שנת תש"ע | שבת פרשת בשלח

חמדת הדף היומי: סיכום הלכות "שכיב מרע"

ט' - טו' שבט, בבא בתרא קנו-קסב

(לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב)

בשבועות האחרונים בדפי הדף היומי למדנו סוגיות העוסקות בהלכות "שכיב מרע". ננסה לסכם את ההלכות העיקריות העולות מהסוגיות שלמדנו.

הגדרת "שכיב מרע"

"שכיב מרע" הוא חולה שנפל למשכב. חכמים תיקנו ש"שכיב מרע" יוכל לתת מתנה ללא צורך במעשה קניין. הסיבה לתקנה היא שחכמים חששו שאם הוא יחשוב שאין דבריו קיימים תיטרף ח"ו דעתו עליו. לכן חכמים תיקנו שבדיבור בלבד הוא יכול להקנות.

הייחודיות של מתנת "שכיב מרע"

בשני דברים עקרוניים שונה מתנת "שכיב מרע" ממתנה של אדם בריא:

1.       אין צורך במעשה קניין.

2.       המתנה חלה לאחר מיתת ה"שכיב מרע".

חזרה ממתנת "שכיב מרע"

כיוון שמתנת "שכיב מרע" חלה רק לאחר מותו, הוא יכול לחזור בו מהמתנה או לתתה לאחר. כמו כן, אם הוא הבריא מחוליו, המתנה בטילה מאליה.

מתי המתנה מוגדרת כמתנת "שכיב מרע"

בשני מצבים, מתנה  מוגדרת כמתנת "שכיב מרע":

1.       כאשר ה"שכיב מרע" מציין במפורש שהוא נותן מתנת "שכיב מרע" (רמב"ם מתנה ח, יז, חושן משפט רנ, ט).

2.       כאשר ה"שכיב מרע" נותן את כל נכסיו.

אולם אם ה"שכיב מרע"  נתן חלק מנכסיו ושייר לעצמו חלק ולא ציין במפורש שזו מתנת "שכיב מרע" דינה של מתנה זו כמתנת בריא ויש צורך במעשה קניין. אם נעשה קניין אי אפשר לבטלה. מתנה זו מוגדרת כ"מתנת "שכיב מרע במקצת". הסיבה להבחנה זו היא שאם ה"שכיב מרע" שייר לעצמו אנו אומדים דעתו שהוא לא התכוון לתת מתנת "שכיב מרע" שחלה רק לאחר מיתה אלא מתנת בריא, שחלה מייד.

לדעת הרי"ף (ע עמוד א בדפי הרי"ף) והרמב"ם (שם ח, טו) גם אם ה"שכיב מרע" שייר לעצמו כל שהוא המתנה מוגדרת כמתנת "שכיב מרע במקצת". אולם, לדעת הרא"ש (ט, כו), רק אם ה"שכיב מרע" שייר לעצמו כדי פרנסתו המתנה מוגדרת כמתנת "שכיב מרע במקצת". המחבר (רנ, ד) פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"א הביאו את דעת הרא"ש.

מתנת "שכיב מרע" שכתוב בה קניין

אם ה"שכיב מרע" הקפיד לעשות קניין אזי מתנתו לא חלה. זאת כיוון שאנו חוששים שלא גמר להקנות אלא בקניין או בשטר, ואין שטר או קניין לאחר מיתה. כלומר, דווקא משום שמתנת "שכיב מרע" פועלת בצורה ייחודית שהיא חלה רק לאחר מיתה, דרכי הקניין הרגילים אינם תקיפים לגבה. לכן אם מתנת ה"שכיב מרע" נעשית על ידי קניין, הקניין גורע והמתנה לא חלה. אולם, אם הקניין נעשה רק לייפוי כוח, ולא כמעשה קניין עיקרי, המתנה חלה.

לכן, "שכיב מרע" הנותן את כל נכסיו, או אפילו מקצת נכסיו אך מפרט שהוא נותן מתנת "שכיב מרע", אין צורך בקניין, ולהפך, הקניין יתכן שיזיק. לעומת זאת, "שכיב מרע" הנותן מקצת נכסיו זקוק לקניין, כיוון שמתנה זו נחשבת כמתנת בריא.

מצווה מחמת מיתה

אדם שניכר מדבריו שהוא חושב שהוא עומד למות ולכן נותן את נכסיו, דין מתנתו כמתנת "שכיב מרע". ההבדל העיקרי בין מצווה מחמת מיתה ל"שכיב מרע" הוא שמצווה מחמת מיתה, אפילו אם נתן רק מקצת מנכסיו, מתנתו דינה כמתנת "שכיב מרע" כיוון שברור שהוא נתן רק משום שהוא חשב שהוא עומד למות. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר