שנת תשס"ט | שבת פרשת עקב

חמדת הדף היומי: תקנו משיכה בשומרים

השבוע בדפי הדף היומי הגמרא קובעת כי כמו שאדם הרוצה לקנות חפץ מחברו צריך לבצע מעשה קניין כדי לקנות את החפץ, כך גם לגבי שומרים נדרש שהשומר יבצע מעשה קניין בחפץ אותו הוא מקבל לשמור. בלשון הגמרא (צט עמוד א) "כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים." לכאורה, קביעה זו מתמיהה, שכן כאשר אדם מוסר חפץ לשמירה החפץ נשאר בבעלותו, ואם כן למה נועד הקניין שהשומר עושה?

לדעת הרא"ש (בבא מציעא ח, טו), לעצם חיוב השומר לשמור אין צורך במעשה קניין. השומר מתחייב לשמור מהרגע שבעל החפץ מפסיק לשמור עליו ומסתמך על כך שהשומר ישמור. הצורך במעשה קניין הוא רק אצל שואל ושוכר, כדי שיקנו את זכות השימוש בחפץ עד תום התקופה שהחפץ הושכר או הושאל להם. כל עוד הם לא עשו קניין המשכיר או המשאיל יכול לחזור בו. אך משעשו קניין אין המשכיר או המשאיל יכול לדרוש את החפץ בחזרה עד תום תקופת השאלה או השכירות.

אולם, דעת הרמב"ם (שכירות ב, ח) שגם לעניין השמירה יש צורך במעשה קניין. כל עוד השומר לא עשה קניין הוא לא חייב בשמירת החפץ ואם יקרה משהו לחפץ הוא לא יהיה אחראי על כך. השולחן ערוך (רצא, ה) הביא גם את דעת הרמב"ם וגם את דעת הרא"ש.

הקצות החושן (שז, א) טוען שמחלוקת זו משקפת שתי הבנות שונות של חיוב השומר. לדעת הרא"ש, שומר הוא סוג של פועל. אצל פועל, הרגע הקובע לחיוב שלו הוא התחלת המלאכה. לכן, אין צורך שהשומר יעשה קניין, אלא מהרגע שהוא מתחיל במלאכה, דהיינו מהרגע שבעל החפץ מסתמך על שמירתו, חל החיוב שלו לשמור וממילא הוא אחראי גם אם קורה משהו לחפץ. אך לדעת הרמב"ם שומר הוא לא סוג של פועל. לדעת הרמב"ם, החפץ עובר לרשות השומר וכתוצאה מכך הוא אחראי אם קורה משהו לחפץ. לכן, לדעת הרמב"ם, יש צורך במעשה קניין גם בשביל חיוב השמירה.

סיכום:

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר