|
 גליון מספר 3 - פיטורי עובדיםהעקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון1. ביטול פיטורין של עובדת ציבור / הרב יצחק קוליץ
א. לא ניתן לפטר פועל בתוך זמן השכירות גם אם נמצא אחר טוב הימנו.
ב. לגבי עובד ציבור, דעת ה"אבן האזל" היא שלא ניתן לפטרו אלא אם התרשל במילוי תפקידו, גם אם נשכר בלא להגדיר את זמן שכירותו. דעת ה"חזון איש" היא, שצריך עילה לפיטורי עובד ציבור, דווקא כששכרוהו לזמן, או במקום שיש מנהג שמקבלים עובדי ציבור לעולם. וכשיטה זו נראה גם מפירוש הראשונים בדברי הרמב"ם.
ג. אין לפטר נושא משרה שהיא בגדר 'שררה' ללא עילה, אך לא כל משרה ציבורית היא שררה.
ד. מעמדה של הנהלת גוף ציבורי בתחום סמכותה הוא כשל טובי העיר. זכותם של טובי העיר לקבוע החלטותיהם גם על פי שיקול דעתם ואפילו בעדות שאינה כשרה.
2. עובד שויתר על פיצויי הפיטורין / בית הדין האזורי תל אביב
א. אדם החותם על מסמך, אינו יכול לטעון שאין תוקף לחתימתו כיוון שלא הבין את הכתוב.
ב. חתימת עובד תוך זמן עבודתו על מסמך בו הוא מוותר על זכויותיו העתידיות תקפה על פי ההלכה. תוקף הויתור נובע מכך שאף על פי שאין מחילה על דבר שלא בא לעולם, ניתן לוותר על דבר שלא בא לעולם באופן של התנאה מראש.
ג. טענה שחתם מחמת שחשש מפיטורין, אינה נחשבת כטענת אונס, כיון שהוי אונסא דנפשיה, והמקח קיים.
ד. ביכולתו של אדם לוותר על זכויות גם אם על פי החוק לא ניתן לוותר על זכויות אלו.
3. פיטורי עובדת בזמן הריון / בית הדין לממונות שדרות
א. עקרונית, יש תוקף של דינא דמלכותא דינא לחוק המונע פיטורי עובדת במהלך הריונה, משום שחוק זה הוא 'לתקנת בני המדינה'. החוק, במקרה דנן, מעודד את הילודה, דבר המהווה אינטרס ציבורי.
ב. לא ניתן לפטר עובדת במהלך הריונה גם מטעם שזהו מנהג המדינה.
ג. לקביעות בחוק, שאישור לפיטורי עובדת בהריון מסור דווקא לוועדה מסוימת של משרד העבודה, ושלא ניתן לפטור את המעביד משכר העובדת אלא מיום אישור הוועדה אין תוקף הלכתי, וכדלהלן.
ד. אין מעמד של דינא דמלכותא לפרט חוקי זה משום שכשם שאין יכולת למלך להמציא מערכת אלטרנטיבית לדין תורה כך אין בסמכותו לפסול את שיקול הדעת של בית הדין.
ה. אין תוקף של מנהג המדינה לפרט חוקי זה, שכן "אינו נקרא מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים". במקרה שלנו הצורך באישור של משרד העבודה, גם בפיטורין מסיבות שאינן קשורות בהריון, אינו עומד בדרישות אלו.
4. עילות לפיטורין ללא פיצויים / הרב אברהם דב לוין
א. הנוטל חפץ העשוי להימכר, ובדעתו לשלם לבעליו, אינו גזלן. לפיכך, מוכר בחנות שנטל חפץ בכוונה לשלם תמורתו, אין להחזיקו כגנב, ואין במעשה זה כדי להפסיד את העובד דמי פיצויים באופן מוחלט.
ב. איחורים לעבודה אינם עילה חד משמעית לפיטורין בלא פיצויים.
ג. אף על פי שהעילות לעיל אינן מוחלטות, כיוון שיש בסיס לפיטורי העובד במקרה זה, יש לפשר בעניין הפיצויים.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
פיטורי עובדים
