שנת תשס"ב | שבת פרשת ויגש

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

גבית מיסים מניין ולשם מה?

הרמב"ם פסק "רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות, וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס, שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג" (ה' מלכים פ"ד ה"א). כמקור להלכה מחמירה זו בהלכות שלטון מביא הרמב"ם גזירה שוה "ועבדוך" "לעבדים". אמנם לא מצינו לדרשה זו מקור בחז"ל אבל הרד"ק (שמו"א ח' יז) מכנה אותה "אמרו רבותינו" וכוונתו כנראה לרמב"ם . יש מקום אולי להסביר שאין כוונת הרמב"ם להמציא גזירה שוה אלא לעשות היקש הגיוני. כשם שלמלך הזכות לכוף שלטונו בכח החרב באמצעות מלחמה, כך זכותו לדון את מי שאינו משלם מסים  כמורד במלכות. שהרי בכל הדורות אי תשלום מס משמעותו הכרזה "איננו מכירים בחוקיות השלטון (עיין ערך "מסיבת התה"). יתכן והסבר זה יגביל סמכות זו רק למקרים שזו אכן משמעותה של העלמת המס. הרמב"ם, כנראה מתוך מודעותו  לבעייתיות של "המצאת" גזרה שוה, ממשיך ומסביר  "ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין". כלומר סמכותו של המלך נובעת מהכלל המפורסם "דינא דמלכותא דינא", כך גם מסכם הוא את הפרק "ובכל אלו הדברים דיניו דין" (שם, ה"י). הבעיה הגדולה היא שגם הלכה זו אין מקורה ברור, והרבה קולמוסין נשתברו בנסיונות למצא את מקורה. בהמשך הדברים נרחיב את הדיבור בשיטת מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל בנושא זה. נסיים בשתי הערות נוספות. 1. בהלכה זו הרמב"ם לא רק מגדיר את סמכות המלך אלא גם קובע הלכה תורנית "ואסור להבריח מן המכס" (שם, ה"א). משמעות דבריו אלה היא שלא רק שמסוכן לעשות זאת אלא שמי שעובר על איסור זה, עובר גם על "דבר הלכה". 2. המס צריך להיות "על העם לצרכיו או לצורך המלחמות" . הרמב"ם לא ביאר את המושג "לצרכיו" אבל "שכנו יעיד עליו" כשם שלצורך המלחמות פירושו- להבטיח את שלום הציבור ובטחונו כך גם לצרכיו פירושו- להבטיח את רווחת הציבור, ולא את רווחת המלך (כאדם פרטי). 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר