שנת תשס"ט | שבת פרשת כי תבוא

שו"ת "במראה הבזק": גיל מינימום בעדות קידושין וגיטין

(מתוך ח"ד)

מונטוידיאו, אורוגואי Montevideo, Uruguay

מרחשוון, ה'תשנ"ו

גיל מינימום בעדות קידושין וגיטין

שאלה

האם יש סיבה להגביל בחור צעיר (בן 15) שהוא כמובן שומר מצוות שיהיה עד בקידושין או בגירושין?

תשובה

א. "קטן פסול להעיד, אפילו היה נבון וחכם, עד שיביא שתי שערות¹ אחר י"ג² שנים גמורות. ואם נתמלא זקנו³, אינו צריך בדיקה" (שו"ע חושן משפט סי' לה סעיף א).

מכאן למדים, כי למרות שאין מיגבלה בגדול מי"ג שנים, הרי שיש לוודא ע"י ב' עדים כשרים, כי העד אכן הביא סימנים לאחר גיל שלש-עשרה, או שאנו רואים שנתמלא זקנו, או חלילה הביא סימני סריס, וכן לא סמכינן בדאורייתא על חזקה דרבא⁴.

כשר אפוא לקחת כעד בקידושין כל נער בוגר מגיל י"ג ויום אחד אשר ללא ספק הביא סימנים⁵.

ב. היות ומדובר בעד צעיר וחסר נסיון, יש לוודא שהוא אכן יודע את תפקידו בקידושין⁶, ובמיוחד - שיראה את נתינת הטבעת בפועל.

ג. בעניין גיטין מיותר לציין את דברי "סדר הגט" בהגה: "בימי חכמי התלמוד היו נוהגין למנות חכם בקי על הגיטין, וכן נמצא בדברי הקדמונים שהיו נוהגין שלא ליתן גט רק לפני גדולי הדור (ריב"ש סי' שפט). ועל כן לא ישתדל אדם בנתינה, רק הבקי בהם. וכל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין, לא יהא לו עסק עמהם".

משום כך לא ראינו צורך לדון בכך, אלא בית-הדין המסדר את הגט יפסוק בכל הפרטים כי רבים הם.

__________________________________________________

[1] בעניין בדיקת גדלות הובא בהלכות מיאון (שו"ע אבן העזר סי' קנה סעיף טז) "שתי שערות צריך שיהיה בעיקרן גומות. ואפי' שתיהן בגומא אחת הרי אלו סימן. נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שער, הרי אלו סימן - חזקה אין גומא בלא שער, ושערות היו בהם ונשרו". ובסעיף יז (שם) "שערות צריכות שיהיו במקום הערוה. ובית הערוה כולו מקום סימנים, בין למעלה בין למטה, בין על איברי הזרע עצמן. ויש מי שאומר, שאפילו אחת בגבה ואחת בכריסה, או אחת בקשרי אצבעותיה של יד ואחת בקשרי אצבעותיה של רגל, חשובה גדולה למיאון, אבל לא לחליצה". ובסעיף יח (שם) "שיעור אורך השתי שערות, משיצמחו ויהיו ראויים להנטל בפי הזוג (פי' מספריים) או לקרוץ בצפורן, חשובה גדולה למיאון. אבל אינה חשובה גדולה לחליצה עד שיהיה בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן (וע"ל בפי' סדר חליצה סי' כז)". [כמובן שאפשר, שיהיה סימן תחתון (היינו ב' שערות) ולא יבוא סימן עליון (היינו נתמלא זקנו), ורק באשר להיפך אמרו בגמ' נידה דף מח ע"א שאינו אפשרי].

2 מובא שם (הל' מיאון סעיף יד) "אין שתי שערות סימן גדלות אא"כ באו מי"ב שנה (ובנער י"ג שנה) ואילך, אבל אם באו קודם לכן, אפילו תוך שנת י"ב (ובנער י"ג), חשיבי כשומא (סוג נגע שעולים בו שערות), ואינה נחשבת גדולה על ידם אלא אם כן הביאה אחרות אחר י"ב שנה (ובנער י"ג)... ומיהו כשמוצאים לה שערות אחר הזמן, מחזיקין אותה כגדולה אפילו לחליצה (דאורייתא), ולא חיישינן שמא באו קודם הזמן".

3 אמנם לשון הטור הוא "צמח זקנו" אך הגהות פרישה הבהיר (שם אות א), כי הוא חד שיעורא, והכוונה - נתמלא זקנו. והרחיב בהל' תפילין בעל "משנה ברורה" (סי' לט ס"ק ג) "אם ספק לנו אם הביא ב' שערות, פסול לכתוב, אם לא שנתמלא זקנו, דהיינו שיש ריבוי שער בזקנו, אף שהם קטנים מאד (סמ"ע, חו"מ סי' לה ס"ק ד) או שעברו רוב שנותיו או שנולדו בו סימני סריס, וכדלקמן (סי' נה סעיף ה). ויש לגעור בסופרים שמניחין לנערים לכתוב תפילין ואין מדקדקין, אם הביאו סימני גדלות או לא".

