שנת תשע"א | שבת תולדות

(מתוך ח"ז)

אורגון, ארה"ב                                                                 Oregon, USA

שאלה

החלטנו למכור את בניין בית הכנסת הנוכחי, בגלל מיקומו הגרוע ואי האפשרות של בני הקהילה להגיע אליו ברגל בשבת. המכירה כבר נעשתה. עדיין לא קיבלנו את הכסף. האם כשנקבל את הכסף נוכל להשקיע אותו בבנק, ובבוא הזמן, כשנקנה את המקום החדש נשתמש בו? האם נהגנו כראוי כשמכרנו את בית הכנסת, המוגדר כבית כנסת של כפרים?

תשובה

א.   אכן, ניתן להקל ולהגדיר את בית הכנסת שלכם כ"בית כנסת של כפרים", שבו מועילה מכירה של ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר¹.

ב.   כאשר בית הכנסת נמצא בתנאים לא טובים, ניתן למכרו על מנת לקנות בית כנסת חדש².

ג.    ראוי שיהיה למתפללים מקום קבוע להתפלל בו גם לפני שיקנו בית כנסת חדש, ולא ייווצר מצב שיישארו בלא מקום המסוגל להכיל את כולם³.

יש מקום לשקול לעשות פדיון של מעות המכר על כסף אחר, שבו יקנו ספר תורה⁴.

_____________________________________________________________

1 שו"ת "ציץ אליעזר" (יד סי' ח) הביא כמה סברות להקל ביחס להגדרת בית כנסת של כרכים:

א.   דעת ה"משאת בנימין" (סי' לג) שבית כנסת של כרכים הוא דווקא במקום ששכיח שמצויים בו רבים ממקומות אחרים, כגון מקום שמתקבצים בו סוחרים או שיש בו חכם גדול שבאים רבים לשמעו. דבריו הובאו ב"מגן אברהם" (סי' קנג ס"ק יז), והסכימו עם פסק זה "ערוך השולחן", שו"ת "עין יצחק" (או"ח סי' ג אות ה) ופוסקים נוספים. כן נראה גם מדברי ה"משנה ברורה" (סי' קנג ס"ק כה).

ב.   שו"ת "פני יהושע" (או"ח סי' ז) פוסק ש"כרכין" היא רק עיר "גדולה שבגדולות", שבאים אליה אנשים לירידים ולשווקים, באופן כזה שברוב הפעמים יש בבית הכנסת עשרה אנשים מחוץ לעיר. וכתב שם ה"פני יהושע" שלפי זה לא נמצא הרבה מקומות שבהם שייך דין בית כנסת של כרכים. לסברה זו הסכימו גם "תורת חיים" (או"ח סי' קנג ס"ק יג) ושו"ת "זית רענן" (ב או"ח סי' ב).

ג.   שו"ת מהר"ח "אור זרוע" (סי' סה) כתב שאפילו קהילות שלנו חשובים ככפרים בימי התנאים והאמוראים, לפי שאנו מתי מעט, ויותר היו בישראל בכפר בימיהם מעתה בקהילה גדולה. דבריו הובאו בשו"ת "בית יצחק" (יו"ד ב, קונ"א סי' א) ובשו"ת מהר"ש אנגיל (ד סי' צט), כצירוף לסברות שהובאו לעיל. ושו"ת "משנה הלכות" (ד סי' כג) כתב שאין לסמוך על דברי ה"אור זרוע" הנ"ל לקהילות הגדולות שבימינו.

אם כן, הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים, ו"מידי ספיקא לא נפקא", וכן פסק בשו"ת "יביע אומר" (ז או"ח סי' כד). אבל שו"ת "ציץ אליעזר" (שם) בשם שו"ת המהר"י בי רב פסק שבכל ספק בעניין קדושת בית כנסת יש להקל, משום שקדושתו היא מדרבנן, וקיימא לן שספק דרבנן לקולא.

אם סומכים על היתר זה, ומגדירים את בית הכנסת כ"בית כנסת של כפרים", יש כמובן לוודא שהמכירה נעשתה על-ידי ז' טובי העיר (הגבאים ופרנסי הקהילה) ובמעמד אנשי העיר (היינו פרסום לכל מתפללי בית הכנסת), ואז המעות יצאו לחולין. 

2  ה"משנה ברורה" (שם ס"ק יא) כתב בשם ה"פרי מגדים", שכאשר נמצא בבית כנסת "תיוהא" (דבר רעוע), או שהיה קטן מהכיל, מותר לדעת כולם למכרו לכתחילה כדי לקנות בדמיו בית כנסת אחר. יש מקום בהחלט שגם המצב שבו המיקום של בית הכנסת הוא בעייתי יוגדר כ"תיוהא", כגון בנדון דידן, שבו ההגעה לבית הכנסת ברגל היא קשה מאוד, וייתכן שיש גם חשש לחילול שבת שייווצר כתוצאה מכך. לכן מותר למוכרו גם לכתחילה לשם קניית בית כנסת במקום טוב יותר. כן כתבנו בשו"ת "במראה הבזק" (ב תשובה יח הערה 10, עי"ש).

מלבד זאת, כתב ה"משנה ברורה" (שם ס"ק מא) בשם האחרונים, שבמקום שבנו בית כנסת טוב יותר מותר לסתור את בית הכנסת הישן, משום שלכולם נוח בזה, ולכן גם בבית כנסת של כרכים תותר המכירה, מפני שאף אם לכולם יש זכות בבית הכנסת – מכל מקום המכירה היא זכות עבורם, "וזכין לאדם שלא בפניו". וראה גם ב"משנה ברורה" (שם סי' קנב ס"ק ז). וכן כתבו האחרונים ביחס למכירת בית כנסת, עיינו בשו"ת "ציץ אליעזר" (שם) שהביא מתשובות "דברי חיים" (ב או"ח סי' טו) ובשו"ת "שבט הלוי" (א או"ח סי' כח).

3  ביחס לאיסור להרוס או למכור בית כנסת עד שנבנה בית כנסת אחר – הט"ז וה"מגן אברהם" (או"ח סי' קנב) נחלקו אם יש להתיר להרוס בית כנסת כאשר יש מקום קבוע להתפלל, כל זמן שלא נבנה בית כנסת חדש. להלכה פסק ה"ביאור הלכה" להקל כדעת הט"ז, בתנאי שיש מקום להכיל את כל המתפללים. וגם כשאין מקום גדול מספיק, ניתן לסמוך על דברי ה"כתב סופר" (או"ח סי' יז) להקל במקום שבו שוכרים מבנה מיוחד לצורך זה. עיין בשו"ת "במראה הבזק" (ו תשובה יט).

ברם, אם נגדיר את המצב של מיקום בית הכנסת כ"תיוהא", וכפי שנזכר לעיל, אזי תהיה מכירתו מותרת אפילו כשאין מקום חלופי. (עיין בשו"ת "במראה הבזק" שם, הערה 8). כמובן, ההכרעה בשאלה זו דורשת, מלבד שיקול דעת הלכתי, גם את הכרת המציאות, ולא באנו אלא להעלות סברה להקל.

4 בשו"ת מהרש"ם (א סי' י) כתב שראוי לפדות בית כנסת של כרכים. גם בתשובת ה"חתם סופר" (או"ח סי' לח) נראה שיועיל פדיון, ובכסף הפדיון תחול קדושת בית כנסת, ויקנו בו דבר שקדושתו מעולה יותר, כגון ספר תורה. לפי זה, יש מקום גם כאן לפדות את מעות המכר. הדרך הטובה ביותר היא למצוא מי שרוצה לקנות ספר תורה, ובכסף המיועד לקנייה יפדו את מעות המכר, ועל-ידי כך יצאו מעות המכר לחולין.

ויש לדון בעניין, שהרי מעות המכר אינן בעין אלא הופקדו בבנק, והשאלה המתעוררת היא אם ניתן לפדות את המעות כעת. מהגמרא (בבא קמא סח ע"ב) עולה שאי אפשר לחלל מעשר שני ונטע רבעי כאשר אינם ברשותו. (עיין גם בתוספות שם ד"ה הוא). ממקורות אחרים עולה שאדם יכול לחלל מעשר שני אף שאינו שלו כלל, עיין במשנה (מעשר שני פ"ד מ"ג). על שאלה זו עמדו האחרונים, עיין ב"עונג יו"ט" (סי' צג), "מקדש דוד" (זרעים סי' נח אות ו), חידושי הגר"ש שקופ (בבא קמא סי' לד) וכן בחידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם (זכיה פרק ד הל' ו).

אך יש לציין שייתכן שדיון זה נוגע רק לחילול מעשר שני ונטע רבעי, שבהם יש זכות אכילה לבעלים, לכן ייתכן שגם החילול תלוי בבעלות, אבל פדיון הקדש אפשרי גם על דברים שאינם שלו ואינם ברשותו. ראה על כך בספר "שערי יושר" (שער ה פרק יג, לאור דברי תוספות הנ"ל). וכיוון שאפשרות זו של פדיון בנדון דידן אינה אלא לרווחא דמילתא, לא נכנסנו לכל פרטי העניין.