שנת תש"ע | שבת פרשת כי תצא

שו"ת במראה הבזק: סלט ירקות, הכנתו באמצעות קוצץ ידני בשבת וביום טוב

 (מתוך ח"ז)

ירושלים, ישראל                                             Jerusalem, Israel

סיוון תשס"ט

סלט ירקות, הכנתו באמצעות קוצץ ידני בשבת וביום טוב

שאלה

יש מכשיר ביתי שיועד במקורו עבור קציצת בצל. ניתן להשתמש בו גם לעשיית סלט ירקות: קבוע בו ריבוע עם רשת סכינים, עליו מניחים את הירקות, וסוגרים מכסה הדוחף את הירקות לסכין. האם מותר להכין בו סלט בשבת וביום טוב לאכילה מידית?

תשובה

א. לדעת רוב הפוסקים מותר בשבת לחתוך סלט ירקות לחתיכות דקות סמוך לסעודה1, ויש אוסרים2.

ב. לכן, מותר לחתוך ירקות במכשיר ביתי3 שמיועד לחיתוך סלט4. ויש אחרונים שהחמירו לאסור לחתוך ירקות בכל מכשיר5.

ג. ביום טוב מותר להשתמש במכשיר לחיתוך סלט6 לכל הדעות.

_____________________________________________

1          הגמרא (שבת עד ע"ב) מביאה את דברי רב פפא: "האי מאן דפרים (וי"ג דפריס) סילקא, חייב משם טוחן". כלומר, אדם שחותך סלק בשבת חייב משום טוחן. בנושא זה ישנם שני עניינים הצריכים בירור:

א.      מהו גודל החתיכות שמותר (ושאסור) לחתוך?

ב.      האם הלכה זו נאמרה בכל סוגי הירקות והפירות?

א. רש"י (שם ד"ה דפרים סילקא) מפרש שכוונת רב פפא היא לחיתוך דק. הוא אף מבאר זאת על-פי גרסתו "פרים", שזה כמו פירמא של בשר. הדימוי לפירמא מובא גם בר"ן על הרי"ף (לב ע"א) שמביא מרש"י בחולין (קכ ע"א) שמפרש פירמא: חתיכות דקות מאוד של בשר, שיורדות לשולי הקדירה – פונדרייל"א בלעז. ובספר לעזי רש"י (ר' משה קטן) מתרגם שזה משקע של שאריות בשר. שורש המילה בצרפתית הוא מלשון להמיס, לכן נראה שזה משהו שנמס, וחתוך בצורה כזו שנהיה לחתיכות קטנות מאוד, ששוקעות בתוך הרוטב.

ב"אור זרוע" (שבת סי' ס ד"ה והטוחן) מביא גמרא בגיטין (סט ע"ב), שכתוב שם בתור רפואה לקחת "שבעה בוני פירמא דסילקא", ומפרש רש"י "קציצת תרדין". מזה למד שכוונת הגמרא "פרים סילקא" היא לעשות מסלק קציצה (בגמרא הנדפסת לפנינו, מופיע שבעה בוני דסילקא, ולא מופיעה המילה פירמא כלל, ורש"י מפרש שבוני זה מידה ולא קציצה). מ"אור זרוע" זה יוצא שגם חתיכות גדולות קצת שעושים מהם קציצות, עדיין אסור לחתוך בשבת. ויש להעיר שגרסתו של ה"אור זרוע" (וכן של ה"יראים" דף קלג) היא "פריס סילקא" באות ס', ועקב כך הבין ה"אור זרוע" שיש גם פריסה של ירקות שאסורה, ולא דווקא טחינה ממש. הפיכת הירק לחתיכות זעירות אסורה (שלא כדברי רש"י, הגורס פרים ומדמה זאת לפירמא). לעומת דבריו, הר"י אלברצלוני בספרו "העיתים" (סי' רכז), שגרס כגרסת רש"י, כותב שדברי רב פפא נסובו על כתישה: "שהיא כעין כתישה, ואינו בעי חיתוך" (כלומר, לא צריך לחתוך עוד את הירק, כי הוא כתוש וטחון, אבל חתיכות גדולות, עליהן רב פפא לא דיבר).