4 עיין בגמ' נידה (מו ע"א), בדבר חזקה דרבא, היינו "קטנה שהגיעה לכלל שנותיה, אינה צריכה בדיקה, שחזקה שהביאה סימנין (שתי שערות)". אולם רואים שם בסוגיה, כי חזקה זו מועילה רק לעניין פסילתה ממיאון, שהוא דרבנן, אך כדי לחלוץ (דבעינן גדולה מן התורה) צריכה עדות שהיא גדולה. מכאן הסיק ר' עקיבא איגר (שו"ת, מהדורא קמא סי' ז) שלא לסמוך על חזקה דרבא בכתיבת תפילין, שהוא דאורייתא, ונוטה להצריך בדיקה מעליא ע"י שני עדים. ואם אותו הנער כבר העיד בקידושין או שכתב תפילין, יש לבדקו כעת, והיה אם ימצאו עדים אצלו שתי שערות, יישב למפרע לגדול משעה שהיה בן י"ג. אלא שבמקרה זה יהיה לדעת רעק"א צורך בעדות גמורה של שני עדים כשרים באשר לגילו, ולא תספיק עדות אביו.

ומובא ב"כנסת הגדולה" (הל' עדות סי' לב, הגהות הטור ס"ק א) "דווקא כשהוא מוחזק קודם שהגיע לכלל שנים שהוא בן דעת ומבין בין דבר לדבר הדומה לו והולך בדרך טוב, אבל מי שהוא ידוע קודם שהגיע לכלל י"ג שאינו מבחין בעדות ואינו מקפיד לאמר על הן לאו ועל לאו הן, אין מקבלים עדותו לכשיגדיל, עד שידעו שהוא מבחין".

5 אמנם מצאנו הבחנה בין גיל י"ג לגיל כ' שנים במסכת בבא בתרא (קנה ע"א) - "איתמר, קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו? רבא אמר רב נחמן, בן שמנה עשרה שנה, ורב הונא בר חיננא אמר רב נחמן, מבן עשרים שנה". ועוד נאמר (שם ע"ב) "אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ולעדות - עדותו עדות. אמר מר זוטרא, לא אמרן אלא למטלטלי, אבל למקרקעי לא. אמר ליה רב אשי למר זוטרא, מאי שנא מטלטלי? דזביניה זביני. אלא מעתה, הא דתנן הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, הכי נמי דעדותן עדות! אמר ליה, התם בעינא (דברים יט) "ועמדו שני האנשים", וליכא". וביאר רשב"ם - "ודוקא לענין למכור בנכסי אביו תרתי בעינן, שמנה עשרה שנים ושערות, אבל לענין עונשים ומצות - מבן י"ג חשיב גדול אם הביא שערות". "א"ר (זירא) הונא ולעדות מעיד - אע"פ שאמרנו בפחות מכ' שאינו יודע בטיב משא ומתן, אינו מוכר בנכסי אביו, אבל לעדות נאמן הוא להעיד מה שראה ושמע, מבן י"ג ואילך שהביא שתי שערות הואיל ואינו שוטה".

וכן נפסק בשו"ע חושן משפט (סי' לה סעיף ג) "בן י"ג שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן, אין עדותו עדות בקרקעות, אבל במטלטלים עדותו עדות". ראינו אפוא שאף כי אינו ראוי לצורך מכר קרקע עד שיהיה בן כ' הרי שמגיל י"ג ואילך הוא נאמן לעדות על מכירה זו, אם יודע בטיב משא ומתן. וכן הביא הסמ"ע חושן משפט (סי' ז ס"ק ט), כי יש דעה המצריכה גיל י"ח כדי להיות דיין, דתליא בחכמה, ומאותה הסיבה יש דעה שלפיה כשר לכך בן י"ג, והוא חריף, אפילו לא הביא סימנים, הרי בעדים בעינא (דברים יט) "ועמדו שני האנשים", והוי "איש" מגיל י"ג ואילך רק אם הביא סימנים.

6 יש ללמד את העד, על מה עליו לשים את ליבו בקידושין - כי הטבעת היא רכושו של החתן (עפ"י דבריו), וכי היא שוה פרוטה, שיראה בפועל את הנתינה (ויש לוודא שהצלם או האורחים אינם מסתירים לעדים את רגע הנתינה, במיוחד שמדובר כאן בעד צעיר ומנומס), שיבין כי הקידושין נעשו מרצון שניהם, וכי הכלה קנתה את הטבעת משניתנה לה, ובכך קנה אותה בעלה לו לאישה והיא נאסרה בכך על כל העולם כאשת איש.

לראש העמוד