שנת תשס"ט | שבת פרשת אמור תשס"ט

חמדת הדף היומי: כתיבת שטר ללווה ללא נוכחות המלוה

ט' - טו' אייר, בבא מציעא ח-יד

השבוע בדף היומי הגמרא (יב עמוד ב) דנה בדברי המשנה מסוף מסכת בבא בתרא (קסז עמוד ב) הקובעת: "כותבין שטר ללווה אף על פי שאין מלוה עמו". העיקרון העומד בבסיס המשנה הוא שניתן לבצע פעולות ממוניות באופן חד צדדי כאשר אין הם פוגעות באחר. לכן ניתן לכתוב שטר בו נאמר שהלווה לוה מן המלווה, בלא נוכחות המלווה ואף ללא כל הוכחה שעובדה זו נכונה. זאת כיוון שאין כאן חשש לפגיעה במלווה, אלא להיפך, שטר זה הוא לטובתו.

הגמרא מקשה שלכאורה עדיין יכולה כתיבת שטר בלא נוכחות המלווה לגרום לתקלה, שכן אם יכתבו את השטר בתשרי, אך בפועל ההלוואה תתבצע רק בניסן ורק אז ימסור הלווה את השטר למלווה, הרי שלמלווה יהיה שטר עם תאריך בתשרי, אף על פי שבאמת הלוה רק בניסן. כאשר נעשית הלוואה עם שטר, קרקעותיו של הלווה משתעבדות למלווה, ולכן גם אם הלווה מוכר את קרקעותיו, המלווה יכול לגבות את חובו מהלקוחות שקנו את הקרקעות. לכן, במקרה שלנו, אם הלווה מכר קרקע בין תשרי לניסן, לפי האמת קרקע זו אינה משועבדת למלווה כיוון שהוא הלוה רק בניסן, אך עדיין הוא יוכל לגבות מהקונה כיוון שלפי התאריך בשטר ההלוואה התבצעה בתשרי.

הסוגיא מישבת קושיא זו בשתי דרכים. לדעת רב אסי ניתן לכתוב שטר הלוואה ללא נוכחות המלווה רק אם גם עשו קניין עם הלווה, שאז הלווה מיד משתעבד למלווה, באופן בלתי תלוי בביצוע ההלוואה בפועל ובמסירת השטר למלווה. לכן אף אם ההלוואה תתבצע בניסן, הלוה משועבד כבר מהתאריך המופיע בשטר. אך כתיבת שטר בלא עשיית קניין אסורה. לדעת אביי "עדיו בחתומיו זכין לו." כלומר, העדים בחתימתם מזכים למלווה את השעבוד בנכסי הלווה. לכן גם אם בסוף ההלוואה ומסירת השטר מתבצעים רק בניסן, השעבוד חל למפרע כבר מיום חתימת העדים. לפי שיטתו, אין צורך בקנין נוסף.

נחלקו הראשונים, כיצד לפסוק במחלוקת רב אסי ואביי. לדעת הרי"ף (ב"מ ו עמוד א דפי הרי"ף) והרמב"ם (מלוה ולוה כג, ה) הלכה כרב אסי, ואילו לדעת הרא"ש (ב"מ א, מט) הלכה כאביי. המחבר (חושן משפט לט, יג) פסק כרי"ף וכרמב"ם, אך הש"ך (שם ס"ק לט) כתב שאם יהיה מקרה בו דעת הרא"ש תהיה לטובת מי שמוחזק בממון, לא נוכל להוציא ממנו.

שאלה נוספת שדנו בה הראשונים ויש לה השלכה על משנה זו, היא האם אדם שהסכים להלוות לחברו סכום כסף, ובעקבות הסיכום הלך הלווה וכתב שטר על ההלוואה, האם הוא עתה מחויב להלוות. לדעת הרמב"ן (הובא בספר התרומות שער מח חלק א סעיף א) כיוון שהלווה כתב שטר והשתעבד למלווה, המלווה חייב להלוות לו את אשר סיכם איתו. לדעת הרשב"א (בתשובותיו חלק א סימן אלף נד) המלווה רשאי לחזור בו ואין כתיבת השטר מחייבת אותו להלוות. הרשב"א הביא משנה זו, שניתן לכתוב ללווה שטר אפילו בלא נוכחות המלווה כהוכחה לשיטתו, שכן לשיטת הרמב"ן מדוע שלא נחשוש שהמלווה לא סיכם איתו להלוות לו סכום זה, ועתה הלווה יכפה את המלווה להלוות לו באמצעות שטר הזה.

הר"י מיגאש (בבא בתרא קסז עמוד ב) אכן כתב שבאמת ניתן לכתוב שטר ללווה בלא נוכחות המלווה, רק אם הלווה הודה שכבר קיבל את הכסף מן המלווה. הרמב"ן (שם) תירץ שהלווה לא יוכל לכפות את המלווה להלוות שלא כדין, שכן בית הדין יאמרו ללווה תוכיח שהשטר נכתב מדעת המלווה.

המחבר (לט, יז) פסק כשיטת הרשב"א שהמלווה רשאי לחזור בו ולא להלוות. פוסקים אחרים (סמ"ע ס"ק מו, ועוד) הוסיפו שאם המלווה הורה ללווה לכתוב שטר והלווה הוציא הוצאות על כתיבת השטר, המלווה שחזר בו חייב לשלם בעבורם. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר