English | Francais

Search


> עלון שבועי - חמדת ימים

שנת תשס"ח | שבת פרשת מצורע

חימום אוכל בשבת עבור ליל הסדר שחל במוצאי שבת

שו"ת "במראה הבזק"



(מתוך ח"ו)

קושיצה, סלובקיה                                                                                                    Kosica, Slovakia

אדר ב' תשס"ה

חימום אוכל בשבת עבור ליל הסדר שחל במוצאי שבת

שאלה

כידוע לכם, ליל הסדר השנה ייערך במוצאי שבת. ברוך ה', בעקבות פעולות קירוב רבות, מספר הסועדים בליל הסדר יהיה 100‑130 איש, כן ירבו. השבת יוצאת בעירנו בשעה 20:29. הזמן הדרוש לחימום האוכל לסדר – מינימום שעתיים. נצטרך להפעיל את כל האמצעים כדי לחמם את הארוחה שתוגש בשעה 21:40. האם מותר לנו לחמם את האוכל כבר אז, ואם כן כיצד?

 

תשובה

במקרה שלכם ובמקום כשלכם, כשיש צורך לחמם תבשילים משבת ליום טוב ואין אפשרות לעשות זאת בצאת השבת, נראה שניתן להקל לחמם אפילו תבשילים לחים שנצטננו, אם הדבר יעשה על-ידי גוי ואחרי השקיעה1.

 

____________________________________________________

 

[1]  בבואנו לדון במקרה זה, נראה שעומדים לפנינו האיסורים הבאים:

א.       איסור בישול, במקרה שמדובר במרק וכיו"ב, שכן בתבשיל לח שנצטנן חימומו הוא בישולו.

ב.       איסור "מיחזי כמבשל", הקיים בכל תבשיל שמניחים אותו על גבי האש בשבת, גם אם הוא מבושל כל צרכו.

ג.        "קיימא לן שאין יו"ט מכין לשבת", וכן להיפך. אף אם כלל לא התערבה כאן יד אדם והוכן בידי שמים, יש בזה איסור הכנה, כמבואר בתחילת מסכת ביצה לגבי ביצה שנולדה ביום טוב שלאחר שבת.

ד.        כשם שאסור להכין משבת לחול כך אסור להכין משבת ליום טוב.

ה.       בישול עכו"ם.

למרות האיסורים המנויים לעיל, נראה שישנו מקום להקל לחמם את התבשילים על-ידי גוי, אם עושה כן אחרי השקיעה (על-פי הלוחות הנמצאים בידינו, זמן השקיעה הנו מספיק מוקדם כדי שהתבשילים יתחממו עד 21:40), ורצוי להשאיר את התנור או את הכיריים דולקים כבר מלפני שבת (או לחילופין להשתמש ב"שעון שבת").

להלן טעמי ההיתר:

בשו"ע (או"ח סי' שמב סע' א) נפסק שבין השמשות של שבת (כלומר בין השקיעה לצאת הכוכבים) מותר לעשות פעולות שאסורות מדרבנן, אם הוא לצורך "מצווה או דוחק", ומבואר שם בשו"ע שבכלל היתר זה ניתן גם לומר לעכו"ם לעשות איסורים (אף מדאורייתא) בבין השמשות. ואם כן בנדון דידן, שהמצב דחוק והוא גם לצורך מצוות עונג יום טוב, ניתן לאחר השקיעה לומר לעכו"ם לחמם את התבשילים, אף שהדבר נוגע באיסור דאורייתא, וכל שכן שמותר על-ידי עכו"ם לעבור על איסור "מיחזי מבשל" (שאינו אלא מדרבנן). וכן אין לחשוש לעשות בשבת פעולות על-ידי עכו"ם, אף שאינן נצרכות לשבת עצמה.

