|
 שנת תשע"ג | שבת פרשת ראהשו"ת במראה הבזק: אישה, חיובה בתפילה(מתוך ח"ח) ניו יורק, ארה"ב New York, USA שבט תשע"ב שאלה כמה תפילות ביום אישה מחויבת להתפלל? מהו סדר הקדימה בתפילת שחרית, על פיו אדע מה עלי להתפלל לפי כמות הזמן שיש בידי? תשובה לדעת הרמב"ם ישנה מצוות עשה מן התורה להתפלל תפילה אחת ביום. מניין התפילות, זמנן ונוסח התפילה הוא תקנת חכמים1. לדעת הרמב"ן2 אין מצווה מן התורה להתפלל וחיוב התפילה הוא תקנת חכמים. מבואר במשנה3 שנשים חייבות בתפילה. לדעת הרמב"ן, נשים חייבות בתפילת שמונה עשרה כתקנת חכמים, כלומר שחרית ומנחה. לדעת הרמב"ם נשים חייבות במצווה מן התורה להתפלל, וגם בחיוב התפילה כתקנת חכמים, כלומר שחרית ומנחה4. אולם, המגן אברהם5 העיד שמנהגן של בנות ישראל הוא לקיים רק את המצווה מן התורה, ושיתכן שלשיטת הרמב"ם די בזה: "ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר". מנהג ישראל דין הוא, והוא מבטא את ההדרכה שהטיפול בילדים קודם לכל דבר. ועוד מצד הדין, נשים שמטפלות בילדיהן - פטורות מן התפילה מחמת טרדתן, וכן משום שהעוסק במצווה פטור מן המצווה6. נשים שיצליחו להקפיד להתפלל שחרית ומנחה, למרות הטיפול בילדים, תבוא עליהן ברכה. נשים אינן חייבות בתפילת ערבית, מכיוון שתפילת ערבית היא רשות והנשים לא קיבלו אותה על עצמן כחובה7. חיוב הנשים בשאר חלקי התפילה: ברכות השחר – שנוי במחלוקת, ונראה שראוי שתברכנה שגם הן בכלל הדברים שעליהן נתקנו ברכות השחר8. פסוקי דזמרה – נראה שפטורות, ומכל מקום יכולות לאומרם בברכה תחילה וסוף9. קריאת שמע וברכותיה – הנשים פטורות מקריאת שמע וברכותיה, ונכון ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים באמירת שמע ופרשיותיה ולפחות פסוק ראשון10. תפילת מוסף – כדין שחרית ומנחה11. סדר הקדימויות בין התפילות השונות הוא: שמונה עשרה, קריאת שמע, ברכות השחר12, אמת ויציב לאחר קריאת שמע כדי לסמוך גאולה לתפילה, ברכות קריאת שמע שלפניה, פסוקי דזמרה13. ____________________________________________________________ 1 ספר המצוות מצוות עשה ה, הלכות תפילה פרק א. 2 השגות למצוות עשה ה. 3 ברכות ג, ג. 4 תפילת שמונה עשרה - מקור החיוב הוא בגמרא בברכות (דף כ ע"ב). "משנה. נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. גמרא. קריאת שמע, פשיטא! מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! - מהו דתימא: הואיל ואית בה מלכות שמים - קמשמע לן. ומן התפלין פשיטא! - מהו דתימא: הואיל ואתקש למזוזה - קמשמע לן. וחייבין בתפלה דרחמי נינהו. - מהו דתימא: הואיל וכתיב בה (תהלים נ"ה) ערב ובקר וצהרים, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי - קמשמע לן. ובמזוזה פשיטא! - מהו דתימא: הואיל ואתקש לתלמוד תורה - קמשמע לן. ובברכת המזון פשיטא! - מהו דתימא: הואיל וכתיב (שמות ט"ז) בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי - קמשמע לן". נחלקו הרמב"ם והרמב"ן האם המצווה להתפלל היא מן התורה או מדרבנן, ויש שכתבו שלפי מחלוקת זו יחלקו גם בפירוש גמרא זאת (ראה מאירי על אתר, ולגבי הגירסה ראה לקמן). לרמב"ן שהמצווה היא מדרבנן יש לומר שגמרא זאת מלמדת שלמרות שזו מצווה שהזמן גרמא שבאופן כללי נשים פטורות ממנה (משנה בקידושין דף כט ע"א), מצווה זאת היא יוצאת דופן ואף הן חייבות בה, והטעם לכך הוא כנאמר בגמרא "דרחמי נינהו". לעומתו, הרמב"ם שסובר שחיוב התפילה הוא מן התורה אין צורך לטעם זה של "דרחמי נינהו" כיון שמן התורה אין זמן מסוים לתפילה, ואם כן הרי שזו מצות עשה שלא הזמן גרמא ופשוט שהן חייבות. לדבריו צריך להבין מהו זה שאמרה בגמרא 'דרחמי נינהו'. יש שכתב שאכן הרמב"ם לא גרס מילים אלו בגמרא (עיין דקדוקי סופרים שיש שאין גורסים רק "דרחמי נינהו" ויש שאין גורסים את כל השקלא וטריא בגמרא לגבי חיוב נשים בתפילה) ושלכן לא הזכיר טעם זה כמקור לחיוב נשים בתפילה בשום מקום, וכן שלפי זה מתבאר שאין מקור בגמרא לכך שנשים חייבות במצווה מדרבנן של תפילה (היינו מנין התפלות, נוסח התפלה וזמן התפילה, ע' רמב"ם הלכות תפילה פ"א, ה"א). כדרך זאת משמע מה"מגן אברהם" (סימן קו ס"ק ב) על פי ביאור ה"פרי מגדים" על אתר (ר' להלן שלהלכה דעתו שחייבות, כרמב"ן), וכן העלה מאחרוני זמננו הרב עובדיה יוסף בשו"ת "יחוה דעת" (ח"ג סי' ז ובעוד מקומות). מדבריהם משמע שכך היא דעת המחבר (שו"ע או"ח סי' קו). ב"יחוה דעת" (שם) כתב שלמרות שבב"י הביא את הגירסא "דרחמי נינהו" ולא העיר כלום מהבדלי הגירסא, מכל מקום יש לומר שכך הבין לאחר מכן, ולכן בשו"ע בסימן קו (מובא להלן) כתב שהטעם של "לא הזמן גרמא" ולא הזכיר את דברי הגמרא "דרחמי נינהו". אמנם, אף אם אין גורסים בגמרא "דרחמי נינהו" עדיין אין מכאן הכרח לפטור נשים מדיני התפילה מדרבנן, מכיוון שהגמרא אינה מבחינה במפורש בשום מקום בין דיני התפילה מדאורייתא לדיני התפילה מדרבנן, ובדרך כלל כאשר המשנה והגמרא דנים בתפילה הכוונה גם או רק לחיוב התפילה מדרבנן. וממילא, ייתכן שכוונת המשנה והגמרא שנשים חייבות בתפילה, הן במצווה מן התורה, וכן באופן שחכמים תקנו שיש לקיים מצווה זו. אכן הרמב"ם עצמו כתב במפורש שנשים חייבות אף דיני התפילה מדרבנן. וז"ל בפירוש המשנה בקידושין פ"א, משנה ז: "ומצות עשה שהזמן גרמה היא שחובת עשייתה בזמן מסויים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל כגון הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו. ומצות עשה שלא הזמן גרמה הן המצות שחובתן חלה בכל הזמנים כגון המזוזה והמעקה והצדקה, וכבר ידעת שכלל הוא אצלינו אין למדים מן הכללות, ואמרו כל רוצה לומר על הרוב, אבל מצות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות בכל הקפן אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים, הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל אלו מצות עשה שהזמן גרמה וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים...". בדברי הרמב"ם כאן שנשים חייבות בתפילה הכוונה חיוב מדרבנן שהרי הרמב"ם מגדיר כאן תפילה כמצוות עשה שהזמן גרמא, ואילו בהלכות תפילה כתב הרמב"ם שמצוות התפילה מן התורה היא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ועל כורחך כוונתו כאן לחיוב מדרבנן שאף הוא הזמן גרמא, מכל מקום נשים חייבות. בנוסף לכך, לא מצינו בשום מקום שכתבו הרמב"ם והשו"ע במפורש שנשים פטורות מחיוב התפילה מדרבנן, ולא זו בלבד אלא שכתבו בסתם שחייבות, ומשמע גם בחיובי התפילה מדרבנן. וז"ל הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ו הלכה י): "נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה, וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה, וכל המלוין את המת אף על פי שאין למטה צורך בהן פטורין מן התפלה". ומלבד שלא חילק בין חיוב התפילה מדאורייתא לדרבנן, ניתן להביא ראיה נוספת שכוונתו בהלכה זו אינה על תפילה מן התורה בלבד מכך שכתב הרמב"ם לגבי הפטור של האיש "וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפילה", והרי ודאי שהפטור מקריאת שמע פטור אף מתפילה דרבנן ולא רק מתפילה דאורייתא, ואם כן גם תחילת ההלכה עוסקת גם בחיוב תפילה מדרבנן ולא רק מדאורייתא. וז"ל המחבר (שו"ע או"ח סי' קי סע' א): "כל הפטורים מק"ש פטורים מתפלה, וכל שחייב בק"ש חייב בתפלה; חוץ מהמלוין את המת, שאין למטה צורך בהם, שאע"פ שהם חייבים בק"ש, פטורים מתפלה; ונשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם". אמנם יש להעיר על הבדל בין הרמב"ם לשו"ע. בעוד שהרמב"ם כתב את הסיבה של 'לא הזמן גרמא' בפרק א בהלכות תפילה (פ"א ה"ב) בביאור חיוב הנשים להתפלל מן התורה "ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא", המחבר כתב זאת לדברינו גם על החיוב מדרבנן. ונראה שכוונת השו"ע היא שמכיוון שהחיוב מדרבנן הינו הרחבה לחיוב דאורייתא להתפלל, ובחיוב דאורייתא נשים חייבות מכיוון שזו מצות עשה שלא הזמן גרמא, ממילא הן חייבות אף בחיוב מדרבנן. וייתכן שזו גם כוונת הרי"ף (ברכות יא ע"ב) שכתב שנשים חייבות בתפילה משום שאין זו מצוות עשה שהזמן גרמא. מכל מקום יש לציין שדעת השו"ע אינה ברורה לגמרי ונחלקו האחרונים בדעתו (ר' שו"ת מחזה אליהו סימן יט עמ' נח). ועוד יש לציין שה"מגן אברהם" כתב (סי' קו ס"ק ב): "כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' ברכות (דף כ' ריש ע"ב) ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה". לעיל כתבנו, על פי הפרי מגדים, כיצד תתבאר הגמרא על פי מחלוקת הראשונים במקור חיוב התפילה לשיטתו. אך על מה שכתב "איזו בקשה" יש הקשו שלפי הרמב"ם החיוב מן התורה הוא: "..אלא חיוב מצווה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו" (הלכות תפילה פ"א, ה"ב), ולכן לא די ב"איזו בקשה". ותירצו שבנוסח ברכת התורה וברכות השחר יש שבח בקשה ושבח, כנדרש לפי הרמב"ם הנ"ל. אמנם על פי האמור לעיל, בדעת הרמב"ם אין הדברים נראים, ובפרט שבפירוש המשנה כתב הרמב"ם במפורש להפך. ומכיוון שה"מגן אברהם" עצמו כתב שדעת רוב הפוסקים כרמב"ן ולשיטתו ודאי שחיוב הנשים הוא כאנשים, ואף לשיטת הרמב"ם נראה שבדיני התפילה שתקנו חכמים (מנין התפילות, נוסח התפילה וזמני התפילה) אין הבדל בין אנשים לנשים, הרי שלמסקנה מעיקר הדין נשים חייבות בתפילה כמו אנשים, מלבד מתפילת ערבית שהיא רשות והנשים לא קיבלו אותה כחובה. וכן פסק ה"משנה ברורה" (שו"ע או"ח סי' קו ס"ק ד). 5 קו ס"ק ב. 6 הטיפול בילדים הוא עיסוק במצות החסד כל הזמן ולכן פוטר הוא את האישה מלהתפלל. ולגבי הטרדה אומרת הגמרא בעירובין (דף סה ע"ב): "אמר רבי אלעזר: הבא מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים", וז"ל הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק ד הלכה טו): "כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח"כ יתפלל". אמנם המחבר (שו"ע או"ח סי' צח סע' ב) כתב: "לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו, (טור בשם ר"מ מרוטנברג הגה"מ פ"ד מהלכות תפלה). ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה". אמנם דין זה האחרון אינו לכולי עלמא ואפשר לומר שבזה הנשים לא נהגו אלא כעיקר הדין ומחמת הטרדה לא התפללו כדי להימנע מלהתפלל בלא כונה. 7 "משנה ברורה" (שו"ע או"ח סי' קו ס"ק ד). 8 ע' במשנ"ב (שו"ע או"ח סי' ע ס"ק ב) שהסתפק בזה. בערוה"ש (או"ח סי' ע ס"ק א) כתב שחייבות מדינא ולעומת זאת הגרב"צ אבא שאול כתב שפטורות (שו"ת אור לציון חלק ב עמ' לט). 9 ערוה"ש (או"ח סי' ע ס"ק א) כתב בפשיטות שהן פטורות וכ"כ עוד אחרונים. ב"משנה ברורה" (סי' ע ס"ק ב) כתב שמרעק"א נראה שחייבות כיון שהם נתקנו על התפילה שבה הן חייבות, וב"שער הציון" (ס"ק ד) כתב שהגר"ז כתב להפך. ומ"מ נראה דעת רוב הפוסקים שפטורות כערוה"ש הנ"ל. מה שנכתב שיכולות לברך אף שאינן מחוייבות הוא נכון לכל העדות, ראה בהערה הבאה. 10 נשים פטורות מחובת אמירת קריאת שמע כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, כדברי המשנה הנ"ל בברכות. וכתב "ערוך השולחן" (סי' ע) שכשם שפטורות מק"ש מפני שהזמן גרמא כך פטורות מברכותיה. אך למרות שאינן חייבות פסק השו"ע (סימן ע סע' א): 'ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים. הגה: ויקראו לפחות פסוק ראשון (ב"י בשם אוהל מועד)'. והוסיף ה"משנה ברורה" (סי' קו ס"ק ד) על פי המגן אברהם שתאמרנה גם ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה (עי' במג"א בסימן ע' שכתב הטעם גם משום שחובת הזכרת יציאת מצרים היא מן התורה, וע' במשנ"ב בסימן ע' בס"ק ב מש"כ מהאחרונים בעניין זה). יש להדגיש שאין זו חובה כתפילת שמונה עשרה, כנלמד מדברי ערוה"ש הנ"ל. אמנם, למרות שאינן חייבות מכל מקום רשאיות הן לאומרן בשם ומלכות ואין חילוק בזה בין הנוהגים כפסקי המחבר ובין הנוהגים כפסקי הרמ"א, שאין זה נוגע למחלוקת אם רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא למרות שאינן מחויבות. זאת כיון שהסובר שאין לברך במחלוקת הנ"ל סובר כך מפני שבנוסח הברכה נאמר 'וצונו' והן לא צוו, אך כאן לא נאמר 'וצונו', ר' שו"ת "מחזה אליהו" (סי' טז עמ' נג), וע' "ציץ אליעזר" (ח"ט סי' ב) שהפנה אליו שם. וכ"כ ב"אור לציון" (חלק ב עמ' נה), ומפנה לדבריו ולמסקנתו בעמ' לט. 11 ה"משנה ברורה" הביא שנחלקו בזה האחרונים, הצל"ח כתב שפטורות כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא וה"מגן גיבורים" כתב שחייבות. לפי מה שנתברר לעיל בהערה 1 עולה שכשם שחייבות בשחרית ומנחה חייבות במוסף, וכמסקנה זאת כתב הגרב"צ אבא שאול ב"אור לציון" (חלק ב עמ' עא). 12 ר' לעיל הערה 8 שנחלקו האחרונים האם חייבות או לא, ומכל מקום אף לסובר שחייבות נראה שלא תקנו חכמים ברכות השחר למי שבגלל כך לא יתאפשר לו לקבל על עצמו עול מלכות שמים באמירת שמע וכדומה. 13 לגבי סדר הקדימה במזמורים יש לנהוג על פי דברי השו"ע בסימן נב, עיי"ש.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
