שנת תש"ע | שבת פרשת בראשית

שו"ת "במראה הבזק": גלישה בחו"ל באתר אינטרנט המתעדכן בישראל, בזמן שאצל הגולש יום חול ובישראל שבת

(מתוך ח"ו)

ניו יורק, ארה"ב                                                New York, USA

כסלו תשס"ה                                                        

גלישה בחו"ל באתר אינטרנט המתעדכן בישראל, בזמן שאצל הגולש יום חול ובישראל שבת

שאלה:

אתר עיתונות ישראלי מתעדכן גם בשבת על-ידי מחללי שבת. האם מותר לאדם הנמצא בארה"ב ביום ו', בשעות ששם עדיין לא נכנסה השבת, לקרוא את הדברים הכתובים באתר? כנ"ל במוצאי שבת בדרום מזרח אסיה, כששם מוצאי שבת ובישראל עדיין שבת.

תשובה:

אתר אינטרנט המתעדכן באופן רציף במהלך השבת אין לעיין בו¹, אף אם המשתמש נמצא במקום ששם עדיין לא נכנסה השבת². ובמקרה שאין ידוע³ אם הדברים הכתובים באתר נכתבו בשבת, ניתן להקל לעיין באתר.

_________________________________________________________

1  לכאורה, היה מקום להקל בדבר שכן פסק השו"ע (או"ח שיח סע' א) שהמבשל בשבת אף במזיד מותר התבשיל לאחרים במוצאי שבת מיד. ואם כן הרי המשתמש הוא בכלל אחרים, וכיוון שאצלו אינו שבת (אמנם לא מוצאי שבת אלא ערב שבת) יהיה מותר לו ליהנות ממה שנכתב, אף שנכתב בשבת. אך היתר זה אינו פשוט כל-כך וניתן להשיג עליו מכמה פנים:

ייתכן שהקנס של חכמים לאסור את התבשיל על אחרים עד למוצאי שבת מתייחס למוצאי שבת שאצל עובר העברה, ולא למוצאי שבת של ה"אחרים" (כמובן קשה למצוא התייחסות מפורשות בגמרא ובראשונים בעניין, שכן המציאות הפשוטה הייתה שזמן כניסת השבת ויציאתה אצל עובר העברה ואצל ה"אחרים" היה זהה, שכן היו באותו מקום).

ייתכן שהנכנס לאתר איננו מוגדר כ"אחרים", כיוון שמפעיל האתר מעדכן אותו בשבת לצורך הנכנסים לאתר, ואינו דומה למקרה המוזכר בגמרא ובשו"ע (שם), ששם המבשל בישל לעצמו, וקל הדבר יותר כלפי האחרים. ואכן מצינו ב"מגן אברהם" (סי' שיח ס"ק ב), שכתב שמי שנתבשל בשבילו דינו כמבשל עצמו, וכשנעשה האיסור במזיד נאסר התבשיל עולמית גם למי שנתבשל בשבילו. וכן מצינו בשו"ע (יו"ד סי' צט סע' ה) לגבי מבטל איסור לכתחילה במזיד, שהתערובת אסורה למבטל עצמו ולמי שנתבטל בשבילו. אמנם כתב ה"מגן אברהם" (שם) שמשמע מה"בית יוסף" (יו"ד שם) שדין זה הוא דווקא לגבי מבטל איסור, שכן כתב שהטעם שאסור למי שנתבטל בשבילו הוא מחשש שמא בפעם הבאה יאמר לנוכרי לבטל בשבילו ויוכל ליהנות מהתערובת; אך בשבת טעם זה אינו שייך, שכן אם יאמר לנוכרי לבשל בשבילו לא ירוויח בזה דבר, שכן בלאו הכי צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיעשו. עוד יש להעיר שייתכן שאין להגדיר את המקרה שלפנינו כך שמפעיל האתר עושה זאת בשביל המשתמש, שכן מפעיל האתר עושה זאת בשביל כל מי שירצה להיכנס ולא לצורך אדם מסוים. ונחלקו בזה אחרונים אם גם בכהאי גוונא נחשב כמלאכה שנעשתה בשביל ישראל, ועיין בשו"ת "מנחת יצחק" (ג סי' עט), ואין כאן מקום להאריך.

דין זה, שמותר לאחרים ליהנות במוצאי שבת מהתבשיל, הוא דווקא כשעובר העברה הוא ישראל, אך כשנוכרי עושה מלאכה בשביל ישראל קיים חשש שלהבא הישראל יאמר לנוכרי לבשל בשבילו, כיוון שאינו חמור בעיניו האיסור לומר לנוכרי לבשל בשבת, ומשום כך אסרו חכמים ליהנות ממלאכתו באופן שמרוויח מהעובדה שנעשה בשבת, ומשום כך יכול ליהנות ממלאכת הנוכרי רק במוצאי שבת לאחר שיעור זמן "כדי שיעשו", כמבואר בשו"ע (או"ח סי' שכה). ועיין ב"פרי מגדים" (סי' רעו, "משבצות זהב" ס"ק ה), שהשווה לעניין זה דין מומר לדין נוכרי. אם כן, בנדון דידן, שמפעילי האתר הנם יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, קיים איסור ליהנות ממעשיהם, שכן הוא בוודאי מרוויח מן העובדה שמעדכנים בשבת עצמה. ועיין ב"פרי מגדים" (סי' שכה, "אשל אברהם" ס"ק כב) שלא פשיטא ליה כל-כך להשוות בין דין המומר לדין הנוכרי, כיוון שהיהודי לא יבקש מהמומר לחלל השבת, כדי שלא יעבור על "ולפני עור לא תתן מכשול".     

כמו כן היה מקום, לכאורה, לומר סברה נוספת להקל בענייננו, שכן הנכנס לאתר אינו עושה מעשה הנאה אלא רק קורא בעיניו בלבד, ודמי למה שנאמר בגמרא (פסחים כו ע"א): "קול מראה וריח אין בהם משום מעילה"; ואף שלפי אחת האפשרויות המובאות בגמרא (שם) מכל מקום זהו איסור, אפשר שזה דווקא במעילה, שהיא חמורה, אך אין הכרח שיש להחמיר לאסור לכתחילה אף בדין "מעשה שבת". ומלבד זאת הירושלמי (סוכה פ"ה ה"ג) כנראה נקט להלכה את אפשרות השנייה בבבלי, שכלל אין איסור בקול מראה וריח, שהרי מה שהובא בגמרא, שאישה הייתה בוררת חיטין לאור שמחת בית השואבה – הקשו בירושלמי שלכאורה יש בזה מעילה, ותירצו ש"קול מראה וריח אין בהם משום מעילה", ומשמע שאף איסור אין בכך. אך עיין בשו"ת "הר צבי" (או"ח סי' קפג) בעניין שמיעת שידורי רדיו ממחללי שבת, שכתב שכל ההיתר של "קול מראה וריח" יכול להיות שייך רק כאשר עובר העברה הוא ישראל, שאז החפץ עצמו שנעשה בשבת נאסר בהנאה, ודומה לחפץ של הקדש שאסור ליהנות ממנו; אך בנוכרי שעשה איסור עבור ישראל אין איסור ליהנות מחמת שהחפץ עצמו אסור בהנאה, אלא שאם יהיה מותר ליהנות יש חשש שיאמר להבא לנוכרי לעשות עבורו איסור, וזה שייך בכל סוגי ההנאה (גם בקול מראה וריח). והרי דין המומר שווה לנוכרי לעניין מעשה שבת (וכמבואר לעיל בשם ה"פרי מגדים"), ואם כן לא תועיל העובדה שההנאה של הנכנס לאתר היא רק בקול מראה וריח.

2  יש להעיר שהגרנ"א רבינוביץ נוטה לומר שיש מקום להקל בדבר, מהנימוק שקול מראה וריח אין בהם איסור.

3  שכיוון שכל דין מעשה שבת הנו מדרבנן הוי ספיקא דרבנן, ולקולא. ובדומה למה שכתב ה"פרי מגדים" הובאו דבריו ב"משנה ברורה" (סי' שיח ס"ק ב), שכל דבר שיש בו מחלוקת הפוסקים אין בו איסור "מעשה שבת" אם עבר ועשה, כיוון שהוא ספיקא דרבנן ולקולא. ולכאורה היה מקום לחלק בין ספק במציאות לבין דברי ה"פרי מגדים", שכן אמנם ספק מעשה שבת הוא ספק דרבנן, אך הוא דבר שיש לו מתירין (שכן יכול להמתין למוצאי שבת), ובדבר שיש לו מתירין אף ספק דרבנן אסור, כמבואר בביצה (ד ע"א), ובשו"ע (או"ח סי' תקיג). ומה שכתב ה"פרי מגדים", שבמקום ספק בדין אין איסור מעשה שבת, הוא על-פי מה שכתב ה"פרי חדש" (או"ח סי' תצז אות ג) שבספק בדין אין דין דבר שיש לו מתירין. וכן מבואר גם בשו"ת ר' עקיבא אייגר (סי' סה).

אם כן, בנדון דידן שהוא ספק במציאות היה צריך להחמיר בדבר. אך נראה שניתן להקל בכל זאת, שכן במקרים רבים אם ימתין למוצאי שבת העדכונים כבר לא יהיו רלוונטיים, ומלבד זאת עיין בספר "דרכי תשובה" (יו"ד סי' קב ס"ק ג), שדן אם דין דבר שיש לו מתירין הוא דין ששייך רק בתערובות (כמו בגמרא בביצה הנ"ל), או שזהו דין כללי שיש להשתדל תמיד להגיע לאופן המותר ביותר. ועיין שם שתלה הדבר במחלוקת רש"י והר"ן בהסבר דין דבר שיש לו מתירים בתערובות. אם כן, אפשר שבנדון דידן אין דין דבר שיש לו מתירין. וכל זה מלבד הטעמים להקל שהוזכרו בהערה 1 (ואף שמבואר לעיל שהנם דחוקים, מכל מקום חזי לאיצטרופי).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר