהתחום של בין אדם למקום, כיון שכך גדל וחונך מקטנותו13 אין היין נאסר במגעו או במזיגתו.
אמנם אם הוא מכריז על עצמו כמי שאינו מאמין במודע ומתוך חקירה ובדיקה14 ומחלל שבת בפרהסיא והיינו שעושה כן אפילו בפני אדם גדול15, דינו כמומר לכל התורה כולה.
בכל מקרה של ספק ניתן להקל כדין כל ספק באיסור דרבנן.
 
____________________________________________________________
 
1  גם אם האשה היא יהודיה וממילא צאצאיה יהודים על פי ההלכה.
2    כך פסק המחבר (שו"ע יו"ד קכ"ד יח וקכ"ה י-יא). "חתם סופר" (בחידושיו על יו"ד קכד יב) כתב שהטעם מפני שרק שכשוך של היין אוסרו וטלטול כלשהו אינו נחשב לשכשוך, או ששכשוך ע"י כלי אינו נחשב לשכשוך.
3    שו"ע יו"ד (קכ"ד יח).
4    הש"ך קכה ב מתיר את היין בהפסד מועט בגויים המצויים כיום מפני שאינם עובדי ע"ז ולכן כשאינם נוגעים ישירות ביין אלא ע"י דבר אחר- אינו נאסר
5    ההמחבר (שו"ע יו"ד קכ"ה א) אוסר את היין הנשאר בבקבוק משום שהניצוק מחברו עם היין שיצא מהבקבוק שהוא יין אסור, אלא אם כן מדובר במקום הפסד מרובה, כמו שכתוב בשולחן ערוך קכו ב. הרמ"א מביא דעה שמקילה, אך מסיק שרק במקום הפסד מרובה יש להקל. הט"ז שם כתב שכוונת הרמ"א להפסד מועט, אך הש"ך בנקודות הכסף סובר שהרמ"א הוא כפשוטו, והיינו כדעת השולחן ערוך. ומכל מקום עיין בהערה הקודמת שהש"ך בלא"ה מתיר את היין אפילו בהפסד מועט מפני שהגויים המצויים כיום אינם עובדי ע"ז.
6    כמבואר בהערה 4 לעיל.
7    שו"ע יו"ד קכג ג.
8    הגר"ע יוסף (הליכות עולם ז פרשת בלק ו), הגר"י וייס (מנחת יצחק ז סא), הגר"מ פיינשטיין (אג"מ יו"ד ג לא).
9    הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה כה), הגרי"ש אלישיב (נתיבות הכשרות אלול תשנ"ב עמוד יג).
10 נעיר כי ההגדרה "חילוני" איננה ראויה הרבה יותר מתאים להשתמש בביטוי "מי שאינו מגדיר עצמו כשומר מצוות". כיון שהשואל השתמש בביטוי זה נענה לו בלשונו.
11בגמרא (חולין דע"ב) מבואר שגזירת "סתם יינם" שאסרה יין שבא במגע עם נכרי כוללת גם יין שבא במגע עם ישראל מומר. מצוי שם גם דיון בשאלה מהי הגדרתו של ישראל מומר ששחיטתו פסולה ויינו יין נסך, ומסקנתו שאם הוא מחלל שבת בפרהסיא או עובד ע"ז הריהו כמומר לכל התורה כולה. כך פסק המחבר (שו"ע יו"ד ב' ה) ששחיטתו פסולה ושיינו יין נסך (שם קכ"ד ח) . הפוסקים, ובכללם השו"ע פסקו שגם עובר עבירות להכעיס הריהו מומר לעניין זה.
אמנם יש לציין שרש"י (בתשובה קסט) כתב שזו דעת יחיד שישראל המחלל שבתות בפרהסיא דינו כמומר לכל התורה כולה, ואיננה להלכה, ודוקא אם עובד ע"ז דינו כגוי, אך רוב הפוסקים לא הסכימו לדעתו.
עוד נעיר, שהרמב"ם לא הזכיר כלל בחיבורו שמומר עושה יין נסך, וכבר העיר זאת החזו"א (יו"ד ב כג), ותמה על הרשב"א שהביא דין זה. אמנם נראה שאין תמיהה כלל, שכך יוצא מהגמרא בהדיא, וי"ל שמה שהרמב"ם השמיט דין זה הוא מפני שסמך על מה שכתב בהלכה האחרונה שלו בהלכות שבת שמומר לחלל שבת בפרהסיא הריהו כגוי לכל דבר.
גם בספר "רעך כמוך" מאת הרב אברהם וסרמן כתב שאין מקור בתלמוד להגדרת מחלל שבת בפרהסיא כגוי, אלא רק מדברי גאונים וראשונים, עיי"ש עמ' 47, אך כמו שנתבאר לעיל יש לזה מקור ברור ומוצק בתלמוד.
12 מהסוגיא בעירובין (סט ע"א) נראה בהדיא שהגדרה של מחלל שבתות בפרהסיא כמומר לכל התורה כולה נובעת מכך שהתנהגות זו היא סימן לכך שעובר על כל התורה כולה וממילא הריהו כגוי, ואין זו סיבה שיהא נידון כגוי, שהרי הגמרא שם דנה בדברי רב הונא שאמר שמחלל שבתות בפרהסיא הריהו מומר, ומגמרא יוצא שטעמו שמחלל שבתות בפרהסיא הריהו חשוד לכל התורה. ממילא ברור שאם ידוע ש"ישנו בקצת מצוות" שוב אינו חשוד על כל התורה כולה וממילא לא חל עליו דין זה.
בשו"ת "בניין ציון" (החדשות כג) כתב שמחלל שבת בפרהסיא שמתפלל בשבת ומקדש קידוש היום אין דינו כגוי, שהרי הטעם שמחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי מפני שכפר במעשה בראשית, ואם מתפלל תפילת שבת ומקדש הריהו מודה בפה מלא במעשה בראשית, והרבה פוסקים הסכימו עמו, (עיין הליכות עולם חלק ז עמוד קסא), ומכל מקום לפי מה שביארנו לעיל אין צורך להגיע לסברתו, אלא ברור שאינו כגוי, שהרי ישנו בקצת מצוות.
גם בספר "רעך כמוך" (הרב אברהם וסרמן עמוד 50 בהערה יא) למד בדעת ה"בניין ציון" וה"אגרות משה" שדעתם שחילול שבת בפרהסיא אינו סיבה אלא סימן , וכסברתנו לעיל, אלא שמכל מקום הסימן לדעתם אינו לכך שחשוד לכל התורה אלא לכך שכופר במעשה בראשית, ולכן אם יש לנו ראיה שאינו כופר במעשה בראשית, כגון שמקדש קידוש היום או נזהר בהלכות שבת כלשהן אינו נחשב מומר. מכל מקום לפי דברינו די בראיה שנזהר במצוות אחרות שאינן קשורות לשבת דוקא.
13 בברייתא (חולין ה ע"א) העוסקת בדינו של מחלל שבת בפרהסיא, שההגדרה של מי שנחשב מומר לכל התורה כולה היא תוצאה של המציאות ההלכתית שהוא יצא מגדר מי שיש להשתדל להחזירו בתשובה. מכאן מוכח כי מי שמחלל שבת בשוגג ועלינו מוטל לנסות ולהחזירו בתשובה ולכן בזמן שבית המקדש היה קיים היינו מקבלים ממנו קרבנות, אין דינו כמומר לכל התורה כולה וממילא אין יין נאסר במגעו.
הרמב"ם (בהלכות ממרים ג' ג) כתב: "בני אותן הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותן עליו הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגדלוהו הגוים על דתם שהוא אנוס. ואע"פ ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס...לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה" גם לפי הגדרה זו אין דינם כמומרים, דאל"כ לא היה מוטל עלינו לקרבם. לפי זה אותם שהתחנכו חינוך חילוני מקטנותם, דינם כתינוקות שנשבו ואין דינם כגויים לעניין יין נסך. גם אם יבוא הטוען ויטען כי היום הדרך לחינוך יהודי ולימוד תורה פתוחה בפני כל ולכן אין לדון מי שאינו שומר מצוות כתינוק שנשבה הרמב"ם כבר הכריע לקולא שהוא כאנוס גם במקרה ש"ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה היהודים ודתם". גם לפי שיטת הרמב"ן בוודאי שיש לדון ציבור גדול זה כ"ציבור ששגג" על פי הסברו לדברי התורה " וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה" (במדבר ט"ו כב). לדבריו תתכן מציאות בה חלקים גדולים של העם יפסיקו לקיים מצוות וללמוד תורה אם בגלל מלכות הרשעה שמנעה זאת מהם כמו שקרה "בימי מלכי ישראל הרשעים" ובדורות האחרונים במזרח אירופה, שבעים שנה קודם שנפל "מסך הברזל" או כפי שקרה ב"ימי יחזקאל" ובמערב אירופה לפני יותר ממאתים שנה כשיהודים רבים הפסיקו לקיים מצוות בטענה כי אורח חיים שכזה איננו מתאים לתקופה המודרנית בה המדע וההגיון שולטים בכל. אמנם על מייסדי התנועה הרפורמית קשה לומר שהיו שוגגים שהרי הם שנו ופירשו ועשו זאת כאידיאולוגיה (הערת הגרז"נ גולדברג)
14 לכן בכל מקרה של דתל"ש יש לדון בהגדרתו.
15 משנה ברורה (שו"ע או"ח שפה סק"ו).
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.