ועיין ב"משנה ברורה" (שם ס"ק ב), שיש אחרונים הסוברים שכל ההיתר הנ"ל של בין השמשות נאמר רק בבין השמשות שבין שישי לשבת, אך לא בבין השמשות שלקראת צאת שבת. אך מלבד שרבו המקלים בדבר אף בבין השמשות של צאת שבת, נראה שאף למחמירים עדיין יש מקום להקל, וכמבואר ב"ביאור הלכה" (שם סי' רנג ד"ה להחם הקדירה), שיש המקלים לומר לגוי להניח מרק שנצטנן על גבי האש בשבת עצמה, ואין לחשוש משום איסור בישול, כיוון שראשונים רבים סוברים שתבשיל לח שמבושל כל צרכו אין בו איסור בישול אף אם נצטנן. ואף שהכריע שו"ע (או"ח סי' שיח סע' ד) בדבר זה לחומרה, מכל מקום על-ידי עכו"ם הדבר קל יותר, וניתן לסמוך על המקלים שאין בישול אחר בישול בלח שנצטנן, ובפרט שרמ"א שם הזכיר גם את דעת המקלים לחמם תבשיל לח שנצטנן אם אינו "מצטמק ויפה לו".

וכתב עוד שאין לחשוש גם לאיסור "מיחזי כמבשל" בהנחת התבשיל על האש, כיוון שאין האיסור אלא מדרבנן, ועל-ידי עכו"ם מותר, כיוון שהוא שבות דשבות במקום מצוות עונג יום טוב, ועיין בשו"ע (סי' שז סע' ה).

ונראה שניתן לצרף לכל הנ"ל גם את שיטת ה"עיטור", הסובר שאמירה לעכו"ם מותרת אף באיסורים דאורייתא אם הוא לצורך מצווה (עונג יום טוב). וכתב רמ"א (סי' רעו סע' ב) שניתן לסמוך עליו במקום צורך גדול, ועיין שם ב"משנה ברורה".

אך כל האמור לעיל עדיין אינו מיישב את איסור ההכנה משבת ליום טוב (איסור ג'), שכן סוף סוף נעשתה הכנה בשבת לצורך יום טוב (אף שהכל נעשה בהיתר). לעניין זה עיין ב"ביאור הלכה" (סי' תקכז ד"ה וע"י עירוב), שהביא מחלוקת ראשונים אם בישול ואפיית המאכל מוגדרים כהכנה, או שמא דווקא בביצה שהוטלה וכדומה, שנוצר דבר חדש ממש – ומשום כך אם נגמרה יצירתה ביום טוב אסורה בשבת שאחריו (כמבואר בריש מסכת ביצה), אך אפייה ובישול של מאכל שכבר קיים אינם אלא תיקון בעלמא.

אם כן, ניתן לסמוך על המקלים בדבר, ובפרט בנדון דידן שמדובר במבשל לאחר השקיעה, שאז נחשב רק כספק שבת, וכן מדובר בתבשיל שכבר מבושל כל צרכו ורק נצטנן. ואפשר שבכהאי גוונא לכולי עלמא אינו נחשב הכנה אלא תיקון בעלמא.

לגבי בישולי עכו"ם, נראה שהדבר אינו שייך כאן, כיוון שמבואר בטור (יו"ד סי' קיג סע' ח) שאם היה תבשיל שבישלו ישראל עד שיעור מאכל בן דורסאי (שליש או חצי בישול) כבר אין שייך בו איסור בישולי עכו"ם, אף אם יגמור העכו"ם את בישולו. ואם כן, נראה שהוא הדין בנדון דידן, שהתבשיל כבר מבושל לגמרי ורק נצטנן. ונראה שאין לדמות את הדבר לאיסור בישול בשבת שלגביו נפסק, כאמור, שנחשב כדבר שאינו מבושל כלל, וכפי שמשמע מדברי "דרכי תשובה" (שם ס"ק ס), עיין שם; ועוד שרבים הפוסקים הסוברים שגם לעניין שבת נחשב מבושל. ומלבד כל זאת, כאמור, רצוי להשאיר את האש דלוקה כבר מערב שבת, ואם כן ניתן להדליק את האש על-ידי ישראל, וכלל לא תהיה כאן שאלת איסור בישולי עכו"ם. ואף לנוהגים כשיטת המחבר, שלא מספיקה הדלקת האש, בנדון דידן נראה שיכולים להקל. ועיין עוד בשו"ת "יחוה דעה" (ה סי' נד).

 

 

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.