שנת תש"ע | שבת פרשת חקת

חמדת הדף היומי: הורג בשגגה (ט עמוד ב)

                                       א' – ז' תמוז, מכות ט-טו

(לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב)

השבוע בדפי הדף היומי, הנושא המרכזי הוא הורג בשגגה ר"ל.  הרוצח במזיד עונשו מוות. לעומתו ההורג בשגגה, גולה לעיר מקלט. אם יצא מעיר המקלט, קרוב משפחתו של ההרוג, המוגדר כ"גואל הדם", רשאי להרוג אותו. על ידי זה, התורה מדגישה כי מצד אחד ההורג בשגגה אחראי למותו של אותו אדם, כיון שהוא נהרג מחמת מעשיו, אך מאידך, כיון שהוא לא הרג אותו בכוונה, התורה מעניקה לו את ההגנה בעיר המקלט.

המשניות והגמרא מפרטות את המקרים בהם אדם שהרג בשוגג איננו בורח לעיר המקלט. הרמב"ם (הלכות רוצח פרק ו הלכות א-ד) כותב שישנם שני סוגים של פטור מגלות. האחד  כאשר השגגה הייתה קרובה לאונס, ואין כמעט טענה של חוסר זהירות כלפי ההורג. במקרים כאלה אין לגואל הדם שום רשות להרוג את ההורג, ולכן אין הוא זקוק להגנה של עיר המקלט. דוגמאות לכך הם מי שהרג בדרך עלייה (ז עמוד ב) או סומא שהרג (ט עמוד ב).

השני, לעומתם, אלה שנהגו בפשיעה או בחוסר זהירות והשגגה שלהם היא קרובה לזדון. במקרים אלה, אם גואל הדם יהרוג אותם הוא לא ייענש על כך, והם אינם מקבלים את ההגנה של עיר המקלט. נמצא שכל חייהם הם יחיו תחת החשש מגואל הדם. דוגמא לכך הוא אדם שסתר את כותלו לרשות הרבים ונפלה אבן והמיתה (ח עמוד א).

נמצא, שישנם שלושה סוגים של הריגה בשגגה. שוגג-אדם שהרג בלי כוונה, אך  לא היה כאן אונס, התורה מאפשרת לגואל הדם להרוג אותו אבל הוא מקבל את ההגנה בעיר המקלט. אם אדם נהג בכל אמצעי הזהירות, ובכל זאת הרג באופן חריג ונדיר, הרי זה אונס, ואין לגואל הדם רשות להרוג אותו ואין הוא זקוק להגנה של עיר המקלט. אך אם אדם נהג בפשיעה, אפילו שלא היה מזיד, התורה אינה מספקת לו הגנה מפני גואל הדם.   

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר