שנת תשע"ה | שבת פרשת כי תצא

פרשת השבוע: בן השנואה ובן האהובה - חביבות פירות גידולי ארץ הקודש

קדושתה של ארץ ישראל חוזרת ומודגשת בפרשיות אותן אנו קוראים בשבועות אלה. קדושתה של הארץ באה לידי ביטוי גם בהלכות המיוחדות של שנת השמיטה, שאנו עומדים לפני סיומה, בשבועות הקרובים. אם בשנה רגילה אנו חייבים להיזהר שלא להשחית עצי פרי, גם לצורך כיבוש הארץ:  "כִּי תָצוּר אֶל עִיר ... לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ ... כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"  (דברים כ' יט).

בשנת השמיטה, החיוב להיזהר שלא להשחית פירות וירקות, הקדושים בקדושת שביעית, מקבל משנה תוקף "לאכלה ולא להפסד" (פסחים נב ע"ב ועוד).

זהירות זו, גורמת לאנשים להעדיף תוצרת שאיננה קדושה בקדושת שביעית", מקרקעות של יהודים שנמכרו לנכרי ב"היתר המכירה", או מיבול נכרי כפשוטו, או מתוצרת שיובאה מחו"ל, על פני תוצרת של יבול ארץ ישראלי המחולקת על ידי "אוצר בית דין", בחשש שמא לא ישמרו כראוי על קדושת הפירות.

זה הזמן לעורר את הציבור להעדיף דווקא יבול הקדושה בקדושת שביעית, המאפשר לקיים מצוות בהידור, להגביר את החיבה לקיום מצווה וליהנות אפילו בזמן האכילה מהקשר לקדושה, וממילא מהקשר למקור הקדושה בעולם - הקדוש ברוך הוא.

בימים אלה עולה על הפרק סוגיא נוספת והיא השאלה: איזה "ארבעת המינים" לקנות?

שאלה זו מקבלת, לכאורה, משנה תוקף בקהילות בחו"ל שהרי לכאורה, במבט ראשון, אין לייצא את "ארבעת המינים" הקדושים בקדושת שביעית לחוץ לארץ. לכן נבהיר שתי נקודות:

א.     יש מצווה מיוחדת ליטול למצוות ארבעת המינים דווקא מהיבול של ארץ ישראל.

בעל ה"שדי חמד" (חלק ג קמא כלל לולב סימן לב) פסק כי: "כל שנמצאים אתרוגים הגדלים בארץ ישראל אסור לצאת בשל שאר מקומות".

והוסיף עליו בחריפות לשון בעל "ערוך השולחן": "והנה בעיקר הענין אותם המבכרים פרי בן השנואה (אתרוגי חו"ל) על אתרוגי בן האהובה (אתרוגי ארץ ישראל) קצר עטי אשר אתי לתאר שפלות נפשם ופחיתות דרכם ורוע לבבם והסתר מסוה הבושה מעל פניהם... הנכון לאיש הישראלי לבלי לבכר פרי ארצנו הקדושה על פרי ארץ העמים?! איה כבודו יתברך? איה כבוד התורה הקדושה, שבפסוקים רבים השתבחה בשבחה של ארץ ישראל? איה כבוד משה רבינו שהתחנן אעברה נא ואראה הארץ הטובה,  ... וְאֵלּוּ האנשים ... ישליכו פריה וטובה של ארץ הקדושה ככלי אין חפץ בו".

נוסיף את דברי בעל ה"הפלאה": "כן אנחנו מה מאוד חוב קדוש רובץ עלינו אם יש ביכלתנו בהיותנו נדחים בארצות פזורנו להראות השתוקקות וחיבה לארצנו, בלקחנו מפרי תנובתה למצוה ולברך עליהם במקום קדשינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.... בוודאי מצוה לשמוע דברי חכמים ולקיים המצווה רק באתרוגי ארצנו".

נסיים בדברי הראי"ה זצ"ל בהקדמה לספרו "עץ הדר": "זאת המצוה היקרה הבאה בזמן שמחתנו למועד הראוי לדרישת ארץ חמדה בכל לב ונפש מכל זרע ישראל, שהיא לא תוכל להתקיים כי אם על ידי חביבות פירות גדולי ארץ הקודש, ועוד נוסף לזה שבפרוץ הדבר יוכלו אחינו העובדים את אדמת הקודש להוסיף נטיעות רבות וגני אתרוגים ויהיה גם זה מצטרף להרחבת בנין ארץ הקודש וישיבתה השקולה ככל התורה כולה".

ב.     בשנת השמיטה, בקהילות הגולה, היו כאלה שרצו להעדיף "ארבעת המינים" מחו"ל, על פני אלה שיוצאו מארץ ישראל. נטען כלפיהם, כי אומנם נחלקו הפוסקים אם מותר לייצא פירות שביעית לחו"ל, אבל רוב הפוסקים התירו הוצאת אתרוגי שביעית לחו"ל מכמה טעמים:

 1. אין איסור להוציא אם יש שפע מאותו המין בארץ.

 2. בימינו לא חלה על האתרוגים קדושת שביעית שהרי אינם מיועדים לאכילה.

 3. האיסור להוציא חל על פירות החייבים בביעור, ואילו אתרוג אינו חייב בביעור.

 4. גם אם יש חובת ביעור על אתרוג, הרי שאין איסור לשלוח פרי שלא יחזיק מעמד עד הביעור.

 5. פירות אוצר בית דין פטורים מביעור ולכן אין איסור לשלוח אותם לחו"ל.

 6. האיסור קיים רק על אכילת פירות מארץ ישראל בחו"ל, ולא על שימוש בהם.

על כן, נחזור ונקרא לאחינו בארץ ישראל, להעדיף באופן כללי יבול ארץ ישראל, הקדוש בקדושת שביעית. ונקרא לאחינו בני הגולה בכל מקום שהם, להקפיד ולהעדיף ארבעת המינים שגדלו בארץ ישראל.

(המעוניינים לקבל את התשובה עם המקורות ההלכתיים המלאים יפנו למשרדי המכון).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר