שנת תשע"א | שבת ויצא

פרשת השבוע: על נשיקה, צניעות ועל חינוך לצניעות

פגישתם הראשונה של יעקב ורחל אומרת דרשני. הכתוב מתאר אותה בדרך הבאה:

"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (בראשית כ"ט יא).

זו הנשיקה היחידה בכל התנ"ך המתארת נשיקה שאירעה בפעל בין איש לאשה. נשיקה זו בין שני אנשים שאינם מכירים זה את זו ואינם קשורים זה לזה בקשר של אישות, "צרמה" לראשונים ולאחרונים. צריך גם להבין מדוע נשיקה זו לוותה בבכי.

רש"י במקום לא מסביר את עניין הנשיקה אלא את עניין הבכי. וז"ל: "ויבך - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. דבר אחר לפי שבא בידים ריקניות".

לפירושו הראשון, יעקב חזה ברוח הקודש את הקשר הנשמתי העמוק שיווצר ביניהם לדורי דורות ולכן בכה על הפרידה בזמן הקבורה או על הסיבה שגרמה לקבורתה של רחל על הדרך והיא גלות בניה בעתיד.

לפי פירושו השני של רש"י, חלק בלתי נפרד של פגישת חתן וכלה הוא נתינת מתנות. אי האפשרות לבטא את הקשר גם בדרך זו היא שציערה את יעקב.

גם משתיקתו של רש"י בעניין הנשיקה, ניתן ללמוד.

אבן עזרא בפירושו לשיר השירים מלמדנו כלל: "כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה כמו וישקהו ועם הלמ"ד ביד או בכתף או בלחי על פי מנהג המדינות כמו וישק יעקב לרחל" (א' ב). לכן אין לתמוה על נשיקה זו.

גם הרמב"ן ורבנו בחיי מסכימים עמו. על כן, בפירושו לפסוקינו מסביר אבן עזרא שהבירור בעניין קרבתם המשפחתית קדם לנשיקה.

פירושים אלה נסמכים על דעתו של רבי תנחומא במדרש. וז"ל: "כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות, ... רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות שנאמר וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו" (בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה ע ).

אם מסבירים בכיוון זה צריך להסביר שגם הבכי הוא בכי של התרגשות על פגישה עם בן משפחה שגר במרחקים.

הריקאנטי לוקח אותנו למחוזות אחרים וז"ל: "סוד הנשיקה הוא רמוז מכלל דברינו, הרומז לחיבור הקדוש ברוך הוא עם שכינת עוזו. כתיב הכא [להלן פסוק טז] ושם הקטנה רחל, וכתיב התם [שיר השירים ח, ח] אחות לנו קטנה". כמובן שלפי דבריו אין לכך כל משמעות לחיינו אנו.

מכיוון שאנו עוסקים בנושא זה, נסיים את דברינו בשני דברים.

א.  "מעשה רב". לאחר ברית המילה של נכדו של מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, שנערכה בהיכל ישיבת 'מרכז הרב', ניגש הוא אל הרבנית שעמדה עם בנות המשפחה, בחלק האחורי של האולם ונשק אותה על ראשה.

      גם זו תורה.

ב.   נעיר הערה כללית, כי עיסוק יתר בענייני צניעות הוא אחד הדברים הכי פחות צנועים.

הניסיונות לדרוש הפרדה במקום שאין צורך הלכתי לכך כגון העמדת מחיצות במקום שאין צורך בהן. או הפרדה מוחלטת בין המינים גם כשמדובר בילדים קטנים מאוד, ניזקה עלול להיות מרובה על תועלתה.

גם דרישות מעבר לנדרש בענייני לבוש במוסדות החינוך, מביאים ברוב המקרים לתוצאה הפוכה ועלולים לבא במקום המשימה האמיתית לחינוך לצניעות מבחינת האישיות וההנהגה באופן כללי.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר