שנת תשע"ו | שבת פרשת שמיני

השבוע נקרא בפרשת שמיני שם נצטווה אהרון להקריב: "עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת" (ויקרא ט' ב).

הסביר רש"י בעקבות חז"ל: "להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה". כמפטיר נקרא בפרשת פרה הנמצאת בפרשת חוקת:

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר  י"ט ב)

גם שם הסבירו חז"ל: "ומה צוה הקדוש ברוך הוא להביא פרה אדומה, לכפר על מעשה העגל" (מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חקת פרק יט סימן ב).

חטא העגל נחשב, מהרבה בחינות, אחד החטאים החמורים ביותר. לכן צריך עיון, הא כיצד ירבעם בן נבט, חזר וחטא בחטא זה, קרא לשני בניו נדב ואביה(ו) כשם בניו של אהרון הכהן (מלכים א י"ד) ובנה שני עגלים אחד בבית אל ואחד בדן (מלכים א י"ב כח-כט)?

האברבנאל שאל שאלה זו, וחידש לנו הבנה חדשה, מאירה באור חדש ישן, את מעשיו של ירבעם שקיבל על פי הנבואה שלטון על עשרה שבטים, ושבתחילת דרכו מתאר אותו הכתוב כמי שלבוש "בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה", (מלכים א י"א ל).

עליה דרשו חז"ל:

"מאי בשלמה חדשה? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי" (סנהדרין דף קב ע"א).

וז"ל:  "השאלה השנית אשאל לירבעם, מה ראה לעשות עגלי הזהב? ואיך הסכימו ישראל לעצתו בדבר עבודה זרה כזה? הלא ידעו הלא שמעו מה שקרה לאבותיהם ממעשה העגל אשר עשו במדבר מהמגפה והרג ואבדן, ושרצה השם יתברך להסתיר מהם פנים, אם לא שעמד משה ויפלל והשיב חמתו מהשחית,... ומה היתה הסיבה אשר הביאתו לעשות בלי צורך פשע ע"ז כזה בפרסום גדול, ולומר שהעגלים ההם היו האלקים אשר הוציאום ממצרים?".

ותירץ: "וגם כן, אני רואה שלא אמר שעשה ירבעם מזבח לפני העגל, ולא שהשתחוו לו וזבחו לו זבחים, כמו שנאמר בדור המדבר... וכל זה ממה שיורה שלא היו העגלים לשם ע"ז נעשים, ולא לעבודה וזבוח ולהשתחוות להם כענין העגל שעשו במדבר. ... ומפני זה כלו אחשוב שלא כוון ירבעם לעשות עגלי הזהב לעבוד אותם בדרך אלהות ולהדמות לדור המדבר, ולא עלה כך על לבו בעשייתם, ולא נזכר דבר מזה, וגם לא הניחם במדרגת אלקות, ולא נזכר שהשתחוו להם ועבדום, לפי שלא כוון בעשייתם לדבר מזה, אבל היה ענינם, כי לפי שראה ירבעם, ששלמה עשה שני העמודים וישם אותם פתח אולם בית ה', לזכר דוד ושלמה שבנו את הבית כמו שפירשתי, לכן, חשב גם הוא לעשות זכר וסימן למלכותו, ולפי שהוא היה משבט יוסף מבני אפרים, ... בחר ירבעם לעשות עגל אחד לזכרון משפחתו שהיה משבט יוסף, והניחו בבית אל, לפי שהיה משבט אפרים ותחלת מלכותו, ושיהיה מזהב להורות על הנצחיות והתמדת מלכותו ועל כבוד מעלתו, כאלו יורה שסימן מלך יהודה וזכרונו היה עמוד נחשת, וסימן מלך ישראל היה זהב מופז כצורת בעל חיים היותר טוב ומועיל שהוא השור. ואחשוב שהיה העגל ההוא בפתח אולם הבית אשר עשה לבמות בבית אל, כמו שהיו העמודים בפתח בית המקדש, ולפי שהיה ארץ ישראל גדולה, עשה עגל אחר והניחו בדן להיותו בקצה הארץ, כדי שגם שמה יהיה זכר למלכותו..., אבל שעשה שני עגלים כנגד אפרים ומנשה שהם שני השבטים שיצאו מבית יוסף, וכאלו העיד בזה ירבעם שהבכורה נתנה ליוסף, והמלכות ראוי לזרעו ולא לשבט יהודה".

אם נסכם בקיצור את דבריו, נסביר כך: ירבעם לא חזר על הטעות של חטא העגל! העגלים בבית אל ובדן היוו מעין סמל למלכות בית יוסף, סמל שהוצב בכניסות לארץ ישראל בשתי קצות הממלכה. הם גם סימלו את ההכרזה כי יוסף זכה במלכות ולא יהודה. במעשה זה, יצא ירבעם כנגד שלמה המלך שבנה את המקדש בירושלים, והציב בכניסה אליו את שני העמודים יכין ובועז.

לצערנו הרב, המון העם לא הבין כך את עניין העגלים, אלא הפך אותם לאלוהות ומקום פולחן ובכך חזר שוב לחטא העגל. יתכן וזה היה גם ההליך בימי אהרון.

הבה נתפלל כי נזכה לתקן את חטא העגל

ונזכה שוב גם לעבוד את הקב"ה מתוך טהרת הכוונות וטהרת המעשים.