שנת תשס"ט | שבת פרשת ויקהל-פקודי

על משמעת מים בניסן

פרשת השבוע

שנת הירחים העברית, מתחילה בחודש ניסן כמו שנקרא במפטיר של השבת הקרובה. וז"ל הכתוב:

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב ב). 

שנת השמש העברית מתחילה בחודש תשרי שא' בו נחשב כראש השנה, לשנים.

ננסה בדברינו השבוע להבין יותר לעומק את ההבדלים הרוחניים ששני החודשים הללו מייצגים. פסח-חג המצות הוא הרגל של חודש ניסן והרגל של חודש תשרי הוא חג הסוכות.

מים הם צורך חיים קריטי וגם סימן של חיים. ניתן לומר בוודאות כי ללא מים מציאות של חיים אנושיים, היא כמעט בלתי אפשרית.

באמצעות היחס למים ננסה להבין את ההבדל בין החגים.

ביום הראשון של חג הפסח אנו מפסיקים להתפלל "ותן טל ומטר לברכה" ואפילו גבורות גשמים אנו חדלים מלהזכיר. איסור חמץ שהוא איסור כרת (באכילת כזית ומעלה) הינו  תוצאה של מפגש הקמח עם המים לזמן ארוך מח"י רגעים. המהדרין מקפידים לאפות מצות מחיטים שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירה ורבים משלומי אמוני ישראל נוהגים להקפיד כי מצותיהם לא יבואו במגע עם מים גם אחרי האפייה ("שרויה").

הנס הגדול של יציאת מצרים מסתיים גם הוא ב"חרבה" - במעבר יבש בתוך ים סוף.

לעומת פסח, חג הסוכות הינו כל כולו ערגה ובקשה לקראת תפילת "חן חשרת מים":

-    משמעות הנענועים של ארבעת המינים, הינם תפילה לשפע מים.

-    הערבה גדלה על המים ועליו של ההדס כטיפות מים.

-    חביטת הערבה ותפילות הושענא רבה גם הם קשורות לתפילה על המים.

-    ניסוך המים על גבי המזבח, מצטרף לזמן החג, אל ניסוך היין של כל ימות השנה.

-    שמחת בית השואבה היא המאורע המרכזי, מידי ערב, של שמחת החג.

אם כך, נוכל לסכם כי בחג הפסח אנו מתרחקים מהסימן האוניברסאלי של החיים -  המים, ואילו בחג הסוכות אנו מדגישים אותו כמה שיותר.  לכן אין זה פלא כי בפסח- חג המצות, אנו מתכנסים פנימה אל תוך הבית. אוכלים את הפסח בחבורה שהתכנסה פנימה אל עצמה ואין אפשרות לאכול את הפסח בשדה ולא ברחוב. אורחים שאינם מבני ברית לא ירגישו בנח סביב שלחן הסדר לא רק בגלל "שפך חמתך", אלא משום שגישתם תחסם אל שני המרכיבים המרכזיים של הערב, היין וקרבן הפסח.

בחג הסוכות אנו יוצאים אל הטבע, עוזבים את הבית הקבוע ואת הגנת מחיצותיו האיתנות ויושבים בסוכת ארעי, שכל כולה שתי דפנות והשלישית אפילו טפח. גם הגויים מוזמנים לחג עמנו חג זה והנביא זכריה אף מאיים בנבואתו על הגויים שלא יבואו לחוג עמנו חג זה בירושלים (זכריה יד).

עזרא הסופר, שחלק גדול ממפעלו הרוחני הוקדש להפרדת העם מבני נכר שהצטרפו אליו בתהליך הגאולה, בחר להתחיל את מסעו לארץ ישראל ולכינון המקדש מחדש בירושלים דווקא בר"ח ניסן. וז"ל הכתוב:

"כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל" (ז' ט).

בבחירת תאריך זה מדגיש עזרא הסופר את הכיוון הרוחני של ההתבדלות.

לעומתו שלמה המלך הקפיד לחגוג את  חנכת המקדש, דווקא בחג הסוכות (מלכים א ח' ב), כדי להדגיש את האוניברסאליות של המקום. גם בני הניכר הוזמנו להתפלל בבית אשר בנה שלמה, כמשכן לשכינה.

הבה נאחל לעם ישראל כי יזכה לחוג את היציאה לחירות, אל החופש, בחודש ניסן הבא עלינו לטובה,

כך יבואו לידי איזון נכון, שני הכוחות של ההתכנסות פנימה וההשפעה החוצה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר