שנת תשע"ו | שבת פרשת ראה

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: רפואה והלכה - עיוור - מקורות

מקורות והערות

[1] ראה להלן בפרטי דינים. וראה - א. שטינברג, תחומין, ג, תשמ"ב, עמ' 186 ואילך; [2] שמות ד יא; ויקרא כא יח; דברים כח כט ועוד; [3] רש"י בכורות מד א ד"ה עיור. ולכאורה קשה על כך מפסוק מפורש בישעיה מג ח - הוציא עם עור ועינים יש, אלא ששם עיוור בא בהשאלה, ועדיין צ"ע; [4] אברבנאל ויקרא כא יז; [5] דברים כח כח; זכריה יב ד; [6] ויקרא כב כב. וראה רש"י, א"ע, ומלבי"ם שם; [7] העמק דבר, דברים טו כא; [8] בראשית יט יא; מל"ב ו יח; [9] רש"י בראשית שם; [10] מדרש שוחר טוב, הובא בתו"ש בראשית פי"ט אות סב. ובתרגום יונתן כתב 'חוודרוריא', וביאר בערוך ע' חוור שהוא קטארטא בלע"ז, ואולי הכוונה לירוד; [11] אונקלוס תירגם 'שברריא', וראה גיטין סט א; יומא פח ב ברש"י ד"ה שברירי; פסחים קיב א ברשב"ם ד"ה שברירי. וכן משמע מפירושיהם של א"ע, רלב"ג ומושב זקנים עה"פ בראשית שם. וזהו משמעו של המושג גם בעברית שבימינו. וראה רש"י ע"ז יב ב ד"ה איזדהר, שתירגום סנורים הוא שברירי, והוא שם של שד, עיי"ש; [12] בראשית כז א; משנה נגעים ב ג; בכורות מד א; [13] תרגום אונקלוס בכל מקום; [14] תרגומי יונתן וירושלמי; [15] חגיגה ה ב; [16] ירושלמי שבת א א; שקלים ב ה; [17] ברכות נו א; שם נח א; ירושלמי פאה ה ה; ירושלמי שקלים ה ד; ירושלמי כתובות א א; שם יא ג; בראשית רבה ל י; ויקרא רבה לד יג; [18] בראשית כא יט; שמות ד יא (וראה בא"ע שם); שם כג ח; ישעיה לה ה; [19] ראה במו"נ א ב; [20] ראה ב"ב קכח א; [21] ב"ב שם; [22] ראה - ישעיה מב יט; שם מג ח; [23] ולבי ראה הרבה חכמה ודעת - קהלת א טז; ראיתי חכמה - קהלת ט יג; [24] ראה - ויקרא כא יח; שם כב כב; ירמיה לא ז; מלאכי א ח. ומה שבדברים טו כא מוזכר העיוור לאחר הפיסח - שם מדובר בבעלי חיים, ויתכן שבהם המום הזה היה שכיח פחות. אמנם ראה בהעמק דבר, דברים טו כא, שהסיבה להקדמת עיוורון באדם הוא מפני חשיבות הראיה, בעוד שבבהמה חשובה יותר יכולת ההליכה. גם העובדה שבתפילות 'יקום פורקן' שבמוסף בשבת (תפילה שנתחברה בבבל, אחרי חתימת התלמוד, ומוזכרת במרדכי פ"ק דשבת, ובבעל המאור על המשנה בעירובין נט א) מנוסחת בקשה ל'בריות גופא' באופן כללי, ו'לנהורא מעליא' כפרט בריאותי יחיד, מלמדת על שכיחותו וחומרתו של מום זה - ראה א. שטינברג, תחומין, ג, תשמ"ב, עמ' 186 ואילך; [25] ראה תפא"י כלים פ"ל בועז אות א; [26] כגון שבת כג א, וכן מתרגם רש"י במקומות שונים, כגון ברכות כה ב; שבת שם; שבת מד א; ר"ה כד א; [27] כגון שבת קנד ב; עירובין פו א; יומא לד ב; סנהדרין קח ב. ובמקומות אלו תירגם רש"י משי"ש, שפירושו גושים; [28] ראה רש"י תהלים ו ח; שם לא י; [29] כגון יבמות מט א; [30] ראה פיהמ"ש לרמב"ם כלים ל ב; תויו"ט שם. אך ראה בתפא"י כלים, פ"ל, בועז אות א, שלא יתכן לפרש כן, כי בימי חז"ל, ואפילו בימי הרמב"ם, טרם הומצאו המשקפים; [31] בראשית כז א; [32] ראה מגילה כח א; [33] בראשית מח י; [34] במדבר כד ג; [35] סנהדרין קה א; נידה לא א. וראה במפרשי התורה שם, שאין למונח 'שתם העין' אח במקרא, ולפיכך יש שפירשו מלשון 'סתום', ויש שפירשו מלשון 'פתוח', ומכל מקום יש ראיה שבלעם ראה רק בעין אחת - ראה פירש"י עה"פ, ורש"י סנהדרין שם; [36] שופטים טז יב. וראה סוטה ט ב; [37] שמו"א ג ב; [38] מל"א יד ד; [39] מל"ב כה ז; ירמיה נב יא; [40] שמו"ב ה ו. אכן לפי המפרשים שם, אין הכוונה לעיוורים ממש, וכן משמע מפרקי דר"א פל"ו; [41] תנחומא וירא לז; [42] מכילתא שמות כ טו; ויקרא רבה יח ד; במדבר רבה ז א. וראה במדבר רבה יח יח, שמי שסומא שטבל בבארה של מרים נתרפא; [43] תענית כא א; [44] יבמות טז א; [45] "עיניו קמו", ופירש"י שם ד"ה קמו, עמדו מלראות. אמנם יש מי שפירש שהכוונה לצניחת העפעפים - ראה פ.א. אברהם, הרפואה פח:333, 1975; [46] ב"ק פז א; [47] תשובות הגאונים, שערי תשובה סי' קעח; [48] ב"ב ד א; [49] גיטין יט ב, וברש"י ד"ה רב יהודה; [50] ראה - ביצה טז ב; חגיגה ה ב; יבמות קכא א; גיטין סח ב; קידושין סו א; סנהדרין לד ב; ירושלמי סוף פאה; ירושלמי שקלים ה ד; [51] ראה שו"ת או"ז ח"א סי' תשנז; [52] ראה שו"ת או"ז ח"א סי' תשסד; [53] שמות ד יא - מי שם פה לאדם וגו', או עור הלא אנכי ה'; דברים כח כח - יככה ה' וגו' ובעורון; סוטה לו א - הצירעה סימאה עיניהם של אנשי כנען; תנא דבי אליהו זוטא, ג - אין עיניהם של בני אדם כהות בחצי ימיהן אלא מתוך דרכיהם. גם בעלי חיים מתעוורים ברצון ה' - ראה זכריה יב ד; [54] שמות כג ח; דברים טז יט. וראה