שנת תשס"ד | שבת פרשת פנחס

חידוש הסנהדרין בימנו / חלק שני

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

לפני שנתחיל לדון בנושא חידוש הסמיכה, נשתדל להסביר מה פשרו של מושג זה ומה משמעותו בחיי האומה. הדיינים מכונים בתורה "אלהים". נביא מספר דוגמאות : "וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (שמות כ"ב ז). " ײאֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהו" (שם, שם ח). יש לכך משמעות כפולה. 1. כפי שהסברנו בשבוע שעבר הדיינים מייצגים את השכינה והם גם גורמים להשכנת שכינה. 2. מקור סמכותם הוא מן השמיים. לכן מינויו של דיין תלוי קודם כל בקבלת רשות מרב שהוסמך גם הוא מידי רבו עד לראש השוששלת והוא משה רבנו שהוסמך מפי השכינה. עיון במקורות מוכיח שיש עוד היבט להסמכה והוא קבלת הכרה מן הציבור. מבחינה זו הדיינים הם שלוחי הציבור והציבור הוא מקור סמכותם. לכן אין זה פלא כי כינוייה של הסנהדרין בתורה הוא - "העדה". נביא דוגמא כפולה  לכך: "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטאָּת” (במדבר ט“ו כד) עיין גם סוף פרק ראשון הוריות בירושלמי) . עקרונות אלה מסבירים את הגמרא במסכת סנהדרין המתארת את המאבק שניהל רבי יהודה בן בבא על הסמיכה. וז"ל הסוגיא "אמר רב יהודה אמר רב: ברם, זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא … בטלו דיני קנסות מישראל. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך - יהרג, וכל הנסמך - יהרג, ועיר שסומכין בה - תיחרב, ותחומין שסומכין בהן - יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך שם חמשה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה. כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך? - אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל, ועשאוהו ככברה" (דף יג ע"ב יד ע"א).

. יש כמה נקודות הטעונות הסבר : 1. מדוע התנגדו הרומאים כל כך להמשך הסמיכה? 2. מדוע היה חשוב לסמוך דווקא בציבור הרי מתן רשות מרב לתלמיד יכול להעשות גם בפני שני עדים, ואם בדברים שבקדושה עסקינן, הרי ניתן היה לסמוך בפני עשרה. על פי דברינו התשובות ברורות. עם ישראל ראה בסנהדרין את מי שמייצג את השכינה ואת העם הריבוני היושב בציון. הרומאים רצו למחוק כל סימן של עצמאות רוחנית ולאומית ולכן עמדו על כך כי מערכת המשפט תינק את כוחה מן השלטון המרכזי ברומא. אי אפשר היה לסמוך שלא בציבור כי רק כך באה לידי ביטוי היות הסנהדרין מי שמייצג את הציבור. בשבוע הבא נמשיך להוכיח זאת.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר