שנת תשס"ט | שבת פרשת ואתחנן

שו"ת "במראה הבזק": חיתוך סלט דק דק בשבת

(מתוך ח"ז)

סיון התשס"ט

חיתוך סלט דק דק בשבת

שאלה

יש מכשיר ביתי שנבנה במקורו עבור קציצת בצל ניתן גם להשתמש בו לעשית סלט ירקות יש ריבוע עם רשת סכינים עליו מניחים את הירקות סוגרים עליו מכסה הדוחף את הירקות לסכין האם מותר להכין בו סלט בשבת וביום טוב לאכילה מיידית?

התשובה

א.       בשבת, לדעת רוב הפוסקים מותר לחתוך סלט ירקות לחתיכות דקות סמוך לסעודה¹, ויש אוסרים².

ב.       לכן, מותר לחתוך ירקות במכשיר ביתי³ שמיועד לחיתוך סלט⁴, ויש אחרונים שהחמירו לאסור לחתוך ירקות בכל מכשיר⁵.

ג.        ביום טוב מותר להשתמש במכשיר לחיתוך סלט⁶ בכל אופן.

_________________________________________________________

1    הגמרא בשבת (עד עמוד ב) מביאה את דברי רב פפא: "האי מאן דפרים (וי"ג דפריס) סילקא חייב משם טוחן". כלומר, אדם שחותך סלק בשבת חייב משום טוחן.

בנושא זה צריכים בירור ב' עניינים:

א.       מהו גודל החתיכות שמותר ושאסור לחתוך.

ב.       האם הלכה זו נאמרה בכל סוגי הירקות והפירות?

נפתח בבירור שאלה א: רש"י (שם, ד"ה דפרים סילקא) מפרש שכוונת רב פפא היא: לחתוך דק, ואף מבאר זאת על פי גירסתו "פרים" שזה כמו פירמא של בשר, הדימוי לפירמא מובא גם בר"ן על הרי"ף (לב ע"א) שמביא מרש"י בחולין, (קכ עמוד א) שמפרש פירמא "חתיכות דקות מאוד של בשר, שיורדות לשולי הקדירה – פונדרייל"א בלעז". ובספר לעזי רש"י (ר' משה קטן) מתרגם שזה משקע של שאריות בשר, שורש המילה בצרפתית הוא מלשון להמיס, לכן נראה שזה משהו שנמס, וחתוך בצורה כזו שנהיה לחתיכות מאוד קטנות כך ששוקעות בתוך הרוטב.

באור זרוע (הלכות שבת סימן ס ד"ה והטוחן) מביא גמרא בגיטין (סט ע"ב) שכתוב שם בתור רפואה לקחת "שבעה בוני פירמא דסילקא", ומפרש רש"י קציצת תרדין, מזה למד שכוונת הגמרא פרים סילקא, זה לעשות מסלק קציצה (אמנם, בגמרא הנדפסת לפנינו מופיע שבעה בוני דסילקא, ולא מופיעה המילה פירמא כלל, ורש"י מפרש שבוני זה מידה ולא קציצה), מאו"ז זה יוצא שגם חתיכות גדולות קצת שעושים מהם קציצות, עדיין אסורים לחיתוך בשבת. ויש להעיר שגירסתו של האו"ז (וכן של היראים דף קלג) היא פריס סילקא, באות ס' ועקב כך הבין האור זרוע שיש גם פריסה של ירקות שאסורה, ולא דווקא טחינה ממש והפיכת הירק לחתיכות זעירות אסורה. (שלא כדברי רש"י הגורס פרים, ומדמה זאת לפירמא.) לעומת דבריו הר"י אלברצלוני בספרו העיתים (סימן רכז) שגרס כגירסת רש"י כותב שדברי רב פפא נסובו על כתישה: "שהיא כעין כתישה, ואינו בעי חיתוך" (כלומר, לא צריך לחתוך עוד את הירק, כי הוא כתוש וטחון, אבל חתיכות גדולות, עליהם רב פפא לא דיבר).

אלא שהיראים (סימן רעד) כתב שאינו יודע לברר מהו שיעור דקות החתיכות שחותכים אותם שיחשב לטחינה. ועקב כך כתב הבית יוסף (שכא) שיש להחמיר לחתוך את הסלט עבה יותר ממה שחותך בכל יום, וגם סמוך לסעודה. כדי לא להכנס לחשש טחינה. ומכח כך גם פסק בשולחן ערוך: (שכא) "המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן", מדבריו אלו נראה שאין חילוק בין חותך זמן רב לפני הסעודה, לבין חותך סמוך לסעודה. אמנם הרמ"א מביא את דברי הרשב"א (תשובות ח"ד סימן עה) שסמוך לסעודה מותר הכל.

הביאור הלכה (ד"ה "המחתך") מחדש, שכל מה שרש"י ועוד ראשונים דיברו על חיתוך קטן מאוד שהוא טוחן, זה רק לעניין חיוב ואיסור דאורייתא, אבל לעניין איסור מדרבנן, אסור גם בחיתוך קטן שאינו דק דק ממש, וכן מוכיח מדברי הבית יוסף שהצריך לחתוך לחתיכות עבות קצת, למרות שדיבר על חתיכת סלט סמוך לסעודה. אלא שיש להקשות על הבנת הביאור הלכה ברש"י, שכן, הבית יוסף מחמיר רק מכיון שחושש לשיטת היראים, הגורס בגמרא 'פריס', ולא פרים, ורק לפי הגירסה 'פריס' יש מקום לומר שגם באופן שאינו מרסק אלא חותך, גם אז עובר על טוחן, ולכן יש להזהר. אך לפי רש"י ושאר הראשונים שגורסים פרים, אין מקום לחשש זה (רש"י אף הדגיש בדבריו שיש לגרוס פרים ולא פריס), לכן קשה לומר שרש"י ושאר ראשונים סוברים גם כן כסברא זו שצריך להחמיר בדבר שלא מרסקים אותו, וכפי שביארנו. המשנה ברורה מסיק שצריך להחמיר שלא לחתוך דק דק מכיון שהמגן אברהם מפקפק בהיתר זה, וחושש לדעת שלטי הגיבורים שאסור לחתוך גם סמוך לסעודה דק דק, אך כתב שהמיקל יש לו על מי לסמוך, וכן פסק בשמירת שבת כהלכתה, שיש להחמיר, אך ניתן לחתוך דק דק לצורך ילדים קטנים (ויש להקשות על מה שאמר, כיון שלדעת ה"חזון איש" לחתוך לצורך אנשים שאינם יכולים לאכול, חמור מחיתוך לצורך אנשים שיכולים לאכול בלי חיתוך זה, ואם כך אם מקילים לחתוך לילדים, כל שכן שניתן להקל למבוגרים).

הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה צא, יג) פסק: "צ"ל דטעמא שמותר לחתוך בשבת פירות וירקות גדולים לחתיכות קטנות שראויות מיד לאכילה הוא מפני שעדיין צריכים לשיניים הטוחנות אותם, ושאני ביקוע עצים שראויים לתפקידם מיד בלי שום טחינה, גם משום כך מותר לחתוך דק דק מהעובי של צנון וכדומה הואיל והחתיכות הן עדיין גדולות הזקוקין לשיניים טוחנות". כלומר, אין זה נחשב דק דק כל עוד צריך עוד לפה שיטחן אותו. אמנם, לפי דברינו דבריו שנויים במחלוקת רש"י והיראים, והבית יוסף מחמיר כדעת היראים.

לסיכום: יש מהראשונים שסוברים שאיסור חיתוך דק דק הוא רק כעין מחית (רסק), יש אוסרים גם בריסוק לחתיכות שיכולים לעשות מהם קציצות, לדעת היראים איננו יודעים מהו השיעור. לדעת הגרשז"א אין נחשב לחיתוך דק דק אלא אם כן החתיכות ראויות לאכילה בלא לעיסה (אף למי שאין לו שיניים).

לגבי שאלה ב - סוג הירקות האסורים: תוספות (שם בד"ה "האי מאן") מחלק שדווקא בסילקא שייך טחינה "אבל בשאר אוכלין – לא". ולא מפרט מה הכוונה שאר אוכלין? הריטב"א (שם ד"ה "האי מאן") סובר שדווקא בדבר שלא ראוי לאוכלו כמו שהוא, יש בו טחינה, אבל בדבר שראוי לאכול כמו שהוא, אין איסור לטוחנו. [לפי זיהויו של ד"ר יהודה פליקס בספרו הצומח והחי במשנה, סילקא הכוונה מה שנקרא היום עלי מנגולד, שהם ממין הדברים שניתן לאוכלם חיים, אבל שימושם העיקרי הוא לבישול], וכן בפסקי הרי"ד על דף עד כתב "מי שמחתכם חתיכות דקות כדי לבשלם בקדירה הוי תולדה דטוחן", [ודומה לזה כתב בפסקי הריא"ז].

החזון איש (שבת סימן נז) מביא ב' אפשרויות לבאר את דברי התוספות: א. שיש ירקות ופירות שלא עומדין לבישול, ואותם מותר לחתוך דק דק, וכך כתב גם בהגהות אשרי, שבשאר ירק אין איסור טחינה. ב. שפירות וירקות מכל סוג אסור לחתוך אותם דק דק, ותוספות באו למעט פת שהיא אפויה ולכן אין טחינה בה. החזון איש מוכיח מכך שהגמ' אומרת (דף קיד עמוד ב) שהתירו קניבת ירק ביום כיפור, ותוס' שם מבאר: שיש הבדל בין לחתוך חתיכות גדולות שזה התירו ביום כיפור, לבין לחתוך חתיכות קטנות מאוד שזהו איסור דאורייתא. ומוכח משם כהסבר ב, שכל ירק יש בו משום טוחן, ורק בפת אין טוחן. אמנם, יש לדחות את ראייתו כי ניתן לומר שהחילוק בין סוגי הירקות השונים, הוא בין ירק שעומד לבישול, לבין ירק שעומד לאכילה, ובגמרא שם וודאי מדובר בירק שמחתכו לבישול, כיון שהסיבה שהתירו קניבת ירק היא כדי שיהיה לו ירק מוכן לבישול במוצאי יום כיפור (רש"י שבת קיד ע"ב ד"ה "רב ששת"). ועוד יש לומר שירקות אחרים לדעת תוס' זה היתר גמור, ואם כן לא היה יכול לומר שהתירו ביום כיפור, כיון שזה מותר גם בשבת, ולא צריך היתר מיוחד ביום כיפור. לעומת החזון איש, לאגלי טל (טוחן יז) ברור שיש להסביר את תוס' כהסבר א', שכוונתו שרק ירק לבישול עוברים עליו משום טוחן.

הרא"ש (שבת פ"ז ס"ה) סובר שאין כלל איסור טוחן בירק שראוי לאכילה, והגמרא דיברה על מקרה אחר, ולא על חיתוך ירקות לצורך אכילה.

הרמב"ם (שבת פ"ז ה"ה)  מגדיר את מלאכת טוחן: "המחתך את הירק מעט מעט לבשלו הרי זה חייב שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה, וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן". בפרק ח (הלכה טו) כותב  הרמב"ם: "המחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן".והרמב"ם בפרק כא (הלכה יח) מתחיל באמירה: "המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן, וחייב, לפיכך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה, בין דקה בין גסה, מפני שנראה כטוחן". מצד שני בהמשך ההלכה הוא כותב: "אבל מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים שאין טחינה בפירות". צריך להבין את המשמעות ברמב"ם, מה מתכוון כשאומר שאין טחינה בפירות?

המגיד משנה מציע שאולי הגירסא היא "שאין טחינה אלא בפירות", אך  כותב בעצמו שאינו מבין את הנוסחא הזו.

הכסף משנה מבאר שלדעת הרמב"ם רק בחיתוך לבישול עוברים על טוחן, מה שאין כן בחיתוך ירקות לאכילת אדם או בהמה, לא עוברים על טוחן, ולכן מותר לחתך דלועין לפני בהמה. הרשב"א (שם) מבאר שלדעת הרמב"ם אין טחינה בפירות לצורך אותו יום, ורק לצורך יום אחר יש טחינה.

האור זרוע (חלק ב הלכות שבת סימן ס) חולק על הרמב"ם ומעיר על הסתירה שבו, ולכן אומר שיש טחינה בפירות, לעומת זאת הוא מביא את דעת הרא"מ שמסביר שיש חילוק בין דבר שהדרך לאכול אותו חתוך, שאז זה דרך אכילתו ומותר, לבין דבר שהדרך לאכול אותו כך, שאז לחתוך אותו זה לא דרך אכילה, וזה אסור לחתוך.

הבית יוסף (שכא) מדייק מדברי היראים וההגהות מיימוני (המובאים בהמשך) שלא סברו כתוס' שדווקא סילקא, אבל ירקות ופירות אחרים אין איסור, והראייה שכתבו שהסיבה שמותר לפרר לחם, היא שהוא כבר טחון, ולא בגלל שאינו פרי.

לסיכום: יש הסוברים שיש איסור בכל הפירות והירקות, לעומתם יש שסוברים שרק בירקות שעומדים לבישול יש איסור חיתוך דק, ולפי דברי הרא"ש אין כלל איסור לחתוך פירות וירקות גם לחתיכות דקות מאוד, והגמרא עוסקת בעניין אחר.

מכל האמור נראה שסמוך לסעודה אין כל מקום לאסור לחתוך סלט לחתיכות דקות לפי שיטת הרמ"א, שסובר כרשב"א שאין כל איסור לחתוך סמוך לסעודה, ובמיוחד שהרבה פוסקים סוברים שכלל אין איסור טחינה בפירות או ירקות, או כאלו שאינם לבישול, וגם אם יש איסור, יש שאומרים (רש"י ועוד) שרק אם החיתוך עושה אותם כעין מחית אז אסור, וגם לדברי השו"ע עין הערה 2 שיש מתירים, כיון שהוא כתב דבריו שאסור רק בלא סמוך לסעודה, וכמו שמבואר בבית יוסף.

2     כפשט דברי השו"ע שהבאנו, וכן מחמיר הגרב"צ אבא שאול, וכן המשנה ברורה שהבאנו, והשמירת שבת כהלכתה שמחמיר לכתחילה, אך הרב עובדיה (יחוה דעת חלק ה סימן כז) כותב שגם לפוסקים כשו"ע מותר להכין סלט ירקות דק דק, לאלתר, כרשב"א ואין לאסור אלא ממידת חסידות.

3     כיון שאם הוא מכשיר תעשייתי, אזי אין את ההיתר שכתבנו בשם הגרש"ז שהוא דומה  לשאר כלי הסעודה ויש בו בעייה של עובדין דחול, ואולי גם של טוחן בכלי.

