שנת תשס"ט |שבת פרשת אחרי מות - קדושים

שו"ת "במראה הבזק": שימוש בשמות לועזיים לצורך "מי שברך" לחולים או אשכבה, ואשכבה ללא ציון שם כלל

טורמולינוס, ספרד      Torremolinos, Spain     

אדר תשס"ד              

שאלה

פעמים רבות אנשים מבקשים ממני להתפלל על חולים שלהם, וכאשר אני מבקש מהם שמות של הוריהם, הם נותנים לי את השם הלועזי ואינם יודעים מה השם העברי שלהם. מה עדיף במקרים אלו: להשתמש בשם הלועזי הנקוב או לומר בן חוה (לספרדים)?

מה לעשות כאשר הם עצמם אינם יודעים את שמם העברי אלא את שמם הלועזי?

פעמים רבות מבקשים ממני לעשות אשכבות לקרובים שנפטרו, אך מסיבה כלשהי כמה מהם אינם אומרים לי שום שם, אלא כגון "אשתו של פלוני" או "אמו של פלוני". האם זה מועיל משהו, ואיזו עמדה לנקוט?

תשובה

לדעת רוב הפוסקים ככולם אין איסור בקריאת שמות לועזיים¹, אך מכל מקום ישנה עדיפות מובהקת לקריאת שמות עבריים², הן בבחירת השם וקביעתו והן בשימוש ובקריאה בשם זה.

כאשר ניתן לברר את השם העברי של החולה או של הוריו, עדיף לבררו ולהשתמש בו בתפילה. במקרה שהשם העברי אינו ידוע ורוצים להזכיר את שמו, עדיף לומר את שמו או את שם הוריו הלועזי³.

אם החולה עצמו אינו יודע את שמו ואין לו דרך לבררו, ראוי לעודדו לבחור לו שם ראוי, אשר לפיו ייקרא שמו בישראל⁴.

אין ספק כי בקריאת שם עברי ושימוש בו האדם מבליט את שייכותו לעם ישראל ואת ייחודו של עם ישראל משאר האומות – נוסף לעניינים נסתרים רבים שיש בעניין השפעת השם על האדם, הכתובים בספרות הנסתר⁵.

לגבי אשכבה לנפטר שלא ידוע שמו המסוים – לא מצאנו התייחסות מפורשת בפוסקים לכך, אך מסתבר לומר שרצוי לברר את השם המסוים, ואם אינו ידוע, ודאי שמועיל להתפלל גם באופן שמזכיר אותו לא בשמו המסוים⁶.

_____________________________________________

[1]   גיטין (יא ע"ב), "אגרות משה" (או"ח ה סי' י). וכתבו הפוסקים ראיה גם מכך שגדולי ישראל רבים, תנאים ואמוראים, נקראו בשמות לועזיים. אמנם מהר"ם שיק (יו"ד סי' קסט) התייחס בחומרה מיוחדת לעניין זה, וכתב שיש בזה איסור דאורייתא משום "בחוקותיהם לא תלכו"; ומכל מקום זה לעניין קריאת השם, כלומר קביעתו, אך לא לעניין השימוש בו לאחר שנקבע.

2   כבר במדרש מופיע שחז"ל שיבחו את ישראל שלא שינו במצרים את שמותיהם לשמות הגויים (שמות רבה א כח), וישנם מקורות רבים נוספים המדברים על חשיבותה של לשון הקודש. עיין גם בתשובה הבאה.

3   שימוש בשם לועזי מותר, כמוכח לעיל, ויש לדון מצד הבעיה של תפילה בלשון לעז: המחבר (שו"ע או"ח סי' קא סע' ד) פסק בסתם כדעת הרי"ף, שאדם המתפלל תפילה ביחיד יתפלל רק בלשון הקודש, וב"יש אומרים" את דעת הרא"ש, שגם בתפילת יחיד כל מה שנאסר הוא תפילה בלשון ארמית – אבל כל שפה אחרת שאיננה לשון הקודש מותרת. מקור הדברים הוא בסוגיה (שבת יב ע"ב): "א"ר יוחנן, כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי". ונראה לומר שבהזכרת שם לועזי אין בעיה של תפילה בלשון לועזית, כי לפי דעת הרא"ש, שהביאו המחבר בלשון "יש אומרים", כל שפה שאינה ארמית מותרת. ואפילו לפי הרי"ף, שסתם כמותו המחבר בשו"ע, יש לומר שהוא רק כאשר התפילה עצמה נאמרת בלשון לועזית, מה שאין כן כאן, שהתפילה כולה נאמרת בלשון הקודש, ורק שם החולה או הוריו נאמרים בלעז.

ועוד יש לומר ששם הוא דבר שאינו מיתרגם, ולכן אין באמירת שם לועזי דיבור שאיננו בלשון הקודש. לכן, כאשר אדם הנדרש להתפלל או לברך עבור אדם ששמו לועזי, כל עוד לא ידוע שיש לו שם נוסף עברי, השם הלועזי הוא שמו, ואין אפשרות אחרת לקרוא בשם הזה בלי מרכיב הלעז. ונראה לומר שעדיף לקרוא בשם הלועזי מאשר לומר "בן חוה", כי גם אם ידוע שיש להם שם עברי אלא שאין יודעים מהו עדיף לקרוא בשם המסוים, וכל מה שמצינו בדיני קריאה בשם "בן חוה" וכד' הוא בגרים, שאין להם ייחוס, וזה ודאי שאינו כך.

4   כך כתב בספר "קוראי שמו" (עמ' 178), בשם הגר"מ אליהו, הגר"א נבנצל והגר"ד בצרי, וכן בספר "שערי הלכה ומנהג" (ג עמ' ש בהערה) בשם הרבי מליובאוויטש.

5   נביא אחד מן המקורות בסידור "בית עובד" (ליוורנו תר"ג עמ' קצד), שם כתב הרב יהודה שמואל אשכנזי שיש להיזהר מאוד בקריאת שם לתינוק, שלא לקרוא לו באחד "משמות שרגילים בהם אומות העולם, כי השם פועל והוא פוגם פגם גדול כנודע..." והוא כנראה דבר הנודע ליודעי ח"ן.

6   וסברה פשוטה היא שיד ה' לא תקצר מלהושיע ומלדעת מיהו החולה שמתפללים עליו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר