|
 שנת תשע"ב | שבת פרשת וישבפרשת השבוע: שר המשקים ושר האופים, מי ולמה?הרב יוסף כרמל, ראש כולל "ארץ חמדה"לקראת סוף פרשתנו מספרת לנו התורה: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם: וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים" (בראשית מ' א-ב). בדברינו (מצורף בסוף המסמך) עסקנו בשתי הלכות הנוגעות לשר המשקים ושר האופים. השבוע ננסה לברר מי הם היו ואיך מעצרם משתלב בתוכניות לעתיד שהקב"ה הכין למצרים. התרגום מפרש באופן כללי: "ורגיז פרעה על תרין רברבנוהי על רב שקי ועל רב נחתומי". לדבריו (בהבנה פשוטה) הם שני שרים בכירים "רברבנוהי" האחראים על המשקה והמאפה של המלך. רש"י מביא את דברי מדרש רבה "זה נמצא זבוב בפיילי פוטירין (פיילי = ספל, לשון phiale. פיילי פוטירין, פירש הערוך: כוס של בשמים ששותים אחר המרחץ) שלו, וזה נמצא צרור בגלוסקין (בלחמניה) שלו". לפי מקורות אלו, בפשטות, חטאם היה באי מילוי תפקידם כלפי פרעה, באופן אישי. כיצד משתלב מאורע זה במסכת הכללית, מסביר רש"י: "לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו ולגנותו, הביא להם הקדוש ברוך הוא סורחנם של אלו שיפנו אליהם ולא אליו, ועוד שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם". לפי זה קשור המעשה עם שר המשקים ושר האופים למה שאירע עם אשת פוטיפר והצלתו של יוסף מהעונש שנגזר עליו בעקבות עלילתה. פירושו של רש"י איננו מסתדר עם דעתו של בעל "סדר עולם רבה" (שבד"כ, הוא מפרש לפי דעתו), לשיטתו עברו עשר שנים בין שני המאורעות. לכן ננסה, אחרי בקשת המחילה, להציע דרך אחרת בהבנת המאורעות. ה'חזקוני' מסביר "זה ערב מים ביין וזה ערב אבני נתר שחוקות בקמח". לפי זה שר האופים ושר המשקים מעלו בתפקידם הציבורי ובאמצעות זיוף המוצרים מעלו בכספי ציבור. אם נמשיך בשיטה זו נסביר כך. בתקופת יוסף הכלכלה הייתה מבוססת על סחר חליפין של מוצרי צריכה עם מתכות יקרות. כגון כסף (silver) תמורת חיטה כפי שמתואר בפרשיה הבאה. היציבות הכלכלית הובטחה על ידי אספקה סדירה של מוצרי אפיה ומים ששימשו להשקיית השדות, הבהמות והאנשים. מחסור בשני מוצרי היסוד הללו היה יכול לחולל משבר כלכלי חמור. שר המשקים היה האחראי על משק המים (ולא על היין או שאר משקאות חריפים) ושר האופים על מוצרי המזון הבסיסים שהיו קמח ומוצרי מאפה. שניהם פשעו ולא מילאו את תפקידם כראוי. המאגרים של המים, החיטה והמאפים למיניהם לא נוהלו כראוי. הוכחה לכך ניתן להביא מהפסוק הבא מספר ישעיהו "כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם" ( ג' א). משמעותו היא, הקב"ה יסיר מכיסאם את שר המשקים "מִשְׁעַן מָיִם" ואת שר האופים "מִשְׁעַן לֶחֶם" (עיינו בר"י קרא שם). לפי זה, חטאם של שר המשקים ושר האופים היה כלפי פרעה כמלך, קלקול במנהל הציבורי. כל זה שימש כמעין הקדמה לתיקונים הכלכליים שתיקן יוסף כעבור שנתיים (מינויו של יוסף כ"משביר" הוא גם בבחינת מילוי מקומו של שר האופים שלא חזר לתפקידו). אם יוסף לא היה "פונה אל רהבים", הזמנתו של יוסף לשמש כמשנה למלך ולתקן את קלקוליהם של שר המשקים ושר האופים הייתה סמוכה לפתרון חלומותיהם. הסתכלות מעין זו הופכת את פרשת הדחתם של שני השרים הללו, לפרשיה שניתן ללמוד ממנה לקח לדורות על סדרי מנהל תקין. התקדמותה של ישראל בכמה מקומות כלפי מעלה בדירוג המדינות מבחינת רמת השחיתות עדיין איננה מספיקה. כדאי להדגיש זאת גם כשמתכוננים להדליק נרות חנוכה. הבה נתפלל כי מדינת ישראל תהיה בבחינת אור לגויים (פרסומי ניסא) גם בנושא חשוב זה.
****** ****** ****** ****** ****** ****** חמדת ימים – ראש השנה תשס"ז שר המשקים ושר האופים הרב יוסף כרמל, ראש כולל "ארץ חמדה" מצינו שתי הלכות מיוחדות המופיעות בהלכות ראש השנה ויום הכיפורים - ימי הדין. הראשונה עוסקת בבחירת החזן לימים אלה וז"ל המשנה ברורה "מי שבא בערכאות של גויים אין ראוי להיות ש"ץ בראש השנה ויום הכיפורים, אלא אם כן עשה תשובה" (שו"ע או"ח סימן תקפא ס"ק יא). ההלכה השניה עוסקת בהלכה מיוחדת בענייני אכילה, בין כסא לעשור. וז"ל השולחן ערוך "אף מי שאינו נזהר מפת של גויים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר" (כלומר, אף על פי שפת שנאפתה בידי אינם יהודים ואין בה מרכיבים אסורים, לא נאסרה על ידי חכמים, בימים אלה ממליץ המחבר להימנע מכך) (שו"ע אורח חיים סימן תרג סעיף א). לכאורה שתי הלכות אלה נובעות מכך שימים אלה הם ימי הדין ולכן צריך להיזהר בהם יותר. אבל הסבר זה קשה משתי בחינות: א. הרי גלוי וידוע לפני "שופט כל הארץ" שהזהירות בימים אלה מיוחדת לימים אלה והרי יש כאן חשש של "צביעות" שהיא הרבה יותר גרועה? ב. ניחא "פת נכרי" שהרי אין בה חשש איסור (עיין במשנה ברורה שם ס"ק א שמתיר זאת גם בעשרת ימי תשובה אם אין תוך ד' מילין פת לכן ננסה לתת הסבר אחד לשתי הלכות אלה. חז"ל לימדונו כי בראש השנה יצא יוסף הצדיק מבור האסורים. הדבר רמוז וכמעט במפורש בספר תהילים (פרק פא): "(ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: (ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: (ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע: (ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה" המשורר ברוח קדשו קושר בין ראש השנה "תקעו בחודש שופר" לבין יציאתו של יוסף העבד מבית האסורים למשול על האימפריה המצרית "בצאתו על ארץ מצרים". לכן מצינו בגמרא: "בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, מנלן? דכתיב (תהלים פא) תקעו בחדש שופר" (ראש השנה דף יא ע"א). שני השליחים של הקב"ה שסייעו בעקיפין ובמישרים לגאולתו ופדות נפשו של יוסף, וממילא אחר כך להצלת כל בית יעקב, היו שר המשקים ושר האופים. שר האופים קשור במישרים לאפיית הפת. החומרה בעניין פת עכו"ם, מזכירה אותו וממילא את יוסף. כיצד נקשר את שר המשקים לאיסור הליכה לערכאות? מסורת היא בידנו שראש השנה הוא יום הדין כפי שרמוז בתהילים (ראש השנה ח ע"א). הרמב"ן בדרשתו לראש השנה טוען שהדבר מפורש בתורה, בכך שכינויו של היום הוא "יום הזיכרון". השורש "זכר" בבנין הפעיל, מופיע פעמים רבות בתנ"ך במשמעות של דין ופקידה (עי"ש). לפי זה ברורה בקשתו של יוסף "והזכרתני אל פרעה" והרי פרעה מעולם לא שכחו. אלא שיוסף ביקש משר המשקים שיגיש את ערעורו לפני בית המשפט העליון של מצרים בראשותו של פרעה, בתקווה לקבל שם משפט צדק (עיינו בחמדת ימים לראש השנה תשס"ד). על הליכה לערכאות של גויים ערב ראש השנה נענש יוסף בעוד שנתיים מאסר. ממליא ברור מדוע איסור זה יש לו משמעות עוד חומרה יותר בימים אלה, שהרי דווקא בימים אלה צריך לזכור כי משפטינו בא לפני מלך מלכי המלכים - הקב"ה. גם אם נראה לנו לעתים, כי ישועתנו באה לנו, בידי בשר ודם, כמו שר המשקים ושר האופים, לא נשכח שגם הם שליחים של הקב"ה. זכינו בדורנו כי לעם הבה נתפלל כי ראשי מערכת משפט שמנוהלת ומופעלת במדינת היהודים יראו עצמם מחויבים קודם כל למסורת ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
