שנת תש"ע | שבת פרשת שופטים

פרשת שבוע: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" - דין או פשרה ! WIN-WIN?

גם השבוע נדון בענייני בית הדין, במטרה לעורר את הציבור לפתור בעיות ממוניות בבית הדין, על פי דין תורה. אנו מציעים פתרון הלכתי שניתן לאכיפה על פי החוק במדינת ישראל בפרט וע"פ החוק הבינלאומי בכלל. (לפרטים נוספים בקרו באתר בית הדין שלנו).

התורה מצווה בפרשתנו: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים ט"ז כ).

רב אשי מפרש בעקבות הברייתא:

"קראי; אחד לדין ואחד לפשרה. כדתניא: צדק צדק תרדף - אחד לדין ואחד לפשרה".

אם כך, כיצד יכריע הדיין אם לדין ואם לפשרה?

מתי מותר לדיין להכריע לפשרה, ומתי ואם בכלל הוא חייב לפסוק פשרה?

עד מתי מותר לו להציע זאת לבעלי הדין? ומתי הוא רשאי לכוף אותם לכך?

נציע בדברינו הפעם את הדרך המרכזית של הצעת הפשרה בבית הדין ואת הזמן הראוי להציעה.

בסוגיא בסנהדרין מצינו:

"רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע (להציע פשרה), שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח'). והלא במקום שיש משפט - אין שלום, ובמקום שיש שלום - אין משפט. אלא איזהו משפט שיש בו שלום - הוי אומר: זה ביצוע. ...מאי מצוה  דקאמר רבי יהושע בן קרחה - מצוה למימרא להו: אי דינא בעיתו, אי פשרה בעיתו" (סנהדרין ו ע"ב).

לפי סוגיא זו על הדיין להציע תמיד פשרה לבעלי הדין. מתי מציע הדיין את הדבר? פוסק השולחן ערוך:

"מצוה לומר לבעלי דינים בתחלה: הדין אתם רוצים או הפשרה; אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה" (חושן משפט סימן יב סעיף ב).

אם כך, לפני תחילתו של ההליך המשפטי, שבסופו אמור להתברר הצדק על הדיין להציע לבעלי הדין להסכים על פשרה ובכך לסיים את המחלוקת.

נשאלת השאלה, מדוע? למה שלא ניתן להליך המשפטי למצות את עצמו ועל ידי כך להגיע לדין צדק? מדוע גם הפשרה שמוצעת קודם הדיון גם היא נחשבת כעשיית צדק?

ההסבר לכך הוא זה: הדיין שמציע פשרה קודם להתחלת הדיון, איננו כופה אותה. הצעתו תתקבל רק אם שני הצדדים יקבלו אותה. גם אם צד אחד בלבד יתנגד, הדיין ימשיך בהליך ולא יתחשב בכך שצד זה הוא שכפה אותו על שני הצדדים. בחלק גדול מהמקרים המגיעים לבית הדין יש מן הצדק בטענות שני הצדדים. ההסכמה לפשרה מביעה, גם אם בעקיפין, את העובדה ששני הצדדים מכירים במציאות זו. לכן הפשרה המוצעת גם היא ל"צדק" תחשב. לא זו אף זו, ההסכמה של שני הצדדים לסיים את הסכסוך בפשרה, גורמת להרגשה טובה של שני הצדדים, כיון שגם הצד השני ויתר. כמו שהנביא זכריה הגדיר גם משפט שמסתיים בשלום הוא משפט צדק.

נוסיף על כך כי ההליך המשפטי, גם ההגון ביותר, היעיל ביותר, המהיר ביותר והזול ביותר, הוא הליך מתיש, הדורש משני הצדדים כוחות נפש. נטילת חלק בהליך, מדירה שינה ואיננה מאפשרת לצדדים להתרכז כראוי בעבודתם ובעיסוקיהם הרגילים. גם בני משפחותיהם עלולים לשלם מחיר יקר. לעתים ההליך תובע גם מחיר בריאותי מן הצדדים.

לא תמיד הצד הזוכה בדין הוא גם המנצח. לעתים זה שזכה בדין הוא רק "זה שהפסיד פחות". חסד גדול עושה הדיין עם בעלי הדין כשהוא מציע להם לוותר על סיכוי להרוויח יותר ממון, אבל תמורת כך לקבל דברים שאי אפשר לרכשם בכסף. גם זה 'צדק יהודי' שהדיין חייב להציע לצדדים קודם הכניסה להליך המשפטי הרגיל.

במקרה שבחרו הצדדים שלא לקבל הכרעה על דרך הפשרה, ימשיך הדיין לדון בפרטי המקרה, יברר אותם, ישמע עדים ויקבל הוכחות ובסופו של יום יכריע על פי דין.

נסיים את דברינו להפעם ונוסיף כי לעתים נאלץ הדיין להכריע על פי כללי הפשרה, גם בלי הסכמת הצדדים. במקרים אלה נדון בהזדמנויות קרובות, אם יזכה אותנו הקב"ה.

הבה נאחל  לעם ישראל כי רשת בתי הדין "ארץ חמדה - גזית" יציעו בקרוב פתרונות הלכתיים מעשיים בתחומים נוספים ותתקיים בנו עוד מעט מנבואת נביא הנחמה:

"וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה

 אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (ישעיה א' כז)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר