שנת תשע"א | שבת וישב

פרשת השבוע: הסכנה שבשררה

בפרשתנו, יוסף מכונה בידי אחיו "בַּעַל הַחֲלֹמוֹת" (ל"ז יט).

כבר הרחבנו בנושא בעבר, כשהוכחנו כי כל החלומות שבספר בראשית הינם בעצם נבואות.

באמצעות חלומותיו-נבואותיו הכריז יוסף על עצמו כמנהיג הבא וכי כתונת הפסים שקיבל מאביו היא כתונת מלכות. נבואות-חלומות אלה גרמו לנפילתו הגדולה ולתהליך שבסופו מצא יוסף את עצמו, לכאורה, בדרך ללא מוצא, סגור וכלוא בבור, לעבד עבדים נמכר יוסף. גם אחרי שהוא עומד בניסיון עם אשת פוטיפר, הוא חוזר לבור. רק כאשר הוא מפסיק לחלום ובמקום זאת הופך לפותר חלומותיהם של אחרים הוא עולה לגדולה. תחילה פתר את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים ואחר כך פתר גם את חלומותיו של פרעה.

קורות חייו של דניאל איש חמודות, למעלה מאלף שנים מאוחר יותר, מקבילות לקורות חייו של יוסף. גם דניאל הוגלה מארצו ונלקח כשבוי לארץ זרה. גם הוא, בזכות פתרון חלומותיו של נבוכדנצר מלך בבל, עלה לגדולה. (לא נרחיב במסגרת צרה זו בדברים אודות קווי הדמיון הרבים של שתי דמויות מופת אלה).

אף על פי כן, נעמוד על הבדל מהותי בין השניים.

יוסף מתחיל את דרכו, כאמור, כחולם חלומות. בהמשך הוא פותר רק את חלומותיהם של אחרים.

דניאל, לעומתו, מתחיל את דרכו כפותר חלומות (מבחינה מסוימת משימתו הראשונה של דניאל הייתה קשה ממשימתו של יוסף), אחר כך הוא מתחיל לקבל חלומות-חזיונות בעצמו.

הבחנה זו היא שקבעה גם את סדר הפרקים בספר דניאל, והיא מתגברת על הנטייה הפשוטה לסדר את הפרקים בסדר כרונולוגי. (עד פרק ה' הוא פותר חלומות, בפרק ו' הוא עומד בניסיון ומוצא עצמו בגוב -בור האריות ומפרק ז' הוא עצמו החולם).

מה פשרו של ההבדל? לכאורה, סדר הדברים אצל יוסף הוא הפוך מהמצופה, שהרי ברור שלקבל חלומות נבואיים צריך להיות במדרגה גבוהה יותר מאשר לפתור חלומות של אחרים!

ננסה להציע את ההסבר הבא: שלטון ועוצמה עלולים להשחית!  זוהי אחת הבעיות הקשות ביותר עמה האנושות הוצרכה להתמודד לאורך כל ההיסטוריה.

חלומותיו של יוסף, גם אם ברור היה לו שהם בבחינת נבואות, אסור היה שיביאו אותו למצב בו האחים הרגישו כי הוא רוצה להשתרר עליהם וליהנות מכך שהם חוזרים ומשתחווים לו.

לכן הם מתלוננים:

"הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ".

לא רק האחים משתחווים לו, גם הוריו אמורים לעשות זאת ואם לא הוריו אזי היקום כולו. לכן אין זה פלא שגם אביו-אוהבו, זה שהלבישו את כתנת הפסים גוער בו:

"וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה".

בחלומותיו של יוסף אין שום איזכור לשם שמים ולקב"ה כממליך מלכים. גבהות לב זו, שחז"ל מכנים אותה במקום אחר "סלסול בשיער", חייבה כביכול להביא להשפלתו. אחת הדרכים להכריח את יוסף להגיע להבנה כי גם מלך הוא כלי בידיו של בורא עולם ותפקידו לשרת את עמו של הקב"ה, היא העברתו לתפקיד נמוך יותר של פרשן נבואי ולא נביא בעצמו.

יוסף הפנים מסר זה במלא עוצמתו, כאשר הוא פותר את חלומותיהם של אחרים הוא מכריז:

"הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים" (מ' ח)

ו"בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (מ"א טז).

מי יתן ונזכה למנהיגים שכאלה, המבינים שמעמדם הוא מינוי מטעם הקב"ה לעבדות ולא לשררה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר