שנת תש"ע | שבת פרשת ויקהל פקודי

שו"ת במראה הבזק: סרבן גט בבי"ד שהצהיר בבית משפט אזרחי שמוכן להתגרש

(מתוך ח"ג)

פורט אליזבט, דרום אפריקה                             Port Elizabeth, South Africa

אדר א' תשנ"ה

שאלה

זוג שחי בארצות הברית נפרדו, הבעל בימים אלה מטפל בגירושין מבחינה משפטית ואזרחית בבית המשפט בארה"ב. הוא גם מוכן לתת גט אבל יש לו כמה תביעות שיש בהן משום סחיטה שהוא דורש לפני שיתן גט. בבית המשפט שם הוא לא כורך ביחד את הגירושין עם הממונות, ודוקא בגט הוא עושה זאת כי לגבי הגט יד האשה על התחתונה. גם יש לציין שהבעל נהג באלימות במשך הנישואים. בימים הקרובים הוא יצהיר באופן מפורש בבית המשפט שרצונו הוא לגרש את אשתו ושהוא לא רואה שום סיכוי שיוכלו להמשיך בנשואים. אם נדאג לכך ששני רבנים יהיו נוכחים במעמד זה, האם הם על סמך דיבורים אלה מצד הבעל יכולים להפעיל את תהליך הגירושין על פי תורה, שהרי זה מה שהבעל רוצה באמת אלא שלא נותן גט רק כדי להרויח על ידי כך כסף. ברצוני להבהיר שמדובר כאן בשעת הדחק ובמקום עיגונא ממש.

תשובה

אין לכתוב גט על סמך הכרזת הבעל בבית-משפט אזרחי שרצונו לגרש את אשתו, ובפרט כאשר לפני כן גילה את דעתו, שאין רצונו ליתן גט פטורים לאשתו אלא הוא רוצה להשתחרר ממנה על-פי החוק האזרחי והרי נימוקינו:

א.   אחד מן התנאים העיקריים של כתיבת גט הוא "שלא יגרש האדם אלא ברצונו" (רמב"ם הל' גירושין פ"א הל' א), וכאן אין לנו הוכחה שאכן הוא רוצה לגרש את אשתו על-פי דין תורה.

ב.   כדי לכתוב גט למישהו אנו זקוקים ל"ציווי הבעל" או מדין שליחות או מדין לשמה, ובנידון דידן אין ציווי הבעל¹.

ג.    השליח צריך לכתוב על קלף ובדיו השייכים לבעל, כדי שהכתיבה תתייחס אל הבעל, ואין זה מתקיים במקרה זה².

_________________________________________________________________

1 עיין משנה גיטין דף עא ע"ב: "הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר, כתוב, ולעדים - חתומו", ועיין תוס' דף כב ע"ב ד"ה והא, מחלוקת אם צריכים שליחות בכתיבת הגט או לא. אבל גם על הצד שלא צריכים שליחות, עדיין צריכים ציווי הבעל, כלשון התוס' שם "אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשיב לשמה אלא חשיב סתמא ופסול", ועיין לשון הטור (ריש סי' קכ) "צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בציוויו", ואעפ"י שהשו"ע שם השמיט את המלה "בציוויו", עיי"ש ב"בית שמואל" (ס"ק א) והגר"א (ס"ק א) שדייקו בלשון המחבר, שצריכים שליחות גם על הכתיבה, וממילא צריכים מינוי וציווי. ועיין במחבר (סי' קכג סעיף א), "אפילו האשה בעצמה, אם אמר לה הבעל לכתבו", עיי"ש בח"מ ב"בית שמואל" (ס"ק א) וברמ"א סעיף ג וב"בית שמואל" (ס"ק ז) והגר"א הנ"ל שגם דייק מרמ"א זה שצריכים שליחות לכתיבה. ובר מן דין הרי לכולי עלמא צריכים שליחות על הנתינה, עיין שם בתוס' "התם אונתן' סמיך דבעינן שיכתוב בצוויו". ובנידון דידן לא היה מינוי שליחות או ציווי לכתוב.

2  שו"ע חו"מ סי' קכ סעיף א.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר