שנת תשע"א | שבת קרח

שו"ת במראה הבזק: חושן המעטר ספר תורה ויש עליו דמות אדם

(מתוך ח"ז)

מרילנד, ארה"ב Maryland, USA

שבט תשס"ז

חושן המעטר ספר תורה ויש עליו דמות אדם

שאלה

אדם בקהילתי רוצה לתרום "חושן" שניצל מן השואה הנוראה לספר תורה. החושן מעוטר בדמויותיהם של משה ואהרן. אינני יודע עד כמה הדמויות נראות אמיתיות. האם מותר לנו לקבל תרומה זו ולהשתמש בה?

תשובה

א. לכתחילה, אין לעשות חושן לספר תורה עם דמות אדם שלמה¹, ויש להשחית מעט את הצורה², כגון שיקטום את קצה חוטמה.

ב. בדיעבד, כשהחושן כבר קיים בבית הכנסת ואינו יכול לפגמו³ - ניתן להקל בכך⁴. ויש מקומות שבהם לא הקפידו על כך⁵.

ג. כאשר צורת האדם אינה שלמה, כלומר ישנו גוף ללא ראש או ראש ללא גוף⁶ - ניתן להקל בכך⁷, אך המחמיר רוח חכמים נוחה הימנו⁸. גם כאשר הדמות שלמה אך שקועה ולא בולטת ניתן להקל⁹.

_____________________________________________________

1 אסור לעשות צורת אדם, אפילו שלא לבית הכנסת, אפילו אם אינו מתכוון אלא לנוי. טעם האיסור משום "לא תעשון אתי" (עבודה זרה מג ע"א; רמב"ם עבודת כוכבים פרק ג הל' י; שו"ע יו"ד סי' קמא סע' ד). ובזה חמורה עשיית צורת אדם מעשיית צורת חיה, שאין איסור בעשייתן אלא בעושה ארבע צורות שבמרכבה כשהן ביחד (שו"ע שם). אף אם מצא צורת אדם – אסור לו להשהותה אצלו, משום חשד, עיינו בש"ך (שם ס"ק כד). אף שבימינו עבודה זרה אינה מצויה, האיסור מבטא את נצחון היהדות על האלילות, עיינו באריכות בדברי הראי"ה (אגרות הראי"ה א עמ' רג-רו).

כאשר מדובר בהכנסת צורת אדם לבית כנסת, ישנם צדדים לקולא וצדדים לחומרא. מחד גיסא, זהו מקום העשוי לעבודת ה', וכיוון שיש בו רבים – אין חשד, כמבואר בעבודה זרה (מג ע"ב). הרי"ף, הרמב"ם והשו"ע לא הזכירוהו. לעומתם, הרא"ש והטור פסקו דין זה, וכן פסק הרמ"א (שם בסוף סע' ד). עיינו גם בשו"ת "חתם סופר" (ו סי' ו). הרדב"ז (ד סי' קז) כתב שהדבר מכוער. שו"ת "דברי יציב" (יורה דעה סי' לח ס"ק טו) כתב שדברי הרדב"ז נאמרו רק בצורות שעיקרן נעבד, אך לא בצורות שאין עכו"ם עובדים לשכמותן. מאידך גיסא, יש שכתבו שדווקא מפני שזהו מקום תפילה יש לחשוש בו יותר, שלא יראה כאילו מתפללים לצורות, כגון שו"ת המבי"ט (חלק א, ל) ו"חכמת אדם" (כלל פה סי' ז). ייתכן שטעם זה, שנראה כמתפלל לצורות, אינו שייך בחושן של ספר תורה אלא רק בדמות על ארון הקודש והפרוכת, וכך כתב בשו"ת "דברי יציב" (שם), שאם דמות האריות עומדת למעלה מקומת איש על הארון מלמעלה – אינו נראה כמשתחווה. ואפשר שגם כאן אין נראה שמשתחווים לספר התורה, אך יש להסתפק אם כשמנשקים אותו נראה כנישוק גיפוף וחיבוק של עבודה זרה.

אף אם יש צורה שאסור לעשותה אך מותר להשהותה – בבית הכנסת ראוי להסירה, שלא יהיה זכר וקיום לדבר שנעשה באיסור. כך כותב "בית יוסף" (א"ד סוף סימן קמא, בהסבר דעת רבנו אליקים), וראה גם שו"ת שבט הלוי (ד סי' צה).

בשונה מציורים המצוירים על קירות בית הכנסת, שם קיים טעם נוסף לאיסור, שהציורים מסיחים את דעת המתפללים (עיינו ב"בית יוסף" או"ח סי' צ סע' כא-כג בשם שו"ת הרמב"ם, ובתוספות יומא נד ע"א ד"ה "הכרובים דצורתא, שאין לצייר ציורים במחזורים), כאן טעם זה אינו שייך.

למרות האמור כאן, שלדעת פוסקים רבים אין לצייר ציורים בבית הכנסת, בבתי כנסת בארץ ישראל מוצאים לא אחת דמויות של אריות על ארון הקודש או על הפרוכת, וגם במקומות שמקפידים בכך ישנם אריות על המעיל של ספר התורה או על החושן.

2 כשהאיסור אינו אלא מפני החשד, כאמור בהערה 1, ניתן לתקנו על-ידי השחתת צורת צלם האדם. יש אומרים שצריך להשחיתו בצורה ניכרת, ולכן בצלם קטן די בהשחתת מיעוט חוטמו, אך בצלם גדול יש להשחית כל חוטמו, כך פסק ב"בית לחם יהודה" (הובא ב"חתם סופר" ו סי' ו). ויש אומרים שדי בהשחתת קצה החוטם, בין בצלם גדול בין בצלם קטן ("חתם סופר" שם), וכן נראה להקל.

3 בפגימת החושן אין משום נותץ אבן מן המזבח, ראה שו"ת "חתם סופר" (שם).

4 על-פי ה"חתם סופר" (שם), ובהתבסס על הקולא שבמקום רבים אין חשד. ולכן אף ה"חתם סופר" אינו מקל אלא כשהחושן נשאר בבית הכנסת, אך לא אם תורם החושן שומר אותו בביתו בדרך-כלל.

5 כך נמסר לנו מאוצר של מוזיאון לתשמישי קדושה, שיש ברשותו חושנים רבים כאלה. כן דעת הגרנ"א רבינוביץ, שיש להקל כאשר הוא כבר נוצר בצורה שכזו.

6 נחלקו הראשונים אם האיסור בצורת אדם הוא דווקא כשהיא שלמה: יש שאסרו רק ראש עם גוף שלם, אך גוף ללא ראש או ראש ללא גוף מותר לעשות (תוספות, רא"ש). ויש שאסרו לעשות כהאי גוונא, אך התירו להשהות (מרדכי עבודה זרה סי' תתלט). ראה שו"ת "דעת כהן" (סי' סה). ומ"יחווה דעת" (חלק ג סי' סד) משמע שאף המרדכי מתיר בעשייה. ויש שאסרו אף להשהות (סמ"ג לאוין כב).

7 גם האחרונים נחלקו בשאלה זו: שו"ת המהרי"ט (יו"ד סי' לה) אוסר גם בפרצוף אדם בלי גוף, וכן שו"ת "שאלת יעב"ץ" (א סי' קע). אך פשט דברי השו"ע להקל בזה, וכן בש"ך (שם ס"ק כה) משמע שדווקא צורת אדם שלמה אסורה, כגון שתי עיניים וחוטם שלם, אך בחצי מהחוטם או עין אחת – אין איסור. וכן פסק בשו"ת "לב חיים" (ב סי' קעא), וכן דעת הראשון לציון הגר"ע יוסף בשו"ת "יחווה דעת" (חלק ג סי' סד), לכן נראה שיש מקום להקל.

8 שו"ת "דעת כהן" (סי' סה).

9 יש מהראשונים שהתירו צורת אדם כשאינה בולטת אלא שקועה (רמב"ם, ר"ת, רא"ש, תוספות), ויש שאסרו אף כשהיא שקועה (הרמב"ן כתב לאסור גם בצורת אדם שקועה, וכן הכריע הר"ן. ולא אסרו כאשר הצורה מצוירת בצבע. אך הריטב"א החמיר אף בצורה המצוירת בצבע. הראב"ד החמיר בצורה מצוירת בצבע, אך הקל בשקועה). השו"ע הכריע כשיטה ראשונה, והתיר דמות שקועה (יו"ד סי' קמא סע' ד), אך הט"ז הורה שאין להקל בזה, ויש לפסוק כשיטה השנייה ולאסור דמות שקועה (ס"ק יב). נחלקו האחרונים אם לשיטה המחמירה האיסור קיים דווקא בעשיית הצורה (ט"ז שם) או גם בהשהייתה (ב"ח ס"ק יג). עיינו עוד בשאלה הקודמת בעניין ציור גרמי השמים.

לראש העמוד