⁴  המשנה ברורה כותב (סקמ"ה) שאסור לחתוך דק דק גם סמוך לסעודה אם חותך בכלי שמיוחד לחיתוך, שהוא 'העק מאסר' (גרזן קטן שמכים איתו, והוא יוצר חתיכות קטנות) ולזאת מביא ב' נימוקים: א. שהוי כלי המיוחד לטחינה, ואסור מצד הדין לטחון בכלי, גם סמוך לסעודה. ב. מצד עובדא דחול. בביאור הלכה מבאר שהסיבה שמותר לחתוך דק דק סמוך לסעודה, היא שהחיתוך נחשב לדרך אכילה, וזה רק באופן שעושה ביד ולא בכלי שמיועד לטחינה, ולכן אם חותך בסכין זה כדרכו, אבל אם חותך בסכין שמיועד לחיתוך, לא נחשב דרך אכילה, ואסור. המקור לדברי המשנה ברורה הם דברי הריב"ש (קפד) שכותב שאסור לגרור גבינה ב'רי"ב אייזי"ן' (פומפיה) שמיועדת לטחינה, כיון שהוי כלי שמיועד לטחינה. וכותב המשנה ברורה שייתכן שהריב"ש אוסר מדאורייתא, אבל כאן ב'העק מאסר' כיון שלא הוי ממש כלי שמיועד לטחינה, לכן אסור מדרבנן. אך ערוך השולחן (שכא, ט) חולק וכותב: "ראיתי מפקפקים ואוסרים לחתוך ב'הא"ק מעסע"ר' הבצלים, ולא נהירא לי כלל, שהרי זהו ג"כ סכין, ובריב"ש חשש לאסור לגרור גבינה במורג חרוץ, וקורין לזה 'רי"ב אייזי"ן' שזהו עשוי לטחון דק דק כקמח, ובזה שפיר הוי מלאכת טוחן. אבל הסכין שקורין הא"ק מעסע"ר, הרי הוא סכין העשוי בתמונת חצי עיגול, והוא כסכין דעלמא, ולמה נאמר שבנות ישראל עושות שלא כדין" יש להסתפק בכוונתו האם התכוון לומר שכל מה שאסר הריב"ש לחתוך במורג חרוץ גבינה, זה כיון שהכלי הזה עשוי לחיתוך דק דק והופך את הפרי להיות כעין קמח, וזהו טוחן דאורייתא, ורק בכלי כזה אסור גם סמוך לסעודה, אבל בכלי כגרזן, אין שום איסור לחתוך את הירקות, כיון שאינו חותך דק דק, או שכוונתו שכיון שהעק מאסער הוא כמו סכין לכן אין לאוסרו, כמו שאין אוסרים לחתוך בסכין. האגרות משה (אורח חיים ד סימן עד הלכות טוחן) אומר שיש לפסוק לדינא כערוך השולחן, אמנם ראוי להחמיר כמשנה ברורה, לעומת זאת הרב זילבר בברית עולם (טוחן) פוסק שהלכה כמשנה ברורה. עם זאת באגרות משה (שם סעיף ד) כתב על הריב"ש שרק דבר שעושה טחינה ממש, נחשב לכלי, אבל דבר שלא עושה דק דק לא נחשב לכלי, ואינו נאסר משום עובדין דחול, ועוד שיתכן שהריב"ש בכלל חזר בו ואינו סובר שאסור מצד עובדין דחול, אלא מצד כלי שמיועד לטחינה. ואם כן במקרה דנן, אם נאמר כמו הגרשז"א במנחת שלמה (ואולי זו כוונתו גם של האגרות משה שם בסעיף ג), שחתיכה לחתיכות כאלו, אין זה נחשב דק דק שאסור, אם כן לא נאסור כלי כזה, לא משום עובדא דחול, ולא בגלל שזה כלי שמיועד לטחינה, כיון שאין זה כלי שמיועד לטחינה, ועובדא דחול זה רק באופן שמקפיד על עשיית המלאכה שתצא בדיוק באופי שרוצה, (וכן כמו שכתב באגר"מ יתכן שטעם זה נדחה) וכאן יש מקום לומר שלא אכפת לו כל כך שיהיה דווקא באופן הזה, סברא נוספת שניתן להתיר על פיה, היא סברת הגרש"ז המובאת בהערה לספר שמירת שבת כהלכתה (ו, הערה יב) שסוג כזה של כלים שעשוי לשימוש ביתי, ואינו עשוי בצורה מורכבת אלא מצירוף של סכינים אין איסור בשימוש בו בשבת, ולכן לא נאסר גם מצד עובדין דחול, וכך הורה הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א להתיר את החיתוך במכשיר זה.

5     כדעת הרב אלישיב והרב דבליצקי (בע"פ) לאסור גם לקלף במקלף משום שהוא כלי שמיועד לברירה, וסוברים שכל כלי שמיועד לעשייה מסויימת אסור מדין מלאכה בכלי, גם סמוך לסעודה.

6     המשנה ברורה (תקד, יט) פוסק שאפילו לסוברים שאסור לחתוך דק דק בשבת, מכל מקום ביום טוב פשוט שמותר, וגם בכלי שהריב"ש דורש שצריך שינוי ביום טוב, זה רק אם לא מפיג טעמו, אבל במקרה דידן, סלט ירקות מפיג טעמו, אם עושים מערב יום טוב, ולכן מותר לעשות בלי שום  שינוי, ואין שום בעייה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר