|
 שנת תש"ע | שבת פרשת תרומהחמדת הדף היומי: דיין שטעה (ו עמוד א)הרב עופר לבנת ל' שבט - ו' אדר, סנהדרין ב-ח (לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב) השבוע בדף היומי אנו מתחילים ללמוד את מסכת סנהדרין העוסקת בעיקר בהלכות הנוגעות לדיינים. אחד הנושאים שהגמרא עוסקת בהם הוא דיין שטעה. נושא זה הינו סבוך ביותר ומרובה בפרטים, ולכן נתמקד רק בנקודה אחת. הגמרא מבחינה בין שני סוגי טעות- טעות בדבר משנה וטעות בשיקול הדעת. כאשר דיין טועה בדבר משנה, הדין חוזר. לעומת זאת, כאשר הוא טועה בשיקול הדעת, בעיקרון הדין קיים, ולעיתים הדיין צריך לשלם לבעל הדין שהפסיד עקב טעותו. הגמרא מסבירה שטעות בדבר משנה היא כאשר הדיין פוסק בניגוד להלכה מפורשת. לעומת זאת, אם ישנה מחלוקת בין התנאים והאמוראים ולא נפסקה ההלכה כדעת אחד מהם אך בדרך כלל נהוג כמו דעה אחת, זו היא טעות בשיקול הדעת. הראשונים נחלקו באשר לאפשרות של טעות בשיקול הדעת בימינו. לדעת הרמב"ם (פירוש המשנה בכורות ד, ד והלכות סנהדרין ו, ב) כמעט אין אפשרות של טעות בשיקול הדעת בימינו. לדעתו, כל פסיקה שהיא נגד התלמוד מוגדרת כטעות בדבר משנה, ואילו כל פסיקה שאי אפשר להוכיח נגדה מן התלמוד איננה מוגדרת כטעות. האפשרות היחידה לטעות בשיקול הדעת היא אם ישנה מחלוקת בתלמוד ולא נפסקה ההלכה כדעה אחת, אך נהוג כדעה מסוימת. לדעת הרא"ש (סנהדרין ד, ו) גם בימינו ישנה אפשרות מרובה לטעות בשיקול הדעת. לדעתו, אם ישנה מחלוקת בין החכמים שלאחר התלמוד, אם הדיין מסוגל להכריע כאחת הדעות, הוא רשאי לפסוק על פי דעתו. אולם, אם הוא איננו מסוגל להכריע ודעה אחת היא המקובלת בין החכמים והוא פסק כמו הדעה השנייה, טעותו מוגדרת כטעות בשיקול הדעת. סיכום ופסיקה: השולחן ערוך (חושן משפט כה, ב) פסק כדעת הרמב"ם שטעות בשיקול הדעת הינה כאשר יש מחלוקת בין התנאים או האמוראים ולא נפסקה ההלכה כדעת אחד מהם והדיין פסק נגד המנהג. הש"ך (ס"ק ז) פסק כדעת הרא"ש שטעות בשיקול הדעת קיימת גם במחלוקת בין הפוסקים שלאחר התלמוד. זה מתרחש במקרה שהדיין אינו מסוגל להכריע ביניהם ודעה אחת היא יותר מקובלת והוא פסק כדעה השנייה.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
