שנת תשע"ו | שבת פרשת ויצא

שו"ת במראה הבזק: דין בן מאומץ לענין אבילות וקדיש

(מתוך ח"ה)

ניו יורק, ארה"ב                                                            New York, USA

סיון תש"ס

שאלה

לפני זמן מה בא תלמיד לשעבר לשוחח על מצבו של אביו שהוא חולה מאד ולא צפוי שיתרפא. הבחור הוא ילד מאומץ שנתגייר כשהיה תינוק, והוא רואה באביו שאימצו אבא בכל מובן המילה, ומטרידה אותו המחשבה שלא יתאבל על אביו כבן ממש.

אמרתי לו שהגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל היה מיעץ לבנים מאומצים לנהוג באבלות במות הוריהם שגידלום, למרות שא"א לחייבם בזה מדינא, אך חשבתי שקשה לפוטרו ממצות כדין אונן.

אמנם הוא טען שיש לו דין אונן, שהוא חייב לקברו כמת מצוה, שאין אחר שאחראי לקברו, והוא יורש את אביו (שהכין צוואה הלכתית). נוסף על כך הוא מרגיש שאביו רבו המובהק, כי למרות שאביו אינו ת"ח, הוא חינך אותו במצוות ויראת שמיים, וכל מה שהוא למד מאחרים זה בזכות, וזה רוב חכמתו.

אנא הורוני מה דינו.

תשובה:

1. יש לעודד בן מאומץ לנהוג בכל דיני אבילות¹, אך לא יקל בשל כך להיבטל מלימוד תורה

2. יאמר קדיש על אביו או אמו המאמצים³;

3. אין לפוטרו מהנחת תפילין ומשאר מצוות מדין אנינות⁴, אך יניח תפילין בצנעה⁵.

נסיים בתפילה שהקב"ה ישלח רפואה שלמה לאבא, והדיון יהיה לשם לימוד בלבד.

________________________________________________________

1   הגר"מ שטרנבוך ב"תשובות והנהגות" (ח"ג, סי' שעד).  והביא ראיה מרבן גמליאל שקיבל תנחומים על טבי עבדו (ברכות לז ע"ב), ומחידושי הרשב"א (שם) שנהג כן משום שהיה חביב עליו כבנו.  וכל שכן בנדון דידן שהנפטר חינך אותו כבן. וכתב ב"נשמת אברהם" (חלק ה, עמ' קמא) שמותר לשבת שבעה מדין הכרת טובה כלפי הורים מאמצים על אף שאינו חייב במצוות כיבוד אב ואם מן התורה.

הגר"מ שטרנבוך (שם, עפ"י רמ"א שו"ע יו"ד סי' שצה סע' א), שמכיוון שהניחום, הוא חלק מן האבילות הפוסקת רק אחרי שעמדו המנחמים מאצלו.

²  נשמת אברהם (שם, עמ' קמא-קמב) על פי ר' עקיבא איגר (סי' שעד סע' ו), שגם מי שרוצה לנהוג אבילות על מי שאינו צריך, לא ייבטל מדברי תורה או ימנע עונה מאשתו בליל טבילה. וכן כתב שם בשם הגרש"ז אויערבאך, דכשאין מנחמים - אין לו להבטל מדברי תורה.

³  נשמת אברהם, שם, בשם הגרשז"א.  וכתב שם בשם החתם סופר (או"ח, סי' קסד) שלא יעשה כן על חשבון אבלים אחרים.

⁴  הגר"מ שטרנבוך, שם, שמכיוון שפטור מן הדין מלנהוג באבילות, אין להקל בדיני אנינות לפוטרו מתפילין ומשאר מצוות , משום שזהו קל וחומר שתחילתו להחמיר וסופו להקל, שאינו דין.  ןכן כתב בנשמת אברהם, שם, בשם הגרשז"א, שחייב להניח תפילין לאחר שמסר הקבורה לכתפים.   ומדין רבו מובהק אין לפוטרו ממצוות כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שעד סע', י, דעל רבו שלמדו חכמה נוהג דיני אנינות (דהיינו, שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כמבואר שם בסי' רמב סע' כז) אך מברך ומזמן, והיינו שאינו פטור ממצוות (וע"ע שם בסי' שמ"א סע' א').

⁵  נשמת אברהם, שם, בשם הגרשז"א.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר