|
 שנת תשע"ג | שבת פרשת דבריםפרשת השבוע: שבת חזון, חזון החברה בישראלהרב יוסף כרמל, ראש כולל "ארץ חמדה"השבת שלפני תשעה באב מכונה בפי כל "שבת חזון" על שם הפטרתה. כבר קבע החכם מכל אדם בספר משלי "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ" (כ"ט יח). דווקא ב"שבת שחל תשעה באב בתוכה" (יבמות מ"ג ע"ב, תענית כ"ט ע"ב) עלינו לעשות חשבון נפש, אודות הסיבות לחורבן ומצבנו אנו בימנו. עלינו לשאול עצמנו, מהו החזון שלנו, איזה חברה ישראלית אנו רוצים לגבש, סביב אלו ערכים עלינו לאחד את הציבור. חז"ל סיכמו את שלשת החורבנות, שילה , בית ראשון ובית שני בדרך הבאה: "אמר ר' יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני בזיון קדשים שבתוכה ירושלם בניין הראשון מפני מה חרבה מפני עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים שהיה בתוכה אבל באחרונה מכירין אנו בהן שהן עמלין בתורה וזהירין במעשרות מפני מה גלו מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו ללמדך שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום ושקלה הכתוב כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים" (תוספתא מסכת מנחות פרק יג הלכה כב). ננסה להסביר את דבריהם. נפתח בשאלה מיהו ר' יוחנן בן תורתא? הפסיקתא מסבירה את שמו ואת מוצאו : "אמרו רבותינו מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת, נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד, כיון שלקחה הגוי וחרשה [עמו] ששת ימים של חול, בשבת הוציאה שתחרוש עמו, ורבצה לו תחת העול, היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו, בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה, אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת והיתה למודה לנוח בשבת, א"ל בא ואני מעמידה, כיון שבא ואמר לה באזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי ומיד עמדה וחרשה... מיד בא ונתגייר, ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה, ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו" (פסיקתא רבתי פיסקא יד – פרה). ר' יוחנן בן תורתא(=פרה בארמית, הוא גר צדק שהצטרף לעמנו כשראה מה המשמעות של שבת גם בעיניה של פרת יהודי. על פי דבריו המשכן – מקדש שילה חרב "מפני בזיון קדשים שבתוכה". כבר הסברנו בעבר כי בני עלי הפכו את מקדש שילה לעסק כלכלי מצליח שעסק בשיווק ומכירת בשר טרי ומשומר. אין לך בזיון קדשים גדול מזה להפוך את התורה לקרדום לחפור בה ולמסחר את הקודש. גם על פי דבריו בית ראשון חרב ,כמפורסם, בגלל שלשת העברות החמורות ידוע ומפורסם גם כי בית שני חרב בגלל שנאת חינם. אבל ר' יוחנן בן תורתא מוסיף דברים האמורים לזעזע כל מי שיש נשמה בקרבו: "אבל באחרונה (ימי בית שני) מכירין אנו בהן שהן עמלין בתורה וזהירין במעשרות מפני מה גלו מפני שאוהבין את הממון ושונאין אישאת רעהו ללמדך שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום ושקלה הכתוב כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים". היו בירושלים כנראה אנשים רבים שעמלו בתורה והקפידו מאוד על הלכות כשרות והפרשת תרומות ומעשרות. זה לא הפריע להם לאהוב ממון וממילא לרמות במסחר ובשאר ההלכות הקשורות בכך כמו תשלומי מס וגם לשנא את חבריהם שכנראה היו שונים קצת מהם. באין חזון יפרע עם! הבה נשאל את עצמנו אם פתחנו מספיק את הלבבות והשערים עבור הגרים, אם דאגנו מספיק לאוירת השבת וערכיה גם עבור כלל הציבור ולא רק סביב בתינו אנו, אם דאגנו מספיק לאהבה ורעות בין חלקי החברה בישראל גם אלה שאינם בדיוק במגזר שלנו? נשאיר את השאלות פתוחות לחשבון נפש ב"שבת שחל תשעה באב בתוכה".  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
