שנת תשס"ט | שבת פרשת מטות מסעי

שו"ת "במראה הבזק": עסקה בין לקוחות בחנותו של המוכר

(מתוך ח"ז)

ישראל                                                                               Israel

תמוז תשס"ט

עסקה בין לקוחות בחנותו של המוכר

השאלה:

האם לשני אנשים שנפגשו בעומדם בתור לחלפן הכספים וגילו שלכל אחד יש את המטבע שחבירו מעוניין בו מותר לקיים עסקה ישירה ביניהם ובכך לחסוך את העמלה שלוקח החלפן או שיש בכך גזל?

תשובה:

א.       העורך עסקאות ישירות עם לקוחות בחנותו של החלפן בלא רשותו באופן שיטתי עובר על האיסור החמור של 'יורד לאומנותו של חבירו'¹.

ב.       במידה ומדובר במקרה חד פעמי, אם שני הלקוחות כבר מצויים בתוך החנות, אף שאין כאן גזל מן התורה יש כאן גזל מפני דרכי שלום²,³.

ג.        במידה והאפשרות לקיום העסקה איננה תולדה של חנותו של החלפן⁴ הדבר מותר⁵.

_________________________________________________________

1 במסכת בבא בתרא דף כא: מובא:

'אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי'.

טענת 'פסקת לחיותי' משמעה - 'פגעת במקור הפרנסה שלי'. טענה זו לא שייכת כאן מכמה טעמים, העיקרי שבהם הוא שכיום כל בני המדינה נחשבים כבני אותה העיר ונפסק שבן אותו המבוי לא יכול לעכב על חבירו. ועוד שלא מדובר כאן אלא במעשה חד פעמי.

אומנם מי שיסחור כך באופן שיטתי ולא באופן חד פעמי, מעבר לבעיה החוקית שבדבר, יעבור גם על דין זה, אף שגם הוא בן אותה העיר, שכן הוא מחליף במחירים שאין דרך להתחרות בהם משום שהוא לא זקוק להוצאות עבור החזקת חנות (וראה עוד בעניין זה בשו"ת במראה הבזק ח"ה סימן קכ).

²    במשנה בגיטין נט: מובא:

'עני המנקף בראש הזית - מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום'.

כלומר שכאשר אדם טיפס על עץ זית והיכה בו כדי שיפלו ממנו הזיתים, אף שלא ביצע מעשה קניין גמור באותם הזיתים (ואין כאן מקום להאריך בשאלה זו) – אם יבוא אדם אחר וינצל את טרחתו וייקח לעצמו את הזיתים תקנו חז"ל שיחשב גזלן כדי שלא יבואו אנשים לידי מריבה. דין זה נפסק להלכה בשו"ע חו"מ סימן שע סעיף ה.

על פי דין זה הבין המהרי"ק  ובעקבותיו המהרש"ל ב'ים של שלמה' (קידושין פ"ג סימן ב) והחת"ס (חו"מ סימן עט) שבמצבים מסויימים ניצול הטרחה של השני יש בה גזל מפני דרכי שלום.

על דין זה קשה מהגמרא מסכת בבא בתרא דף נד:

'אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן.'

בלא להיכנס לפרטי הסוגיא, היוצא הוא שבמצב שישראל נתן כסף לגוי עבור קרקע הקרקע יצאה מרשות הגוי ועוד לא נכנסה לרשות הישראל. נוצר 'ואקום' שכל מי שרוצה יכול להיכנס אליו. נחלקו שם הראשונים אם במידה ואכן אדם אחר זוכה בקרקע עליו לשלם לישראל הראשון את הכסף ששילם לגוי או לא. דעת הרא"ש שם שלא צריך לשלם. לאור זאת שבדין עני המהפך בחררה סבר כר"ת הבין הרא"ש שכיוון שמדובר בהפקר אין כאן אף דין המהפך בחררה ואינו נקרא אפילו רשע.

מכאן קשה על דיננו שכן גם שם טרח הישראל הראשון בכך שניסה לקנות מן הגוי את הקרקע ושילם עליה את שוויה, ואעפי"כ כתב הרא"ש שלא נקרא אפילו רשע!

לכן חילק המהרש"ל בין טרחה שטרח האדם בגופו כעני המנקף בראש הזית לבין השקעה כלכלית. החת"ס סיים שחלוקה זו אינה חדה והיא נתונה לעיני הדיין. לענייננו נראה שהקמת חנות ושיווקה היא טרחה מרובה בכל קנה מידה. אומנם עדיין היה מקום להסתפק אם הטרחה תימדד באופן כללי או ביחס לאותו לקוח בודד. אומנם בעני המנקף בראש הזית לא מצאנו חלוקה בין מי שלוקח לו את כל הזיתים לבין מי שלוקח רק זית אחד. לכן גם בנידון דידן אף שלא ניתן לומר שהייתה טרחה מרובה כדי לזכות בלקוח הבודד, כיוון שהייתה טרחה כלפי מכלול הלקוחות נראה שיש כאן בעיה של גזל מפני דרכי שלום.

אומנם דין זה מסוייג בכך שניכר וברור שהטורח היה זוכה בדבר, שכן יסוד הדין הוא 'דלא ליתי לאנצויי', אם כן כאשר לא היה ברור שיצליח הטורח לזכות בדבר - חשש זה לא קיים ולא נאמר הדין. לכן חילק החת"ס בין מצב שהלקוח כבר בתוך החנות והמחיר אותו ידרוש המוכר מוסכם על הקונה שאז אכן יש כאן גזל מפני דרכי שלום, לבין מצב שהוא עוד לא בתוך החנות או שקציצת הדמים לא ברורה.

3 לדעת הרב נחום רבינוביץ' ההיתר הוא רחב יותר. לשיטתו כל עוד אחד הלקוחות לא הגיע לדוכן ההחלפה אין איסור על אדם אחר לשכנעו באופן חד פעמי לקיים עימו עסקה ישירה. נימוקו הוא שכאשר לקוח מגיע לחלפן, כל עוד לא נדבר עימו, אין החלפן יודע מה מהות העסקה בה מעוניין הלקוח. שכן ייתכן שמעוניין לקנות מטבע זר וייתכן שמעוניין למכור מטבע זר. חוסר בהירות שכזה גורם לכך שלא ניתן לראות כאן לא גזל מפני דרכי שלום ולא עני המהפך בחררה. 

4 כך שאין כאן חשש לניצול טרחתו של החלפן.

5 במסכת קידושין (נט.) מובא שעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע.

על פי דין זה למד ר"ת (שם בתוד"ה עני) ונפסק בשו"ע (חו"מ סי רלז סעיף ב):

'אסור למלמד להשכיר עצמו לבעל הבית שיש לו מלמד אחר בביתו'.

 הדבר אסור על אף שלבעל הבית עצמו מותר לפטר את המלמד אם הוא מעוניין דווקא במלמד השני (שם). נמצאנו למדים שכאשר יש שני צדדים שמעוניינים בעסקה ביניהם אסור לגורם שלישי להתערב בעסקה אף אם הוא מציע עסקה טובה יותר.

נראה שדין זה דומה לדיננו שכן גם כאן המטבע בה מעוניינים הן החלפן והן הלקוח הראשון נמצאת בידי הלקוח השני, וכן להיפך. ביחס לכל לקוח החלפן מהפך לקנותה על ידי כך שפתח חנות, ופרסם אותה ובכך הביא אנשים לחנותו (ראה שם בתוס' בבארו את הדין של מצודות הדגים בהסברו השני, ובתוס' המקביל בב"ב כא: בהסברו הראשון בעניין זה). לכן המשכנע כל אחד מהלקוחות לקיים עסקה שלא עם החלפן נקרא רשע.

אומנם ידועה מחלוקת רש"י ור"ת במסכת קידושין (דפ נט.) שלדעת רש"י דין עני המהפך בחררה קיים אף בחררה של הפקר אולם לדעת ר"ת לא נאמר במציאה ובחררה של הפקר. יסוד העניין לדעת ר"ת הוא שהשני נקרא רשע כיוון שיכול להשיג את אותה החררה במקום אחר, לכן אם לוקח דווקא את זו שכבר היפך בה הראשון לקנותה – נקרא רשע. במידה ולא ניתן לזכות בחררה דומה, אין כלפיו טענה. להלכה הרמ"א (חו"מ רלז, א) פסק כר"ת, והסמ"ע (שם סק"ח) והנתי' למדו מדברי השו"ע שגם הוא הכריע כדעת ר"ת.

עוד כתב שם הרמ"א: 'וכן אם קונה דבר אחד ובא חבירו ויוכל לקנותו בזול שאינו מוצא לקנותו כך במקום אחר הוי כמו מציאה ויוכל לקנותו כל זמן שלא זכה בו הקונה'. כלומר שאף כשלא מדובר במציאה ממש אלא ב'הזדמנות חד פעמית' גם כן אין דין עני המהפך בחררה. אומנם הש"ך במקום מעיר שהרמב"ן חולק.

נראה שהמקרה דנן תלוי במחלוקת זו כיון שגם כאן לא מדובר בהפקר, מאידך, האפשרות למצוא קונה המעוניין להחליף בלא עמלה היא הזדמנות חד פעמית.

יש להעיר שהיה מקום לומר שכל זאת כאשר נודע ללקוחות זה על זה בדרך מקרה ולא מחמת היותם בחנותו של החלפן. במידה ונודע ללקוחות אחד על השני רק מתוך העובדה שמצאו עצמם בחנותו של החלפן, לכאורה אין לומר שמצאו מציאה. אדרבה, החלפן הוא זה שהודיע להם על המציאה בכך שפתח חנות ופרסם אותה וזימן אליה אנשים המעוניינים להחליף כספים! במצב כזה היה מקום לומר שאף ר"ת יודה. האם כאשר אדם מצא מציאה וסיפר לחבירו הטוב על כך שמצא מציאה ועומד לזכות בה, ואותו חבר שומע על כך ורץ לזכות בה לפניו לא יודה ר"ת שחבר זה נקרא רשע?!

אומנם סברא זו קשה מהגמרא מסכת בבא בתרא דף נד:

'אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן.'

בלא להיכנס לפרטי הסוגיא, היוצא הוא שבמצב שישראל נתן כסף לגוי עבור קרקע הקרקע יצאה מרשות הגוי ועוד לא נכנסה לרשות הישראל. נוצר 'ואקום' שכל מי שרוצה יכול להיכנס אליו. נחלקו שם הראשונים אם במידה ואכן אדם אחר זוכה בקרקע עליו לשלם לישראל הראשון את הכסף ששילם לגוי או לא. דעת הרא"ש שם שלא צריך לשלם. לאור זאת שבדין עני המהפך בחררה סבר כר"ת הבין הרא"ש שכיוון שמדובר בהפקר אין כאן אף דין המהפך בחררה ואינו נקרא אפילו רשע.

האם אדם זה פחות גרוע ממי שתיארנו קודם שמנצל את העובדה שחבירו מצא מציאה כדי לזכות בה?, הרי כאן חבירו הוא זה שיצר את המציאה!

על פי זה אין לחלק ואף המקרה דנן יהיה תלוי במחלוקת הרמ"א והש"ך הנ"ל.

אומנם ברמ"א שם מובא עוד:

'וכל זה לא מיירי אלא כשכבר פסקו הדמים שביניהם ואין מחוסרין אלא הקניין, אבל אם מחוסרין עדיין הפסיקה, שהמוכר רוצה בכך והקונה רוצה יותר מותר לאחר לקנותה.'

מצד אחד מוכח ברמ"א שאף אם הצד השלישי יציע הצעה שכדאית יותר למוכר יחשב עני המהפך בחררה. מצד שני סייג דינו בכך שכבר הושוו בעניין הדמים.

אולם בפת"ש שם (סק"ג) כתב (בשם הפרישה) לחלק בין מצב ששני הצדדים מתמקחים כדרך הסוחרים וסביר להניח שאם לא יתערבו יגיעו לעמק השווה, שאז גורם שלישי שמתערב נחשב עני המהפך בחררה, לבין מצב שכל אחד אמר את דרישותיו ונפרדו בלא שהגיעו להסכמה, שאז אף שייתכן שאחר כך יחדשו את המשא ומתן ויגיעו לעמק השווה, כעת מותר לצד שלישי להתערב.

  לאור זאת נראה היה לומר שכל מי שנכנס לחנותו של החלפן נמצא בהתחלת הדיון עם החלפן שכן בכך שהחלפן פרסם את חנותו והביא את הלקוח אליה הוא כבר מהפך לקנות את המטבע שנמצאת אצלו, וכן לרוב מי שנמצא בחנות מבצע את העסקה עם החלפן.

אומנם, במקרה שהלקוחות עדיין לא בחנות לא נראה שניתן לומר שהחלפן כבר מהפך בחררה, הן משום שעדיין לא ידוע מה שער החליפין של החלפן והן משום שאין הכרח לומר שיכנסו לחנות מסויימת בדווקא. ולכן הם עדיין 'פתוחים להצעות' ולא 'ניצודו' ברשתו של חלפן מסויים.

לדעתו של הרב נחום רבינוביץ' אף כאשר הלקוחות כבר מצויים בתוך החנות, כל עוד אחד מהם לא הגיע לדוכן ההחלפה לא ידוע למוכר מה תהיה מהות העסקה ביניהם שכן לא ידוע לו אם הלקוח מעוניין לקנות או למכור מטבע זר, ולכן אין כאן בעיה של עני המהפך בחררה, והדבר מותר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר