דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשע"א | שבת וישלח

חמדת משפט: דין תורה לאחר פתיחת תיק בבית משפט

הרב משה ארנרייך

המקרה

יונתן עבד מספר שנים אצל שלמה. לטענתו של יונתן, כשעזב את עבודתו נשארו חובות כספיים כלפיו. פרטי תביעה זו עצמה לא הוגשו לבית הדין; אין היא נושא הדיון הנוכחי, כלהלן.

לדברי יונתן, בכל פעם שפנה לשלמה בנושא החובות המדוברים, שלמה לא התייחס לדבריו ברצינות הנדרשת, ודחהו בטענה זו או אחרת.

לפי גירסת יונתן, בגלל תגובה זו הגיש תביעה לבית המשפט. בעקבות התביעה, הגיש שלמה לבית המשפט כתב הגנה אך טרם התקיים דיון מהותי בתביעה.

יונתן הבין שעשה טעות, ולכן הגיש את תביעתו לבית הדין והוא נכון לבטל את תביעתו בבית המשפט.

שלמה סבור שיצליח יותר דווקא בבית משפט. הוא טוען שלאחר שהתיק כבר הוגש לבית המשפט, והוא כבר הוציא הוצאות עורך דין להכנת כתב ההגנה, מותר לו לדרוש שהתיק לא יעבור לבית דין של תורה. על כן, הוא מבקש לקבוע שזכותו להמשיך את הדיון בבית המשפט.

ככלל, אין להגיש תביעה לערכאות שאינן דנות בדין תורה, מפני שיש בכך זלזול בתורה¹, גם אם בית הדין ידון ע"פ דינא דמלכותא, עדיין יש חובה לפנות קודם לבית הדין. הראשון לציון הגאון הרב בצמ"ח עוזיאל זצ"ל² כתב: "בבחירת הדיין... אין ידיעת המשפט גרידא מספקת... אם לא תצורפנה לו המעלות של ענוה, אהבת אמת ושנאת בצע, ולמעלה מהכל יראת המשפט והכרת המשפט לעבודה קדושה... ומטעם זה נפסלו אוה"ע מהיות דיינים לישראל, לפי שאינם מכירים בעיקרה היסודי של קדושת המשפט, אלא הוא אצלם חכמה מדעית שכל יודע משפט ראוי לדון...".

במסגרת זו לא נדון בטענת יונתן שלא עמדה בפניו ברירה לאור התעלמות המעסיק.

השאלה בה דן בית הדין היא אם על פי ההלכה, יכול יונתן בשלב זה לתבוע את שלמה ולדרוש להעביר את ההליך לדין תורה, או שמא שלמה רשאי לדרוש שהתיק יישאר בבית המשפט.

דיון

הרמ"א מכריע³ שאם אחד תבע את חבירו בערכאות "ונתחייב בדיניהם ואחר כך חוזר ותבעו לפני דייני ישראל", אין לבית דין להיזקק אחר כך לתביעתו ולדון בה שוב. נאמרו בזה שני הסברים עיקריים⁴: האחד, מפני שהתובע כבר קיבל על עצמו את הפסק שיפסוק בית המשפט, הפסיד את זכותו לדון בדין תורה⁵. השני מפני שקונסים את התובע על שעבר על האיסור לתבוע בערכאות שאינן דנות בדין תורה.

הדין באמצע תהליך: פוסקים רבים סוברים, שבית הדין אינו נזקק לדון בדבר, רק לאחר שבית המשפט כבר פסק את פסקו. אמנם כל עוד שהתיק נמצא רק בשלבים מוקדמים, כבניד"ד, בית דין כן יזדקק לתביעה. הסבר הדבר: לפי הטעם ש"אין נזקקין" מפני שהתובע קיבל עליו את הכרעתו של בית המשפט, קבלה זו תקפה רק מזמן הכרעת בית המשפט⁶; לפני כן הקבלה עדיין אינה מחייבת. לפי הטעם של קנס, טוענים אחרונים שאם אין נזקקים לו בבית דין, הרי התהליך יימשך בפני ערכאות. מסתבר הדבר, שחז"ל לא היו יוצרים מצב בו הם למעשה ממשיכים את האיסור. על כן הקנס חל רק לאחר השלמת ההליך בפני הערכאות.

הוצאות הנתבע: שלמה טען שכבר נאלץ להוציא הוצאות בגלל התביעה בבית המשפט, ומסיבה זו אין להכריחו לעבור להתדיין בפני בית דין.

בשו"ת "לב אריה"⁷ דן במקרה שבו "שני בעלי דין עמדו להגיש דינם לפני שופטי ערכאות, ואירע שבאולם בית המשפט, לפני התחלת המשפט, הגיעו עורכי הדין שלהם לידי פשרה". אחר כך התובע טוען שלא הגיעו לידי הסכמה לגבי כל הפרטים, ומבקש להתדיין בדין תורה על מה שנשאר בלתי מוסכם. בהתחלת דיונו כותב הלב אריה שהואיל ובמקרה זה נגרם לנתבע הפסד ע"י תביעת התובע בערכאות, שהרי נאלץ לשלם שכר עורך דין כבא כחו⁸, אין לכוף את הנתבע להגיע לדין תורה. גם בניד"ד טוען שלמה שהואיל וכבר שילם לעורך דינו בהגשת כתב ההגנה לפני בית המשפט, אין לחייבו עכשיו להתדיין בפני בית דין.

בית הדין דחה טענה זו ממספר שיקולים. יש להעיר שב"לב אריה" עצמו לא ברור האם דבריו אלה נאמרו למסקנה או רק בתור "הוה אמינא", שהרי בהמשך דבריו הוא מביא שיטות⁹ שדין "אין ב"ד נזקקין" נאמר רק לאחר הכרעת הערכאות בפסק דין, ואולי בזה הוא חוזר בו מדבריו שמספיק תשלום לעורך דין כדי למנוע הגשת הדיון לבית דין של תורה.

גם יש להעיר שמדברי כמה מקורות בדין "אין נזקקין"¹⁰, משמע שהדין שייך רק כאשר החיוב נבע מהרשעתו של הנתבע על ידי הערכאות, אבל לא נפעילנו בגלל כל הפסד ממוני שנגרם על ידי התביעה. ומסתבר הוא לומר שכל תקנת קנס זו נעשתה רק כאשר ההפסד הנגרם מוכיח את סמכותם של הערכאות, (לדוגמא, הוראת שופט לשלם סכום מסוים בתור פסק ביניים), אבל לא בהפסד שהנתבע הביא על עצמו. נעיר עוד שבמקרה של ה"לב אריה", הוא התבטא שבעלי הדין "הגיעו לידי פשרה ע"י בית המשפט שלהם, דהא רק ע"י לחץ המשפט התפשר ... הפשרה נעשתה באמצעות הערכאות של עכו"ם והוה זה כגמר דין בערכאות". יתכן שגם ה"לב אריה" עצמו יודה שאין להשליך מהמקרה שלו למקרה שלנו שבו אין שום החלטה שניתן לראותה "כגמר דין בערכאות", שהרי טרם הושג שום פסק או הסכם בין הצדדים.

בנדון דידן, הנתבע בחר להוציא הוצאות מעצמו ולא חוייב בערכאות, על כן טעם זה אינו עומד לזכותו. בנוסף, בית הדין של תורה, בפניו ידון העניין כולו, יוכל להטיל הוצאות אלו על התובע, אם יראה כך לנכון, ואז יצא למפרע שבאמת לא נגרם הפסד לשלמה.

על כן אין שלמה רשאי לדרוש השלמת ההליך בערכאות.

פסק הדין

יונתן רשאי לדרוש שתביעתו תידון בבית דין של תורה. זכותו של שלמה לקבוע בפני איזה בית דין הוא מוכן להתדיין¹¹.

__________________________________________________

1 לגבי חומר האיסור של הליכה לערכאות, ע' חו"מ כו, א.

2 בספרו "השופט והמשפט" שער א פרק ו.

3 שם.

4 עיין "תומים" סימן כו ס"ק ב ו"נתיבות המשפט" שם ס"ק ב.

5 מעין דין "קבלו עלייהו" בחו"מ סימן כב.

6 עיין "תומים" שם.

7 סימן נא.

8 "דזהו מנהג המתדיינים בערכאות, ואילו באו לפני בית דין לא היה צריך להוציא הוצאה זו".