אלא שה"יראים" (סי' רעד) כתב שאינו יודע לברר מהו שיעור דקות החתיכות שחותכים אותם שיחשב לטחינה. ועקב כך כתב ה"בית יוסף" (סי' שכא) שיש להחמיר לחתוך את הסלט עבה יותר ממה שחותך בכל יום, וגם סמוך לסעודה, כדי לא להיכנס לחשש טחינה. ומכוח כך פסק בשו"ע (סי' שכא סעיף י"ב): "המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן". מדבריו אלו נראה, שאין חילוק בין החותך זמן רב לפני הסעודה לבין החותך סמוך לסעודה. הרמ"א מביא את דברי הרשב"א (תשובות ד סי' עה), שסמוך לסעודה מותר הכול.

ה"ביאור הלכה" (ד"ה "המחתך") מחדש שכל מה שרש"י וראשונים נוספים דיברו על חיתוך קטן מאוד שהוא טוחן, הוא לעניין חיוב ואיסור דאורייתא, אבל לעניין איסור מדרבנן – אסור גם בחיתוך קטן שאינו דק ממש, וכן מוכיח מדברי ה"בית יוסף" שהצריך לחתוך לחתיכות עבות קצת, למרות שדיבר על חיתוך סלט סמוך לסעודה. אלא שיש להקשות על הבנת ה"ביאור הלכה" ברש"י, שכן ה"בית יוסף" מחמיר רק מחשש לשיטת ה"יראים", הגורס בגמרא "פריס" ולא "פרים", ורק לפי הגרסה של "פריס" יש מקום לומר שגם באופן שאינו מרסק אלא חותך עובר על טוחן, ולכן יש להיזהר. אך לפי רש"י ושאר הראשונים, שגורסים "פרים", אין מקום לחשש זה (רש"י אף הדגיש בדבריו שיש לגרוס פרים ולא פריס), לכן קשה לומר שרש"י ושאר ראשונים סוברים גם כן כסברא זו, שצריך להחמיר בדבר שלא מרסקים אותו, וכפי שביארנו. ה"משנה ברורה" (ס"ק מה) מסיק שצריך להחמיר שלא לחתוך דק דק, כיוון שה"מגן אברהם" מפקפק בהיתר זה וחושש לדעת "שלטי הגיבורים", שאסור לחתוך גם סמוך לסעודה דק דק, אך כתב שהמקל יש לו על מי לסמוך, וכן פסק ב"שמירת שבת כהלכתה" (פרק ד סע' ד) – שיש להחמיר, אך ניתן לחתוך דק דק לצורך ילדים קטנים (ויש להקשות על מה שאמר, כיוון שלדעת ה"חזון איש" (שבת סימן נז) לחתוך לצורך אנשים שאינם יכולים לאכול חמור מחיתוך לצורך אנשים שיכולים לאכול בלי חיתוך זה, ואם כך אם מקלים לחתוך לילדים, כל שכן שניתן להקל למבוגרים).

הרב שלמה זלמן אויערבך ("מנחת שלמה" ח"א סי' צא סע' יג) פסק: "צ"ל דטעמא שמותר לחתוך בשבת פירות וירקות גדולים לחתיכות קטנות שראויות מיד לאכילה הוא מפני שעדיין צריכים לשיניים הטוחנות אותם, ושאני ביקוע עצים שראויים לתפקידם מיד בלי שום טחינה, גם משום כך מותר לחתוך דק דק מהעובי של צנון וכדומה, הואיל והחתיכות הן עדיין גדולות הזקוקין לשיניים טוחנות". כלומר, אין זה נחשב דק דק כל עוד צריך עוד לפה שיטחן אותו. לפי דברינו, דבריו שנויים במחלוקת רש"י וה"יראים", וה"בית יוסף" מחמיר כדעת ה"יראים".

לסיכום: יש מהראשונים שסוברים שאיסור חיתוך דק דק הוא רק כעין מחית (רסק), ויש אוסרים גם בריסוק לחתיכות שיכולים לעשות מהם קציצות. לדעת ה"יראים" איננו יודעים מהו השיעור, ולדעת הגרש"ז אין נחשב לחיתוך דק דק אלא אם החתיכות ראויות לאכילה בלא לעיסה (אף למי שאין לו שיניים).

ב. סוג הירקות האסורים: תוספות (שם בד"ה "האי מאן") מחלקים שדווקא בסילקא שייך טחינה "אבל בשאר אוכלין – לא". ולא מפרטים מה כלול ב"שאר אוכלין". הריטב"א (שם ד"ה האי מאן) סובר שדווקא בדבר שלא ראוי לאכלו כמו שהוא יש בו טחינה, אבל בדבר שראוי לאכול כמו שהוא – אין איסור לטחנו.

ה"חזון איש" (שבת סי' נז) מביא ב' אפשרויות לבאר את דברי התוספות: א. ירקות ופירות שאינם עומדים לבישול, מותר לחתוך דק דק, וכך כתב גם "הגהות אשרי", ובשאר ירק אין איסור טחינה. ב. פירות וירקות מכל סוג אסור לחתוך דק דק, והתוספות באו למעט פת, שהיא אפויה ולכן אין בה טחינה. ה"חזון איש" מוכיח מכך שבגמרא (שם קיד ע"ב) התירו קניבת ירק ביום כיפור, ותוספות שם מבארים שיש הבדל בין חיתוך חתיכות גדולות, שזה התירו ביום כיפור, לבין חיתוך חתיכות קטנות מאוד, שזהו איסור דאורייתא. ומוכח משם כהסבר ב, שכל ירק יש בו משום טוחן, ורק בפת אין טוחן. ויש לדחות את ראייתו, כי ניתן לומר שהחילוק בין סוגי הירקות השונים הוא בין ירק שעומד לבישול לבין ירק שעומד לאכילה. ובגמרא שם ודאי מדובר בירק שמחתכו לבישול, כיוון שהסיבה שהתירו קניבת ירק היא כדי שיהיה לו ירק מוכן לבישול במוצאי יום כיפור (רש"י שבת קיד ע"ב ד"ה רב ששת). ועוד יש לומר שירקות אחרים לדעת התוספות הם בהיתר גמור, ואם כן לא היה יכול לומר שהתירו ביום כיפור, כיוון שזה מותר גם בשבת, ואין צריך היתר מיוחד ביום כיפור. לעומת ה"חזון איש", ל"אגלי טל" (טוחן אות ז' ס"ק י"ז) ברור שיש להסביר את התוספות כהסבר א', שכוונתו שרק ירק לבישול עוברים עליו משום טוחן. הרא"ש (שבת פרק ז סי' ה) סובר שאין כלל איסור טוחן בירק שראוי לאכילה, והגמרא דיברה על מקרה אחר, ולא על חיתוך ירקות לצורך אכילה.

הרמב"ם (שבת פרק ז הל' ה) מגדיר את מלאכת טוחן: "המחתך את הירק מעט מעט לבשלו הרי זה חייב, שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה, וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן". בהמשך (פרק ח הל' טו) פסק הרמב"ם: "המחתך ירק תלוש – הרי זה תולדת טוחן". ובפרק כא (הל' יח) מתחיל באמירה: "המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו – הרי זה תולדת טוחן, וחייב, לפיכך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה, בין דקה בין גסה, מפני שנראה כטוחן". מצד שני, בהמשך ההלכה הוא כותב: "אבל מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים, שאין טחינה בפירות". צריך להבין את משמעות דברי הרמב"ם, למה התכוון כשקבע שאין טחינה בפירות?

ה"מגיד משנה" (שם בפרק כא) מציע שאולי הגרסה היא "שאין טחינה אלא בפירות", אך  כותב בעצמו שאינו מבין נוסח זה. ה"כסף משנה" (שם) מבאר שלדעת הרמב"ם רק בחיתוך לבישול עוברים על טוחן, מה שאין כן בחיתוך ירקות לאכילת אדם או בהמה, שם לא עוברים על טוחן, ולכן מותר לחתוך דלועין לפני בהמה. הכס"מ מביא רשב"א (שם) שלדעת הרמב"ם אין טחינה בפירות לצורך אותו יום, רק לצורך יום אחר יש טחינה.

ה"אור זרוע" (ב הלכות שבת סי' ס) חולק על הרמב"ם ומעיר על הסתירה שבו, ולכן אומר שיש טחינה בפירות. לעומת זאת הוא מביא את דעת הרא"מ, שמסביר שיש חילוק בין דבר שהדרך לאכול אותו חתוך, שאז זה דרך אכילתו ומותר, לבין דבר שהדרך לאכול אותו כך, שאז לחתוך אותו אין זה דרך אכילה, ואז אסור לחתוך.

ה"בית יוסף" (או"ח סי' שכא) מדייק מדברי ה"יראים" וה"הגהות מיימוני" (פרק כ"א המובאים בהמשך) שלא סברו כתוספות שדווקא סילקא, אבל ירקות ופירות אחרים אין איסור, והראיה שכתבו שהסיבה שמותר לפורר לחם היא שהוא כבר טחון, ולא בגלל שאינו פרי.

לסיכום: יש הסוברים שיש איסור בכל הפירות והירקות, ולעומתם יש שסוברים שרק בירקות שעומדים לבישול יש איסור חיתוך דק, ולפי דברי הרא"ש אין כלל איסור לחתוך פירות וירקות, גם לחתיכות דקות מאוד, והגמרא עוסקת בעניין אחר. (לפי זיהויו של ד"ר יהודה פליקס, בספרו "הצומח והחי במשנה", סילקא הכוונה מה שנקרא היום עלי מנגולד, שהם ממין הדברים שניתן לאכלם חיים אבל שימושם העיקרי הוא לבישול). וכן בפסקי הרי"ד (שבת עד ע"ב) כתב "מי שמחתכם חתיכות דקות כדי לבשלם בקדירה הוי תולדה דטוחן" (ודומה לזה כתב בפסקי הריא"ז]. זה תואם את השיטות שהאיסור לחתוך דק דק הוא רק בירק העומד לבישול.

מכל האמור נראה שסמוך לסעודה אין כל מקום לאסור לחתוך סלט לחתיכות דקות לפי שיטת הרמ"א, שסובר כרשב"א שאין כל איסור לחתוך סמוך לסעודה, ובמיוחד שפוסקים רבים סוברים שכלל אין איסור טחינה בפירות או ירקות, או כאלו שאינם לבישול, וגם אם יש איסור, יש שאומרים (רש"י ועוד) שרק אם החיתוך עושה אותם כעין מחית אז אסור, וגם לדברי השו"ע עין הערה 2 שיש מתירים, כיוון שהוא כתב דבריו שאסור רק בלא סמוך לסעודה, וכמו שמבואר ב"בית יוסף".

2          כפשט דברי השו"ע שהבאנו, וכן מחמיר הגרב"צ אבא שאול (אור לציון ל"ג ב'), וכן ה"משנה ברורה" שהבאנו, וה"שמירת שבת כהלכתה" שמחמיר לכתחילה, אך הרב עובדיה יוסף ("יחוה דעת" ה סי' כז) כתב שגם לפוסקים כשו"ע מותר להכין סלט ירקות דק דק לאלתר כרשב"א, ואין לאסור אלא ממידת חסידות.

3          כיוון שאם היה מכשיר תעשייתי, ההיתר שכתבנו בשם הגרש"ז, שהוא דומה לשאר כלי הסעודה – איננו, ויש בו בעיה של עובדין דחול, ואולי גם של טוחן בכלי.

4          ה"משנה ברורה" פסק (שם) שאסור לחתוך דק דק גם סמוך לסעודה אם חותך בכלי שמיוחד לחיתוך, שהוא "העק מאסר" (גרזן קטן שמכים איתו, והוא יוצר חתיכות קטנות). לזאת הוא מביא ב' נימוקים: א. שהוי כלי המיוחד לטחינה, ואסור מצד הדין לטחון בכלי גם סמוך לסעודה. ב. מצד עובדא דחול. ה"ביאור הלכה" מבאר שהסיבה שמותר לחתוך דק דק סמוך לסעודה היא שהחיתוך נחשב לדרך אכילה, וזה רק באופן שעושה ביד ולא בכלי שמיועד לטחינה, ולכן אם חותך בסכין – זה כדרכו, אבל אם חותך בסכין שמיועד לחיתוך אינו נחשב דרך אכילה, ואסור. המקור לדברי ה"משנה ברורה" הוא דברי הריב"ש (קפד), שכותב שאסור לגרר גבינה ברי"ב אייזי"ן (פומפיה) שמיועדת לטחינה, כיוון שהוי כלי שמיועד לטחינה. וכותב ה"משנה ברורה" שייתכן שהריב"ש אוסר מדאורייתא, אבל כאן ב"העק מאסר" כיוון שלא הוי ממש כלי שמיועד לטחינה, לכן אסור מדרבנן. אך "ערוך השולחן" (סי' שכא סע' ט) חלק וכתב: "ראיתי מפקפקים ואוסרים לחתוך בהא"ק מעסע"ר הבצלים, ולא נהירא לי כלל, שהרי זהו ג"כ סכין, ובריב"ש חשש לאסור לגרור גבינה במורג חרוץ, וקורין לזה רי"ב אייזי"ן, שזהו עשוי לטחון דק דק כקמח, ובזה שפיר הוי מלאכת טוחן. אבל הסכין שקורין הא"ק מעסע"ר, הרי הוא סכין העשוי בתמונת חצי עיגול, והוא כסכין דעלמא, ולמה נאמר שבנות ישראל עושות שלא כדין?". יש להסתפק אם התכוון לומר שכל מה שאסר הריב"ש לחתוך במורג חרוץ גבינה הוא כיוון שהכלי הזה עשוי לחיתוך דק דק והופך את הפרי להיות כעין קמח, וזהו טוחן דאורייתא, ורק בכלי כזה אסור גם סמוך לסעודה, אבל בכלי כגרזן, אין שום איסור לחתוך את הירקות, כיון שאינו חותך דק; או שכוונתו שכיון ש"העק מאסער" הוא כמו סכין – לכן אין לאוסרו, כמו שאין אוסרים לחתוך בסכין. ה"אגרות משה" (או"ח ד סי' עד הלכות טוחן) אומר שיש לפסוק לדינא כ"ערוך השולחן", וראוי להחמיר כ"משנה ברורה". לעומת זאת, הרב זילבר ב"ברית עולם" (טוחן אות ו) פוסק שהלכה כ"משנה ברורה". וב"אגרות משה" (שם סע' ד) כתב על הריב"ש שרק דבר שעושה טחינה ממש נחשב לכלי, אבל דבר שאינו עושה דק דק לא נחשב לכלי, ואינו נאסר משום עובדין דחול, ועוד ייתכן שהריב"ש בכלל חזר בו, ואינו סובר שאסור מצד עובדין דחול, אלא מצד כלי שמיועד לטחינה. ואם כן במקרה דנן, אם נאמר כמו הגרשז"א ב"מנחת שלמה" (ואולי זו כוונתו גם של ה"אגרות משה" שם בסע' ג), שחיתוך לחתיכות כאלו אינו נחשב דק דק שאסור – אם כן לא נאסור כלי כזה, לא משום עובדא דחול, ולא בגלל שזה כלי שמיועד לטחינה, כיוון שאין זה כלי שמיועד לטחינה, ועובדא דחול הוא רק באופן שמקפיד על עשיית המלאכה שתצא בדיוק באופי שרוצה (וכן כמו שכתב באגר"מ, ייתכן שטעם זה נדחה) וכאן יש מקום לומר שלא אכפת לו כל-כך שיהיה דווקא באופן הזה.

סברה נוספת שניתן להתיר על-פיה היא סברת הגרש"ז המובאת בהערה ל"שמירת שבת כהלכתה" (סי' ו הערה יב) שסוג כזה של כלים, שעשוי לשימוש ביתי ואינו עשוי בצורה מורכבת אלא מצירוף של סכינים – אין איסור בשימוש בו בשבת, ולכן לא נאסר גם מצד עובדין דחול, וכך הורה הגרנ"א רבינוביץ להתיר את החיתוך במכשיר זה.

5          כדעת הרב יוסף שלום אלישיב והרב דבליצקי (בעל-פה) לאסור גם לקלף במקלף, משום שהוא כלי שמיועד לברירה, וסוברים שכל כלי שמיועד לעשייה מסויימת אסור מדין מלאכה בכלי, גם סמוך לסעודה.

6          ה"משנה ברורה" (סי' תקד סע' יט) פוסק שאפילו לסוברים שאסור לחתוך דק דק בשבת, מכל מקום ביום טוב פשוט שמותר. וגם בכלי שהריב"ש דורש שצריך שינוי ביום טוב, הוא רק אם לא מפיג טעמו, אבל סלט ירקות מפיג טעמו אם עושים מערב יום טוב, ולכן מותר לעשות בלי שום  שינוי, ואין שום בעייה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר