שנת תשע"א | שבת יום כיפור

ד' – י' תשרי, עבודה זרה כט-לה

בדפי הדף היומי נלמד השבוע על איסורים הקשורים ביינם של גויים. הגמרא (כט עמוד ב) מבארת שיין שניסכו אותו לעבודה זרה אסור לא רק בשתיה אלא גם בהנאה מן התורה. חכמים גזרו על כל יין של עובדי עבודה זרה שהוא אסור בהנאה. אולם, בטעם הגזירה לכאורה יש סתירה בגמרא. ממקום אחד (כט עמוד ב) משמע שחכמים גזרו על כל יין של עובדי עבודה זרה מחשש שמא ניסכו אותו. אך במקום אחר בגמרא (לו עמוד ב) משמע שגזרו על יין של גויים כדי למנוע קשרים חברתיים ובכך להקטין את הסכנה של נישואי תערובת, המובילים להתבוללות.

הר"ן (עבודה זרה ט עמוד ב בדפי הרי"ף) מסביר ששני הטעמים עומדים בבסיס הגזירה. הטעם הבסיסי שבגללו גזרו הוא כדי למנוע נישואין עם גויים. אולם, לשם כך היה די לאסור את היין בשתייה. אמנם, כיוון שיין שנוסך אסור בהנאה, חכמים רצו שתהיה הלכה אחידה לכל היין של גויים, וזאת כדי שלא יבואו לכלל טעות, ולכן אסרו את כל היין בהנאה.

בעקבות הבנה זאת, התוספות (נז עמוד ב ד"ה לאפוקי) כתבו שיתכן שהיום ישתנה דינו של סתם יינם, מכיוון שהגויים בימינו אינם רגילים לנסך לעבודה זרה. לכן, הם קבעו שהיום נוהגת רק הגזירה למניעת נישואין. לפי זה סתם יינם יהיה אסור רק בשתייה ולא בהנאה. אולם, גם בעלי התוספות הביאו שיש חולקים על חידוש זה וסיימו שהמחמיר תבוא עליו ברכה.

סיכום ופסיקה:

המחבר (יורה דעה קכג, א) פסק שאף בימינו סתם יינם של גויים אסור בהנאה. הרמ"א פסק שבמקום הפסד ניתן לסמוך על המקלים שסתם יינם בימינו אסור רק בשתייה ולא בהנאה, אך במקום שאין הפסד טוב להחמיר.