English | Francais

Search


שנת תשס"ט | שבת פרשת משפטים

רבים שהזיקו אך ניתן לחייב בתשלום רק חלקם

חמדת הדף היומי

הרב עופר לבנת

כא'- כז' שבט, בבא קמא דפים מט-נה

למדנו השבוע בדף היומי (דף נג ע"א/ע"ב) את דינו של ר' נתן שאם  יש שני מזיקים, אף על פי שבאופן עקרוני ראוי שכל אחד ישלם מחצית מהנזק, אם משום מה לא ניתן לחייב אחד מהם, גובים את השאר מהשני. לכן שני שוורים מועדים שנגחו, מחייבים כל אחד מבעלי השור חצי מהנזק. אך אם אחד השוורים היה של הקדש, שאז אי אפשר לחייבו, גובים את כל הנזק מבעל השור השני.

ה"קצות החושן" (חו"מ תי, ג) הקשה על הלכה מעניינת בשולחן ערוך מכוח עיקרון זה. ישנם מצבים בהם, אם דיין טעה בדין וחייב  לשלם שלא כדין, הדיין חייב לשלם לבעל הדין. אם מדובר בהרכב של שלושה דיינים שטעו, כל אחד משלם שליש מהנזק. מה הדין כאשר הרכב של שלושה דיינים, מתוכו שני דיינים טעו וחייבו אדם שלא כדין אך דיין אחד לא טעה, ודעתו לא התקבלה כיוון שהייתה דעת המיעוט? הרמ"א (חו"מ כה, ג) פוסק שהדיין שצדק פטור מלשלם, ושני הדיינים שטעו משלמים שני שליש מהנזק והשליש שנותר מפסיד בעל הדין. נימוקו של הרמ"א הוא שכיוון ששני הדיינים לא היו יכולים לגמור את הדין בלי השלישי, לא ניתן לחייב אותם בכל הנזק. הקצות מקשה מדוע שלא נפעיל כאן את העיקרון של ר' נתן ונחייב את השנים לשלם כל אחד חצי, כיוון שלא ניתן לחייב את הדיין השלישי, נחייב את האחרים בכל הנזק?

הקצות מיישב זאת על פי סוגיה שלמדנו לפני מספר שבועות בדף היומי. הגמרא (דף יג) דנה לגבי "שור תם של שלמים" שהזיק. בשור תם הנזק משתלם רק מגופו של שור, ובשור של שלמים הבעיה היא שרק החלק מהבשר שהבעלים אוכלים נחשב לממונם, אך החלק שקרב על המזבח, האימורים, אינו ממונם ולא ניתן לגבות ממנו נזק. הגמרא אומרת שלא ניתן לגבות את כל התשלום מהבשר של הבעלים, אלא מחשבים איזה חלק של הנזק מתייחס לבשר ואיזה לאימורים וגובים רק את החלק המתייחס לבשר. את החלק בנזק שמתייחס לאימורים מפסיד הניזק. הגמרא מסבירה שדין זה נכון גם לפי דינו של ר' נתן, כיוון שרק במקום ששני הגורמים שהזיקו פעלו באופן עצמאי ניתן לחייב אחד מהם בכל הנזק כאשר לא ניתן לחייב את שניהם. אך כאן, כיוון שהבשר והאימורים הם שני מרכיבים של שור אחד, ואין אחד מהם יכול להזיק ללא השני, לא ניתן לחייב אחד מהם בכל הנזק.

על פי זה מיישב הקצות את הקושיא על הרמ"א. שלושה דיינים המהווים בתי דין אינם פועלים כל אחד באופן עצמאי, אלא הם ביחד מהווים בית דין והפסק של בית הדין, על כל מרכיביו, הוא אשר מחייב את בעל הדין. לכן אם בית הדין טעה על פי הכרעת הרוב, ובעל דעת המיעוט פטור, אי אפשר לחייב את שני הדיינים שטעו בכל הנזק כיוון שהם לא פעלו באופן עצמאי אלא רק כחלק מבית הדין.  לכן הם חייבים רק לפי חלקם בבית הדין, דהיינו שני שליש.

נביא מחלוקת מעניינת נוספת בענין דינו  של ר' נתן.  מה קורה כאשר ניתן לחייב את שני המזיקים אך בפועל אי אפשר לגבות מאחד מהם, כיוון שאין לו ממה לשלם או משום שהוא ברח. הטור (חו"מ תי, כט) מביא את דעת הרמ"ה הסובר שגם במקרה כזה מחייבים את השני בכל הנזק. אולם הטור חולק עליו וסובר שבמקרה זה לא מחייבים את השני בכל הנזק. רק במקום שאחד פטור מעיקר הדין מחייבים את השני בכל הנזק. שתי דעות אלה הובאו בשולחן ערוך (חו"מ תי, לז).

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

 

מוקדש

 

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה סבג

 

ולע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' כסלו תשס"ט

ולע"נ

הרב פרופסור ראובן משה רודמן ז"ל

 

 

 

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.