|
 גליון מספר 37 - שכירות בתיםתגובות לפסקי הדין בגליון הקודםפסק הדין בנושא: שימוש במקרר ללא רשות 1. מתוך פסק הדין מתברר, שאילו המשפחה היתה נחשבת כשואלת, היא היתה חייבת על הקלקול במקרר, כדין שואל שחייב באונסים. לענ"ד, היות שהמקרר יכול להיות מנותק מן החשמל, ואז לא המדחס לא מתקלקל, נמצא שהקלקול במדחס כאשר המקרר עובד הוא בבחינת 'מתה מחמת מלאכה', ולכן גם בתורת שואל היתה המשפחה נפטרת.
2. מאידך, בתורת שואל שלא מדעת, הנחשב כגזלן, חייבים גם במתה מחמת מלאכה. אלא, שמה שהסתמכתם על דברי הרמ"א, שבסיום השימוש חוזר השואל להחשב כשואל, ולא כגזלן תמוה, שהרי הש"ך שם סק"א מציין שדברי הרמ"א תמוהים ביותר, וצ"ע לדינא ואין לסמוך עליו. וא"כ, כיצד מתבסס פסק הדין עליו?!
תגובת הרב בראלי:
אילו המשפחה היתה שואלת מדעת, היה מקום לדון בפטור 'מתה מחמת מלאכה'. אולם, היות שהמשפחה היא שואלת שלא מדעת, לא שייך בה פטור 'מתה מחמת מלאכה', שכן פטור זה נובע, מההסכמה של המשאיל לשימוש לאותה מלאכה.
לגבי ההערה השניה, בפסק הדין המלא התבאר, שהיות שהמשפחה חשבה שמותר לה להשתמש במקרר, יש לה דין של גזלן בשוגג, שאינו נקרא גזלן, ולכן אע"פ שהיא שאלה שלא מדעת, אין לה דין גזלן, שחייב בהשבה מדעת הבעלים.
פסק הדין בנושא: השאלת רכב עם משאבת מים לא תקינה
בית הדין קבע, שבהשאלת רכב עם משאבה לא תקינה, יש משום מקח טעות, ודימה זאת לדין מי שקיבל לשמור דינר כסף, והתברר שהוא של זהב, שמבואר שלא קיבל עליו אחריות, אלא בתורת דינר כסף. לדבריך, גם במקרה של מקח טעות, הלוקח נחשב כשומר שכר (שו"ע סימן רלב סכ"ב). ועל כן, הנימוק שאתה כותב שהיה על התובע להסתכל בלוח המחוונים, נכון, אבל לא מטעם שהדבר מבטל את ה'מקח טעות', אלא שגם בטענת מקח טעות, סוף סוף על יש לשואל דין של שומר שכר.
נמצא, שרק לגבי שאלת מתה מחמת מלאכה יש משמעות לסברא של מקח טעות, כי בכל מקרה אחר, השומר יהיה חייב גם במקרה של מקח טעות, כיוון שהוא עדיין נשאר שומר שכר.
תגובת הרב בראלי:
אכן, ניתן לחייב מדין שומר שכר. בנתיבות (סימן רלב חידושים סק"ל) מובא בשם הסמ"ע (סקנ"א) כי המעמד של קונה כשומר שכר מותנה בכך שהיה לו זמן להודיע למוכר על הפגם. דבר שלא קיים במקרה שלנו. מסיבה זו היינו צריכים לומר, שכיוון שהיה יכול למנוע את התקלה, אין כאן מקח טעות.
מדור 'עת לדון' בנושא: זכותו של מורה ללימודי קודש לשבות
א. הכותב ציין, שבין רבנו יואל ובין המהר"ם החולק עליו לא הביאו בחשבון את השיקול של ביטול תורה, והם דנו רק אם בחזרתו של המלמד בחצי היום יש גדר של דבר האבד או לא. ומכאן הסיק הכותב, שהמלמד אינו משועבד ומחויב לתלמוד תורה של המעסיק יותר מכל שעבוד של פועל למעסיקו.
אינני מבין את כוונת הדברים - היא גופא מה שאומר המהר"ם (וכן פסק הרמ"א בסימן שלג), שחזרת פועל בחצי היום היא דבר האבד, משום שבכל רגע ורגע יש פה ביטול תורה של התלמיד. נכון שאין המלמד מצווה או מחויב בתלמוד תורה זה, אבל בגללו אסור לו לחזור או לעזוב בצורה פתאומית.
ב. למעשה, שביתת מורים איננה חזרת פועלים כלל. שכן, כאשר פועל חוזר בו, בעל הבית יכול להעמיד פועל אחר במקומו. אבל כאן המורים אינם מתפטרים, והתלמיד אינו יכול ללכת ללמוד במקום אחר. במקרה כזה, ברור לי שגם לדעת רבנו יואל, אין היתר למורה להתבטל.
ג. במציאות של היום, שתשלומי ההורים למוסדות החינוך התורניים גבוהים מאוד, ואף עולים פי כמה וכמה על השתתפות המדינה בשכר המורים, חלק מגדול מעלות שכר המורים ממומן ע"י ההורים, והיות שאין למורים טענות כלפי ההורים, הם אינם יכולים לשבות ביחס אליהם. (הרב דן כי טוב)
תגובת הרב ורגון:
א. אמנם, ביטול תורה הוא זה שמגדיר את מלאכת המלמד כדבר האבד. כל כוונתי היתה להראות שאין ביטול תורה משנה את זכויותיו של המלמד, ודינו ככל פועל החוזר במלאכת דבר האבד.
ב. אכן, שביתה אינה דומה לחזרת הפועלם. זכות השביתה מוקנית לפועלים מכוח תקנות הקהל. היות שדין מורה הוא כדין פועל שייכת תקנת הקהל שתאפשר לו לשבות.
ג. במקום שבו ההורים משלמים חלק משכרם של המורים, אכן היכולת לשבות בעייתית גם לאחר תקנת הקהל.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
גליון 37
גליון 37