שנת תשס"ט | שבת פרשת ואתחנן

פרשת השבוע: עבר ועתיד- פנים ואחור

הסיסמא של אלה הפונים אל הקידמה היא לכאורה: "עם הפנים קדימה". קדימה אל העתיד הצופן בחובו חידושים מדעיים נוספים, התפתחות טכנולוגית וכיבוש פסגות נוספות.

ננסה לבחון השבוע כיצד ולאיזה כיוון ממליצה התורה בפרשתנו להתקדם.

משה רבנו פונה אל העם בפרשתנו ומכריז:

"כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ" (דברים  ד' לב).

משה מפנה את העם אל העבר, אל ההיסטוריה האנושית. העבר מכונה בלשון הכתוב "לְפָנֶיךָ".

ננסה לבדוק כיצד מכונים העבר והעתיד במקומות אחרים בתנ"ך.

איוב בנאומו עוסק בסופו של כל אדם. הוא מדבר בציניות על נסיונו של האדם לצבר נכסים. כל נסיון שכזה מסתיים כאשר האדם הופך להיות שוכן עפר. וז"ל הכתוב:

"וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד: מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר: (איוב  כ"א  לב-לג).

איוב מקשה איך יתכן שהאדם שוקד על הגדלת גדישו ומקדיש לכך את חייו, הרי הוא לקברות יובל?!  כיצד הוא רץ להשיג את "מנעמי החיים" הרי בסופו של דבר רגבי הנחל הם שינעמו לחכו?! איוב טוען שכך יהיה בעתיד, האדם לא יפיק לקחים - "וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ", זאת אע"פ שהיה אמור ללמוד מנסיון העבר, שבו התרחש התהליך אין ספור פעמים - "וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר". מפסוקים אלה ברור כי העבר מכונה לפנים והעתיד אחור.

נביא עוד דוגמאות ממגילת קהלת:

שלמה מכריז:

"כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת ו' יב).

המפרשים התלבטו בפירוש הפסוקים לכן נביא את דברי מדרש  רבה:

"כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל, א"ר פנחס, הואיל והבל הם ימיו של אדם ומספר הם וכצל הם, א"כ מה הנאה יש לו בחיים, אלא יתעסק בדברי תורה שכולן חיים".

מה שברור מפשט הכתוב הוא שהעתיד מכונה אחור.

גם מהפסוקים הבאים מוכח כך וז"ל:

"וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו" (שם ג' כב),

"וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים לֹא יֵדַע הָאָדָם מַה שֶׁיִּהְיֶה וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו מִי יַגִּיד לוֹ" (שם י' יד).

הביטוי "יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו" משמעותו הוודאית היא ידיעת העתיד.

המסקנה המעניינת הנובעת מפסוקים אלה ומן המשמעות של הביטויים היסודיים הנ"ל חשובה מאוד. יהודי מתקדם אל העתיד רק תוך כדי התבוננות בעבר. הפקת הלקחים ההיסטורית והמסורת שהועברה מדור לדור הם ורק הם יכולים לשמש מדריכי דרך, במסענו אל עבר העתיד הלא ברור. כל נסיון להפנות עורף וגב אל העבר, מתוך מגמה "להתקדם" וכביכול "להתחדש" מבטיחים רק "גישוש באפלה".

לכן, אין זה פלא שגם בסוף ספר דברים מכריז משה רבנו:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (ל"ב ז)

דווקא בימים אלה, בשבוע שחל בו ט' באב, יש לזכור לקח זה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר