|
 גיליון מספר 24 - חוזיםהעקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון1. מתן תוקף להתחייבות מכוח המנהג המקובל / הרב יוסף שלום אלישיב
א. שטר שנכתב בלשון 'ההוצאות תכוסנה' אינו שונה משטר שנכתב בלשון 'אתן', ואינו תקף.
ב. במקום שבו מנהג הסוחרים לנסח את התחייבויותיהם בלשון 'אתן' יש לפרש כך גם בבית דין ולתת לשטר כזה תוקף של התחייבות.
2. התחייבות שנכתבה בלשון 'ישלם' / הרב שאול ישראלי
א. נחלקו הפוסקים אם שטר שנכתב בלשון 'אתן' ועשו על כך קניין תקף.
ב. חוזה שנכתבה בו הלשון 'ישלם' או כל לשון אחרת המפרטת את אופי התשלום שהתחייבו בו, כגון 'יזון' 'יפרנס' הרי זו לשון התחייבות לכל דבר.
ג. אף חוזה שנכתב בלשון 'אתן', אם מנהג הסוחרים לנסח את התחייבויותיהם בלשון זו, יש לפרש כך גם בבית דין ולתת לשטר כזה תוקף של התחייבות.
3. החזרת עירבון כשלא נתמלאו תנאי החוזה/ הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג
א. אדם שהתחייב לעשות פעולה או עשה פעולה, וציין במפורש שעושה זאת על סמך הנחה שדבר מה יתרחש או ייעשה – אם לא התרחש או נעשה אותו הדבר, הרי התחייבותו או הפעולה שעשה בטלות.
ב. אדם שהתחייב לעשות פעולה או עשה פעולה, על סמך הנחה שדבר מה יתרחש או ייעשה, אבל לא ציין זאת במפורש, התחייבותו שרירה, אף אם אותו הדבר לא התרחש.
ג. חוזה שנעשה על בסיס ספקלוציה עסקית, סבירה ככל שתהיה, אין החוזה מותנה בהתממשות אותה ספקולציה, אלא אם הותנה על כך בפירוש.
ד. שילם אדם דמי קדימה והסכים שאם יחזור בו מהתחייבותו לא יקבל בחזרה את דמי הקדימה, מעיקר הדין הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, אם יש להסכמה שכזו תוקף.
ה. למרות האמור בסעיף ד, היות שכיום זהו תנאי מקובל, יש לתת לו תוקף לכולי עלמא, בדומה לדין סיטומתא.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
חוזים