מכילתא שמות שם. וראה מהרש"א כתובות קה א, שהכוונה גם לסמיות הדעת מבחינה רוחנית, וגם לכהות הראיה מבחינה פיסית; [55] משנה פאה ח ט; תוספתא פאה ד יד; אבודר"נ ג א. וראה בתפא"י על המשנה פאה שם, שאף מי שעושה עצמו עיוור בעין אחת - נענש; [56] תענית כא א; [57] נדרים כ א; טושו"ע או"ח רמ ד; [58] רמב"ם דעות ד יט; טושו"ע או"ח רמ יד; [59] כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע, גורם לו שיכהו עיניו מלראות בחייו - תנחומא, תצא, ד; [60] שמשון - שופטים טז יב; צדקיה - מל"ב כה ז; ירמיה נב יא. וכן רצה נחש העמוני להעניש את בני יבש גלעד - יב ב; בבא בן בוטא - ב"ב ד א; [61] שמות כא כג-כד; ויקרא כד יט-כ; [62] ב"ק פד א; [63] ראה - תו"ש מילואים לכרך יז, אות יא; אנציקלופדיה תלמודית כרך יב, ע' חובל, עמ' תרצג; [64] ראה מגילת תענית פ"ד, הובא בתו"ש שמות פכ"א אות תמח; [65] ראה תיאורים שונים - ויקרא רבה ח א; שם לא ד; במדבר רבה ז א. כמו כן יש לציין את דיני עבד היוצא לחפשי אם אדונו הכהו על עינו וסימאה - קידושין כד ב; רמב"ם עבדים ה ד; [66] עירובין ה ח; [67] עירובין יז ב; [68] פסחים מב א; [69] פסחים קיא ב; [70] נדרים נד ב; [71] כחול העין מארמי - נידה נה ב. מאידך מצינו בחז"ל רשימת מאכלים המחזקים את הראיה - אספרגוס (ברכות נא א), תרדין (עירובין כט א), פת נקיה בשר ושמן ויין ישן (פסחים מב ב), דבש (יומא פג א), מיני פירא (סנהדרין יז ב); תאנים (קהלת רבה ה יא). וראה בחולין מט א, שתרופה העשויה מריאות אווז מועילה למאור העינים; [72] שבת קח ב; [73] פסחים קיא ב; [74] נדרים פא א - עירבוביתא דרישא; [75] גיטין סט א; [76] שבת קנב א; תנחומא מקץ ז. ולעומת אלו מציינת התורה שעיני משה לא כהו למרות זקנתו - דברים לד ז; [77] מגילה כח א; [78] מג"א סוסי' רכו; [79] חגיגה טז א; [80] אבודרהם, ברכות השבח וההודאה, בשם הרא"ש; [81] חגיגה, שם; [82] תוס' חגיגה שם ד"ה בכהנים; [83] מ"ב סי' קכח סקפ"ט; [84] שבת קיג ב, ושם קנא ב; [85] שבת קנא ב; [86] שבת קיג ב; פסחים קיג א; כתובות קיא א; [87] רש"י שבת שם. וראה מג"א סי' שא סק"ב; [88] תוספתא ב"ק ט ט; [89] פסחים קיב א; גיטין סט א. וראה שם, דרכי מניעה בפני שד זה, ושיש שברירי של יום ושברירי של לילה; [90] כתובות ס א. וראה בדרכ"ת סי' צח סק"ז, שבדין תערובת איסור מין בשאינו מינו, מועילה גם טעימת גוי עיוור; [91] גיטין כג א; [92] תיאור על עיוורים שהיו מסדרי המשניות והברייתות לפני האמוראים - ראה לעיל; [93] קידושין לא ב - רב יוסף הכיר את צעדי אמו; ברכות נח א - רב ששת הבחין בתכונה סביב הופעת המלך. וראה ביצה יד א. מאידך קובעת הגמרא, שסומים אוכלים ואינם שבעים, כי אין הם רואים את מאכלם - יומא ד ב; בראשית רבה סה ט; [94] מדרש שוחר טוב סי' קמו; [95] ויקרא יט יד; [96] תו"כ ויקרא שם; [97] ראה ע"ז ו ב; [98] נידה נז א. וראה רש"י חולין ג א ד"ה ואפילו; [99] ראה משל"מ מלוה ולווה ד ו; הרא"ם ויקרא יט יד; קרבן אהרן על תו"כ קדושים פרשתא ב פיס' יד; משך חכמה ויקרא יט יד; מנ"ח מ' רלב סק"ד; תו"ת ויקרא פי"ט אות פ; [100] דברים כז יח; [101] ראה במקורות בהע' הקודמת; [102] איוב כט טו; [103] גיטין סח ב; [104] יבמות קכא א; [105] תוספתא ב"ק ב י; [106] חגיגה ה ב. וראה ירושלמי סוף פאה; [107] כתובות יז א; [108] ערוה"ש או"ח קלח ד; [109] נדרים סד ב; [110] תוס' שם ד"ה ארבעה; [111] רמב"ם זכיה ומתנה ח א. וראה לעיל, שאמנם הוכח שמנת המשכל של העיוור היא תקינה; [112] כס"מ שם. אמנם בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' לח כתב, שסומא פטור מן המצוות, דמאחר שחסר לו אחד מן החושים החשובים רוחניים, החשיבוהו ללא אדם. אכן דבריו צ"ע, שלא משמע כן מכל המקורות דלעיל, וכבר העיר על כך בשו"ת דבר יהושע ח"ב סי' י סקי"ב; [113] מקלו של הסומא - ביצה כה ב; חוטרא דסומא - ב"ק לא ב. וראה שם ברש"י ובמאירי; [114] ב"ק פו ב-פז א. וראה עוד קידושין לא א; ירושלמי מגילה ד ז; ירושלמי מכות ב ה; ירושלמי סוטה ב ה; [115] רמב"ן, רשב"א, ר"ן, ריטב"א, מאירי בקידושין לא א; מאירי ב"ק פז א; רא"ש ב"ק פ"ח סי' ז, ושו"ת הרא"ש כלל ד סוסי' כא; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' נט; יש"ש ב"ק פ"ח סי' כ; ב"ח או"ח סי' נג ד"ה סומא; מג"א סי' נג סקט"ז; פר"ח או"ח נג יד, וסוסי' תעג; שו"ע הרב או"ח תקפח ח; ערוה"ש או"ח תקפט ז; מ"ב סי' נג סקמ"א; שם סי' תקפט סקי"ח; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' נד אות ב; [116] רבנו ירוחם נתיב יד, הובא בב"י או"ח סי' תעג. ואף שיש שכתבו שהוא דעת יחידאה, וכל הפוסקים חולקים עליו, ולית מאן דחייש ליה (ראה שו"ת רדב"ז ח"א סי' נט, וח"ב סי' לט; חכמת שלמה להמהרש"ק או"ח שכח מו), בכל זאת כבר ציינו האחרונים, שיש עוד ראשונים שנקטו בשיטת רבנו ירוחם (ראה יד דוד לפסחים קטז ב, שכן דעת האגודה בפ' החובל, המרדכי בפ"ב דמגילה סי' תשצח, וס' המכריע סי' עח; ובשו"ת דבר שמואל סי' יב, שכן דעת שו"ת בנימין זאב. וראה עוד בישועות יעקב או"ח סי' נג אות ט; שד"ח מערכת הסמ"ך כלל סו; שם דברי חכמים סי' סט). ובפרמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח סוף ח"ג כתב בפשיטות שיש לחוש לדעת רבי יהודה, אף שלא הביא דעת הראשונים הנ"ל (וכתב הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' לה סק"א, שגם הפרמ"ג ידע שהלכה כרבנן ולא כר"י, רק סובר שבעניין איסור אשת איש שחמור מאד יתכן שצריכים להחמיר ולחשוש גם לדעת החולקים, עיי"ש); [117] מלוא הרועים, ע' סומא אות יב, בדעת הרא"ש קידושין פ"א סי' מט; [118] הרא"ם על הסמ"ג ואורחות חיים, הובאו דבריהם בשד"ח מערכת הסמ"ך כלל סו; פרמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח ח"ג אות כט; מהר"ץ חיות ב"ק פו ב; שו"ת רעק"א סי' קסט, ושם מהדו"ת סי' קנג; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' סא; טורי אבן מגילה כד א. וראה בחידושי רעק"א יו"ד סי' א סק"ט, ובשו"ת רעק"א סי' קסט, שסומא חייב גם בעשין ששייך לומר עליהם כל שישנו בלאו שלו ישנו בעשה. וראה באור שמח סוטה ב ג, שהסומא מוזהר על כל העריות, אלא שלשיטת ר"י הוא פטור מעונשין; [119] שו"ת הריטב"א סי' צז; שו"ת נובי"ת חאו"ח סי' קיב; מחזיק ברכה או"ח סי' נג סק"ה; קרבן העדה ירושלמי סוטה פ"ב סוה"ה; ארצות החיים סי' יז ארץ יהודה סק"ג; [120] יעיר אוזן מערכת סמ"ך אות כ; מנ"ח סוף מ' ב, ומ' כו סק"ג; [121] תוס' עירובין צו א ד"ה דילמא, ור"ה לג א ד"ה הא, ומגילה כד א ד"ה מי, וב"ק פג א ד"ה התירו; מאירי ור"ן קידושין לא א; רא"ש ב"ק פ"ח סי' ז; שו"ת הריטב"א סי' צז; [122] תוס' ב"ק פז א ד"ה וכן, וקידושין לא א ד"ה דלאו; רשב"א הובאו דבריו בשיטמ"ק ב"ק פז א; מקנה קידושין דל"א על תוס' ד"ה דלא; [123] שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' עה. ולכאורה היא דעת יחידאה; [124] ע"ז כח ב; רמב"ם שבת ב ד; טושו"ע או"ח שכח ט; [125] טושו"ע או"ח שכח יז; חכמת שלמה או"ח סי' שכח; שו"ת שרידי אש ח"ב סי' קכ; שו"ת יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' כג אות כט, וילקוט יוסף ח"ד שבת כרך ד, סי' שכח סקכ"ח; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' צד; [126] שו"ת חתן סופר סי' לד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' פד, ושם חכ"ב סי' כג; [127] ספר פקוח נפש, סי' טו אות ג. ותלה זאת במחלוקת רש"י ותוס' ע"ז כח ב, בביאור דברי הגמ' "שוריינא דעינא בליבא תלו"; [128] א. שטינברג, תחומין, ג, תשמ"ב, עמ' 186 ואילך. וראה שם, בעניין החילוק בין עיוורון בגין תחילת מחלת עינים לבין עיוורון בגין סוף מצב המחלה. וראה כעין זה בשו"ת חתן סופר סי' לד; [129] מ"ב סי' שכח סקכ"ד. וראה מאירי ביצה כב א. ואולי כוונתו לאסור חילול שבת גם למניעת התעוורות גרידא, ללא מחלת עינים חריפה; [130] נדרים סד ב; ע"ז ה א; ירושלמי נדרים ו א; פרקי דר"א לב; בראשית רבה עא ו; שמות רבה ה א; איכה רבה ג ו; תנחומא צו יג; [131] ראה תוס' נדרים שם ד"ה ארבעה; [132] שבט מיהודה, עמ' שיד; [133] שו"ת הר צבי חיו"ד סי' רעז; [134] שו"ת יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' כג אות כט; [135] חכמת שלמה או"ח שכח מו; שו"ת חתן סופר סי' לד; [136] ראה בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' עג(ב), וסי' צד; [137] ראה להלן בפרטי דינים; [138] תפא"י נגעים פ"ב בועז אות ד; [139] שו"ת דבר שמואל סי' רמב; [140] שו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' מ אות ד; [141] דע"ת יו"ד סי' א סק"נ; דרכ"ת שם סקקצ"ג; [142] שו"ת טוטו"ד מהדו"ג סי' סו, וסי' פה; [143] ספר הברית סי' רסד אות לב, בשם דעת תורה; [144] שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קכו; [145] הליכות שלמה, ח"א פי"ב סכ"ג; [146] תפא"י נגעים פ"ב, בועז אות ד. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג חאו"ח ח"א סי' טו אות ג, שנסתפק בדין זה, ולא הביא התפא"י הנ"ל; [147] ראה שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' צט, וסי' רעד; שם ח"ב סי' פב; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קכו; תפא"י כלכלת השבת סי' לג; תפא"י נגעים פ"ב בועז אות ד; ברכ"י או"ח סי' רכד, וסי' תכו; בן איש חי שנה ב וירא סכ"ג; שע"ת או"ח תכו א; שו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חאו"ח סי' לח; הליכות שלמה ח"א פי"ב סכ"ג; יחוה דעת ח"ד סי' יח הע' יג; ילקוט יוסף ח"ב סי' קמא סי"ד; שם ח"ג סי' רכט ס"ה; [148] ראה שו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סי' ז אות' ב-ד; [149] חיי אדם נו ג; קיצושו"ע פד ג; ערוה"ש או"ח שא סא; מ"ב סי' שא סקמ"ד; [150] שו"ת בנין ציון החדשות סי' לז; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ג סי' קט; שו"ת מנחת אלעזר ח"ד סי' ד; [151] שו"ת צפנת פענח ח"ב סי' לג; [152] שערי משה לאאמו"ר ח"ב סי' מט; [153] שולחן שלמה ח"א סי' שא סק"ז(ב); [154] שו"ת הר צבי חאו"ח סי' שמה; שולחן שלמה ח"א סי' שא סקכ"ב(א); שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' מח; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' טו, ושם חכ"ב סי' כד; שמירת שבת כהלכתה פי"ח סט"ז; שו"ת אז נדברו ח"א סי' סד; [155] שו"ת אמרי יושר, ח"א סי' רב; [156] שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' נה; שו"ת חלק לוי חאו"ח סי' קא; שו"ת ציץ אליעזר חכ"ב, סי' כ אות ב; [157] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' ו; [158] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' מה; שולחן שלמה ח"ב סי' שכ, הע' כט; שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' יד; שערי משה לאאמו"ר ח"ב סי' מט; [159] ראה שערי תשובה סי' קנו, בשם רב ששנא גאון; שם סי' רסז, בשם רב שמעון קירא; רא"ש הלכות קטנות, הל' תפילין סי' טז, בשם גאון המובא בס' העתים; [160] ראה רא"ש הלכות קטנות, שם, ובמעדני יו"ט שם; שד"ח דברי חכמים סי' סט; ארצות החיים סי' יז אות א; [161] מנחות מג א; רמב"ם ציצית ג ז; טושו"ע או"ח יז א; [162] שו"ת לב חיים ח"א סי' ק; [163] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ז; [164] מ"ב סי' יז סק"א; שו"ת רב פעלים שם; בן איש חי שנה א לך לך סט"ו; שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סוסי' מב; [165] שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' לח; מ"ב סי' כד סק"ז; [166] שער הכוונות וסידור הרש"ש, הובאו בכף החיים או"ח סי' כד סקט"ז; [167] רא"ש הלכות קטנות, הל' תפילין סי' טז; ס' האשכול ח"ב דף 88. וראה שם, שהביאו שיטת הגאונים, שסומא פטור מתפילין, והיא דעה תמוהה, שקשה להסבירה - ראה בנידון בס' האשכול ובנחל אשכול, שם; מעדני יו"ט על הרא"ש שם. וכן הכריעו לחייב סומא בתפילין בא"ר סי' לח סק"א; פרמ"ג שם בא"א סק"א; [168] הגהות מיימוניות תפילה פ"ז אות ז, בשם התוס' (אמנם בתוס' שלפנינו בברכות ס ב ד"ה כי, חסר קטע זה); מג"א סי' מו סקי"ד; [169] פרמ"ג בא"א שם; חיי אדם ח סג (וכתבו בפרמ"ג ובחיי"א שם, שבמג"א שבהערה קודמת יש ט"ס, וצ"ל דסומא כן יברך); חידושי רעק"א ולבושי שרד על שו"ע או"ח סי' מו; שיורי ברכה או"ח סי' מו אות ט; בן איש חי שנה א, וישב ס"ה; ערוה"ש או"ח מו יב; מ"ב שם סקכ"ה; [170] רמ"א או"ח מו ח; [171] שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' י אות ג; [172] תשובות הגאונים, שערי תשובה סי' רמה, בשם רב נטרונאי; רמב"ם תפילה ח יב; טושו"ע או"ח נג יד; שו"ע הרב או"ח נג יח; מ"ב סי' סט סקי"ט. ושיטת הפוסקים לכאורה צ"ע ממדרש תנחומא, תולדות, ז, שכתב במפורש שסומא אינו עובר לפני התיבה; [173] מ"ב סי' נג סקמ"א; [174] שו"ת חות יאיר סי' קעו; שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' עה; ברכ"י או"ח סי' נג אות ז; [175] מ"ב סי' נג סקמ"א; [176] א"ר או"ח סי' נג אות י; [177] מאירי מגילה כד ב. וראה לעיל בהע' 172, ראיה ממדרש תנחומא. וראה בטו"א מגילה שם, שהקשה למה שייר התנא דין עובר לפני התיבה ביחס לסומא, אך לשיטה זו ניחא, שאמנם אינו עובר לפני התיבה; [178] שו"ת בנין ציון ח"א סי' ה; [179] מגילה כד א, מחלוקת; רמב"ם תפילה ח יב; שו"ת הרא"ש כלל ד סי' כא; טושו"ע או"ח סט ב; [180] שו"ע או"ח עה ו. וראה בבאה"ט שם סקי"א; [181] ב"ח וביאור הגר"א שם; מג"א שם סק"ט; ט"ז שם סק"ב; מ"ב שם סקכ"ח, וראה בשעה"צ שם סקל"ו; ערוה"ש שם יא; [182] טושו"ע או"ח עט א; [183] ביאוה"ל שם; [184] שו"ת אור לציון ח"א חאו"ח סי' ט, וח"ב פמ"ה סי"ז; [185] ברכות ל א. וראה ברמב"ם תפילה ד ג, וטושו"ע או"ח צד ג - שלא הוזכר סומא במפורש, אלא סתם מי שאינו יכול לכווין את הרוחות; [186] שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' פז; תו"ש מילואים לכרך טו סי' י, בהערה; ילקוט יוסף ח"ב סי' קנא סכ"ה; שערי משה לאאמו"ר סי' קנא אות א; שו"ת שמע שלמה ח"ד חאו"ח סי' ג; [187] דברים כג יט; [188] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' מה; שערי הלכה ומנהג, ח"א סי' צח; [189] א. שטינברג, תחומין, ג, תשמ"ב, עמ' 186 ואילך; שו"ת שמע שלמה ח"ד חאו"ח סי' ג; [190] אשל אברהם מהדו"ת או"ח סי' קצה; [191] פרמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח סוף ח"ב; שו"ת תורת חסד חאו"ח סי' ח; חזון עובדיה ח"א כרך א סי' ד ד"ה איברא דאכתי; [192] שו"ת שאל האיש סי' ב. וראה מאמרו של הרב נ. לאם, תורה שבעל פה, לא, תש"ן, עמ' קו ואילך; [193] ראה מאמרו של הרב לאם, שם, בביאור יסוד המחלוקת בנידון; [194] תנחומא תולדות ז; תשובות הגאונים, שערי תשובה סי' רמה, בשם רב נטרונאי; מאירי מגילה כד ב; שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תכה; שו"ת הרא"ש סוף כלל ד; כס"מ תפילה יב ח; ב"י או"ח סי' קמא; טושו"ע או"ח נג יד; שם קלט ג; שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' עה (ומעיד שם, שכן נהג גם אביו בעל החכם צבי. ומה שכתב שם שגם הרמ"א עצמו סובר כן - ראה מה שכתב על כך הרב נ. לאם, תורה שבעל פה, לא, תש"ן, עמ' קו ואילך, בהע' 2 שם); [195] תוס' ב"ק ג ב ד"ה כדמתרגם; [196] ב"י או"ח סי' קמא, בשם כמה ראשונים; ליקוטי מהרי"ל הל' קריאה וס"ת; רמ"א או"ח קלט ד; ברכ"י או"ח סי' קלט; [197] מג"א סי' קלט סק"ד; ט"ז סי' קמא סק"ג; א"ר שם סק"ה; ביאור הגר"א שם סק"א; חיי אדם לא לז; ערוה"ש או"ח קלט ז-ח; מ"ב סי' קלט סקי"ג; הליכות שלמה ח"א פי"ג סי"ז; שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ה סי' יג. ואף שהמחבר פסק שלא להעלות סומא לתורה, כבר פשט המנהג אפילו בין הספרדים להעלות סומא לתורה - ראה פחד יצחק, ע' סומא (א); ברכ"י או"ח סי' קלט; שו"ת ישכיל עבדי ח"ה חאו"ח סי' כב אות ב (הביא מאחרונים שכן המנהג בירושלים, ובכל ארץ ישראל, ובמצרים); שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' י אות ב (הביא מהחיד"א, חקרי לב, רוב דגן - המעידים שגם בין הספרדים נהגו להעלות סומא לתורה); שו"ת אור לציון ח"ב פ"ט ס"ו; [198] מ"ב סי' קלט סקי"ג, ובשער הציון שם; סידור עולת ראיה, שחרית לשבת, הל' קריאת התורה וברכותיה, סק"ג; [199] כף החיים או"ח סי' קלט סקט"ו; שו"ת ישכיל עבדי שם; עשה לך רב ח"ו סי' כ (וכתב שם, שבעיר צפת, אתריה דמרן המחבר, נוהגים לא להעלות סומא לתורה כדפסק בשו"ע); [200] ב"ח או"ח סי' קמא; פחד יצחק ע' סומא (א); [201] לבוש או"ח סי' קמא; ט"ז או"ח סי' קמא סק"ג. ובפחד יצחק שם כתב, שבפיארא מעשים בכל יום לקרות בתורה אפילו סומא עם הארץ, וכן במודינא קראו לר' אשר לון לס"ת, שהיה סומא אף על פי שלא היה תלמיד חכם; [202] השואל בשו"ת תורת חסד חאו"ח סי' ח; [203] שו"ת משה האיש חאו"ח סי' ד; [204] שו"ת יד הלוי (במברגר) חאו"ח סי' יז; [205] שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' יב; [206] קיצושו"ע א ו; [207] מגילה כד ב; רמב"ם תפילה טו ב; טושו"ע או"ח קכח ל. ולעניין סומא בשתי עיניו כשהוא דש בעירו - ראה בטו"א מגילה שם, שחידש דין זה מדעתו, ולא ראה שהוא דין מפורש בשו"ע. אמנם בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' עה, פקפק בדין זה; [208] באוה"ל שם; [209] ראה שו"ע או"ח קכח לא; [210] מהרש"א ברכות נח א; מג"א סי' רכד סק"ו; ערוה"ש או"ח רכד ו; גשר החיים ח"א פכ"ט סקי"ז בהערה. והוא על פי המסופר על רב ששת בברכות נח א; [211] פרמ"ג בא"א או"ח סי' רכד סק"ו; [212] א"ר או"ח סי' רכד. ומה שאיתא בברכות שם, הכוונה שרב ששת בירך את המלך, ולא שברך ברכת המלך; [213] גשר החיים ח"א פכ"ט סקי"ז; [214] מחזיק ברכה או"ח סי' רכט סק"ו; שע"ת סי' רכט סוסק"א; בן איש חי שנה א פר' עקב אות יט; שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' יח אות ט; [215] שו"ת זרע אמת ח"ג סי' כד; מגן גבורים סי' רכט סק"ג; [216] שו"ת ציץ אליעזר חט"ז סי' לט אות א; [217] שו"ת רש"ל סי' עז; מג"א, א"ר, פר"ח, באה"ט - או"ח תכו א; [218] הגה' מהריק"ש או"ח סי' תכו, הובאו דבריו בבאוה"ל סי' תכו ס"א ד"ה ונהנין (וכתב שם, שכן משמע גם מהרדב"ז); ברכ"י או"ח סי' רכד סק"א, ומחזיק ברכה סי' רכט אות ו; בן איש חי שנה ב ויקרא סכ"ד; כף החיים סי' תכו סק"ב; [219] בן איש חי שנה ב, ויקרא סכ"ד; [220] ביאוה"ל שם; [221] סידור בית יעקב להיעב"ץ, הל' קידוש החודש, אות י; [222] שע"ת או"ח סי' תכו סק"א; בן איש חי שנה ב ויקרא סכ"ד; [223] שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תכה (וראה מה שכתב על דעתו בחזון עובדיה ח"א כרך א סי' ד ד"ה איברא); ברכ"י סי' רכד סק"א; גשר החיים ח"א פכ"ט סקי"ז בהערה; [224] שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' לח; [225] מ"ב סי' רכה סקכ"ג; [226] ברכות נח ב; רמב"ם ברכות י יב; טושו"ע או"ח רכה ט. וראה באבודרהם, ברכות השבח וההודאה, שהביא מחלוקת בין הראב"ד לבין ה"ר אברהם ב"ר יצחק אב"ד, אם מברך משנה הבריות גם על גוי סומא; [227] חי' רעק"א על שו"ע שם; וראה בשעה"צ שם סקכ"ו, שברכת דיין האמת, אם נעשה אוהבו סומא, יכול לברך אפילו בעין אחת; [228] מג"א סי' רסג סק"ט, ובפרמ"ג בא"א שם. אמנם ראה בערוה"ש או"ח רסג ט, שכתב שסומא לא תברך על נרות שבת; [229] בן איש חי, שנה ב, בראשית סקט"ז; [230] שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תכה; [231] ראה שו"ת הרשב"א סי' רו; [232] שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשלט; מרדכי מגילה פ"ב סי' תשצט, בשם הראבי"ה; טור או"ח סי' רצח, בשם האבי עזרי; שו"ת מהרי"ל סי' יא; שו"ע או"ח רצח יג; בן איש חי שנה ב ויצא סקי"ד; [233] ס' המנהיג הל' שבת סי' סט; אורחות חיים, הובא בב"י או"ח סי' רצח; [234] א"ר או"ח סי' רצח אות כג; [235] ב"י שם, בשם אורחות חיים; [236] מג"א סי' רצח סקי"ז; א"ר שם סקכ"ד; שו"ע הרב או"ח רצח יט; בן איש חי שנה ב ויצא סי"ד; מ"ב סי' רצח סקל"ד; [237] שיטת הגאונים, הובאו דבריהם בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תשלט (וראה גם בח"ג סי' ריג), ובב"י או"ח סי' רצח; ערוה"ש או"ח רצח יז (וכתב שם, "ואינו מובן כלל למה הוא פטור מהבדלה על הכוס, ואולי קבלה בידי הגאונים שלא תקנו הבדלה על הכוס אלא כשיש גם ברכת הנר, וצ"ע", ומכל מקום מסיק להלכה לחוש לדבריהם); [238] שבת קכח ב; רמב"ם שבת ב יא; טושו"ע או"ח של א; [239] תו"י, סוף יומא. וראה עוד ביאוה"ל שם ד"ה נר; [240] כמבואר בטושו"ע או"ח שח לט; [241] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' שולחן שלמה ח"ב סי' שח סקע"ד(ב), ובס' שמירת שבת כהלכתה פי"ח הע' סב (ואגב, מה שכתב שם בשש"כ, בשם שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' מה ד"ה ולכן כיון, שהגר"מ פיינשטיין פסק להיתר - לא מצאתי דבר זה בגוף התשובה, ולא דן שם בעניין שבת כלל, אלא בעניין כניסה עם כלב הנחיה לבית הכנסת, וכמבואר לעיל הע' 218-217, וצ"ע); [242] שו"ת לב אריה ח"ב סי' ז; [243] שו"ת לב אריה שם; [244] הגרש"ז אויערבאך, שם; [245] ביצה כה ב; רמב"ם יו"ט ה ג; סמ"ג לאווין עה; טושו"ע או"ח שא יח; שם תקכב א; [246] מ"ב סי' תקכב סק"ב, בשם הרש"ל; [247] עטרת זקנים, שם סי' תקכב; [248] ערוה"ש או"ח שא עב; [249] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ה סי' יט; [250] פסחים קטז ב, מחלוקת; ב"י או"ח סוסי' תעג; פר"ח או"ח סוסי' תעג; שו"ע הרב או"ח תעג נב. וראה בשו"ת תורת חסד חאו"ח סי' ח, שבהגדה של פסח יודה גם מי שסבור שבדרך כלל סומא פטור ממצוות, מטעם שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, וסיפור יציאת מצרים תלוי באכילת מצה. אך קשה לשיטתו, שהרי רבנו ירוחם הוא הפוסק כר"י שסומא פטור מהמצוות, והוא פסק שהסומא פטור מהגדה של פסח, וצ"ע. וראה בשו"ת הר צבי חאו"ח ח"ב סי' סו, שאין לחייבו מטעם שאף הם היו באותו הנס, עיי"ש. ויש להעיר, שהרי"ף הרמב"ם וטושו"ע השמיטו דין זה לחלוטין; [251] חק יעקב סי' תעג סקל"ט; [252] חיי אדם קל יא, וכן משמע ממאירי פסחים קטז ב; [253] שו"ע הרב או"ח תקפח ח; ערוה"ש תקפט ז; מ"ב סי' תקפט סקי"ח; [254] שו"ת רש"ל סי' עז; קיצושו"ע קלט טז; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' סז; [255] פרמ"ג או"ח סי' תרעה בא"א סק"ד; [256] ילקוט יוסף, מועדים, הל' חנוכה, החייבים בנר חנוכה, ס"ג; [257] מור וקציעה או"ח סוסי' תרעה; שע"ת או"ח סי' תרעה סק"ג; מ"ב שם סק"ט; בן איש חי שנה א פר' וישב סקט"ו; ערוה"ש או"ח תרעה ה; [258] חולין יג ב; רמב"ם שחיטה ד י; סמ"ג עשין סג; טושו"ע יו"ד א ט; [259] פרמ"ג בשפ"ד שם סקל"ה; [260] ש"ך שם סקל"ה; ערוה"ש יו"ד א מו; [261] ערוה"ש שם; [262] שמ"ח שם. וראה בדרכ"ת שם סקקצ"ח; [263] ב"ח יו"ד סי' א, בשם או"ז; [264] דרכי משה, שם; פרמ"ג בשפ"ד שם סקל"ו; [265] שו"ת בעי חיי חיו"ד סי' ג; פני מבין סנהדרין ח"א ד"ה ע"ב; שו"ת מנחת שי סי' קא. וראה דרכ"ת יו"ד סי' א סקקצ"ג ד; [266] ערך השולחן, ח"ב יו"ד סי' א; [267] תואר משה פי"ב אות ז; שולחן גבוה שם סקמ"ג; [268] נידה יג ב; רמב"ם איסורי ביאה ח טו; טושו"ע יו"ד קצו ז; [269] שו"ת פרי השדה ח"ג סי' קיט; [270] שערים המצויינים בהלכה סי' קנג סקכ"ז; [271] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצה סק"א; [272] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' לב אברהם ח"ב פ"ז ס"ט; [273] נדרים ל ב; רמב"ם נדרים ט יט; טושו"ע יו"ד ריז לו; [274] נחלת צבי יו"ד סי' רמ; גליון מהרש"א יו"ד שם; [275] שו"ת שער אפרים סי' עח; בן איש חי שנה ב תצא סט"ו; גשר החיים ח"א פכ"ט סקי"ז בהערה; [276] שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' קנד; [277] שו"ת שער אפרים סי' עח; בן איש חי, שם; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קמו; [278] מנ"ח מ' ב; [279] זה פשוט על פי ההלכה שסומא חייב בכל המצוות. וראה בס' מלוא הרועים ע' סומא אות י, שלשיטת הפוטרים סומא מן המצוות, פטור התינוק העיוור ממילה, כי גם כשיגדיל יהיה פטור מהמצוות, אך בספר הברית סי' רס אות נט כתב, שלכל הדעות חייב האב למול את בנו הסומא, כמו שהוא חייב למול בן שוטה, ואין החיוב למול תלוי בחיוב הבן במצוות לכשיגדל; [280] ספר כללי המילה לר"ג הגוזר, בשם מדרש שכל טוב; [281] שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' יא סקי"א; [282] בה"ג, הל' בכורות, דק"ב ע"ב; ס' האשכול הל' פדיון הבן סי' מב; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ריד; ערוה"ש יו"ד שה יב; [283] תורת הגר לאאמו"ר אות לז; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' רלג. והיינו גם לשיטת הסוברים שסומא פטור מהמצוות, מכל מקום גם לדעה זו חייב על כל פנים בחלק מהמצוות, ובוודאי חייב באמונה בייחוד השם ובתורתו; [284] רמב"ם בכורים ה טו; טושו"ע יו"ד שכח ב; [285] משנה תרומות א ו; תוספתא תרומות ג א; רמב"ם תרומות ד ד; [286] טושו"ע יו"ד שלא לב; ש"ך שם סקס"ב; [287] משנה פאה ו יא; רמב"ם מתנות עניים ה ח; [288] בכורות לו ב; רמב"ם בכורות ג ב; טושו"ע יו"ד שט ב; [289] שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"א סי' ג; שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' פט; [290] צפיחית בדבש סי' סו, הובא בשד"ח מערכת אבלות כלל קעב; [291] הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' שמ סק"א; [292] ראה בס' הכריתות ח"ה לשון לימודים ש"ג סי' ג, שמצינו לשון 'טביעת עין' על קול, לפי שהחושים משותפים, וכמו 'וכל העם ראים את הקולת' (שמות כ טו); [293] גיטין כג א; חולין צו א; רי"ף ורא"ש חולין שם; [294] שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק; שו"ת נודע בשערים מהדו"ק סי' יד אות ג; [295] רמב"ן ורשב"א, חולין צו א; ריטב"א ור"ן גיטין כז א. וראה מחלוקת קצוה"ח חו"מ סי' פא סקי"ג והנתיבות שם סק"ז, אם טביעות קול מועילה רק לענייני איסורים, ולא מועילה לדיני נפשות ולדיני ממונות, או שהיא מועילה אף לדיני ממונות; [296] ברכות סא א; רמב"ם איסורי ביאה כא כב; טושו"ע אבהע"ז כא א; [297] טהרת המים מערכת סמ"ך אות כ; [298] שד"ח פאת השדה מערכת אל"ף כלל קמט, בשם השל"ה ואחרים; [299] שו"ת הרב"ז סי' ס אות י. וצ"ע בימינו שיכולה לתקן הראיה על ידי משקפים או עדשות מגע, אם גם נחשב כמום; [300] שו"ת אור זרוע סי' תרסא, בשם הרב שמחה (וכתב שם, שלרווחא דמילתא הצריך לתת גט בכפיה); שו"ת אבן שוהם סי' ס, בשם המהרש"ם; [301] תוספות חיים על גיטין כג א; דבר הלכה סי' עא; [302] אמרות טהורות, הובא באוצה"פ סי' לה סקל"ד; [303] פרמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ג סי' כט. וראה שם, שכתב כן אליבא דמ"ד שסומא פטור מן המצוות; [304] כתובות לו א, וירושלמי כתובות א ד, מחלוקת; רמב"ם אישות יא ד; טושו"ע אבהע"ז סז ו; [305] תוספתא כתובות ג ה. ויש להעיר, שבסוגיא בגמ' כתובות לה ב, וברמב"ם נערה בתולה א ט ואילך, ובאנציקלופדיה תלמודית ע' אונס (ב) אות ד, בה נימנו כל הנשים ביחס לחיוב או פטור מקנס, לא נמנית בתולה עיוורת לעניין קנס, ולכאורה על פי כל השיקולים שהכריעו לפטור איילונית מקנס (ראה רמב"ם נערה בתולה א ט), היה מקום לחייב סומא בקנס, כפשטות דברי התוספתא; [306] ספרי דברים כב יט; [307] כתובות ס א; רמב"ם אישות כא טז; טושו"ע אבהע"ז פב ה; [308] כתובות עז א, מחלוקת; רמב"ם אישות כה יא; [309] ב"י אבהע"ז סי' קנד, אליבא דרמב"ם, פסקי הרא"ש, וטור; רמ"א אבהע"ז קנד ד; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ס, במעשה של תלמידי הר"י בלוניל; [310] שו"ת הרא"ש כלל מב סי' ב; לבוש אבהע"ז שם; פת"ש שם סקי"ד; ביאור הגר"א שם; [311] שו"ת שם אריה סי' קי; [312] שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ס; [313] גיטין כג א, מחלוקת; רמב"ם גירושין ז יט; [314] טושו"ע אבהע"ז קמב יא. וראה עוד במ"מ שם; ב"ש שם סקי"ח; [315] טושו"ע שם. וראה עוד באוצה"פ סי' לה סקל"ד; [316] טושו"ע אבהע"ז קמב יב; [317] טושו"ע אבהע"ז קעב טו; [318] רשב"ם, ריטב"א, נמוק"י - יבמות קו ב; מאירי שם, בשם התוס'; [319] רמב"ם יבום ד ח; טושו"ע אבהע"ז קסט מח, ובנו"כ שם. וראה משך חכמה דברים כה ט; [320] רמ"א שם; [321] ראב"ד יבום ד ח; מאירי יבמות קג א; [322] מ"מ יבום ד ח, בדעת הרמב"ם; ב"ש אבהע"ז שם בדעה א בשו"ע; [323] ראב"ד יבום שם; רמ"א אבהע"ז קעב טו; שו"ע אבהע"ז קסט מח, בשם יש מי שאומר; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' מג; [324] יבמות קא א; רמב"ם סנהדרין ב ט; [325] רמב"ם שם ד י; [326] סנהדרין לד ב, מחלוקת; רי"ף ורא"ש סנהדרין לד ב; רמב"ם סנהדרין ב ט; שם ד י; טושו"ע חו"מ ז ב; [327] תוס' נידה נ א ד"ה ור"מ; מרדכי סנהדרין פ"ד סי' תשיד; מאירי סנהדרין לד ב; רבנו ירוחם נתיב א ח"א; [328] רמב"ם, רא"ש, טושו"ע שם; נימוק"י סנהדרין שם, בשם הרי"ף. ומה שרב יוסף ורב ששת היו דיינים למרות שהיו עיוורים - כתב בישועות ישראל, חו"מ סי' ז סק"ג להוכיח מכאן כשיטת הסוברים שאמנם סומא בשתי עיניו כשר בדיני ממונות. אך כבר הוכיחו שאין מכאן ראיה - אם משום שר"י ור"ש דנו רק בהלכה התיאורטית, אבל למעשה פסקו התלמידים, או משום חשיבותם קבלום המתדיינים עליהם, ויכולים בעלי הדינים לקבל על עצמם דיין פסול - ראה שערי צדק, שער ז סי' יא, בשם רב נחשון גאון; מאירי סנהדרין שם; [329] ב"ח חו"מ סי' ז; ש"ך שם סק"ב; [330] נתיבות סי' ז סק"ג; אורים שם סק"ו; [331] ראה קצוה"ח סי' ז סק"ב. ודוגמאות לכך - בפחד יצחק ע' סומא (א) כתב, שר' ששון ור' נחמיאת שניהם דיינים סומים בשתי עיניהם בוינציא, ואין פוצה פה; ובשו"ת לב שמח חחו"מ סי' ב מובא, שהיה דיין עיוור בקושטא, שבני העיר קבלוהו עליהם ואי אפשר לפוסלו; ובשו"ת תורת חיים ח"ג סי' צג, האריך להתיר דיין מובהק ומפורסם באיזמיר שבטורקיה שהתעוור, ומביא שם עוד סיפורים על דיינים שהתעוורו והמשיכו לדון. וראה בהערה קודמת בעניין רב יוסף ורב ששת. נוהג זה מבוסס על הסכמת בעלי הדין לקבל עליהם דיין פסול (וראה בעניין זה באריכות באנציקלופדיה תלמודית כרך ג, ע' בית דין, עמ' קסח-ט), או מדין קים לי, שאם בחר הנתבע בדיין עיוור יכול להכריח התובע לדון בפניו בטענת קים לי - כנסה"ג חו"מ סי' ז סק"ב; עטרת צבי שם סק"ב; [332] ירושלמי נדרים ט א. וראה במראה הפנים שם, שעמד על כך שהפוסקים השמיטו דין זה. אך ראה בברכ"י חו"מ סי' ז סק"ט, שדיין שכהו עיניו אך יכול לראות - יכול להיות דיין, וצ"ע. ואולי הוא מדבר דווקא בדיני ממונות שלא צריכים סמוכים, והירושלמי מדבר בדיני נפשות, או בדיני ממונות שצריכים סמוכים; [333] יבמות קא א; [334] ר"ת בתוס' יבמות קא ב ד"ה ש"מ; מאירי יבמות שם; ריטב"א יבמות שם; או"ז ח"א סי' תרסד; יש"ש יבמות פי"ב סי' א (וכתב שם, שכן נראה דעת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש). וטעמם - פסול דיין עיוור לחליצה הוא מפני שצריך הדיין לראות את הרוק, כמבואר ביבמות קו ב, או שגזירת הכתוב היא דווקא בעיוורון בשתי עינים, ולכן עיוור בעין אחת - כשר; [335] ראבי"ה ח"ד סי' תתצד; יש"ש יבמות פי"ב סי' א; סדר חליצה בקצרה, ס"א. הטעם - פסול עיוור לחליצה הוא גזירת הכתוב מהפסוק 'לעיני', וכל עיוורון פוסל; [336] יש"ש שם; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קנא; [337] יש"ש שם; [338] קרבן נתנאל, יבמות רפי"ב; [339] שו"ת נאמן שמואל סי' עד; [340] שו"ת דבר שמואל סי' קי; [341] תוספתא שבועות ג ח; רמב"ם עדות ט יב. וראה בכס"מ שם, שהשאיר בצ"ע את מקורו של הרמב"ם, אך ברור שמקורו הוא התוספתא הנ"ל, אשר הובאה גם ידי ראשונים אחרים - ראה רש"י ערכין יז סוע"ב ד"ה סומא; רש"י נידה כט ב ד"ה לאתויי; רא"ש ב"ב פ"ח סי' כד; יד רמה ב"ב קכח א; [342] בשיטות הפוסקים בנידון ראה רמב"ם שם; ר"ן גיטין כג א; באריכות בקצוה"ח סי' רנט סק"ב; תו"ש מילואים לכרך כו, סי' ג; [343] שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ו; [344] ב"ב קכח א; רמב"ם עדות יב ב; טושו"ע חו"מ לה יג; [345] מאירי ב"ב קכח א; [346] ראה שו"ת דברי מנחם סי' יט; [347] ערוה"ש חו"מ לה א; [348] רמב"ם זכיה ומתנה ח א (וראה בכס"מ שם, שזה פשוט, אין צריך ביאור); טושו"ע חו"מ רנ ה; [349] ב"ק נב א; רמב"ם נזקי ממון יב טז; טושו"ע חו"מ תי כ; [350] סמ"ע סי' תי סקל"ב; [351] ב"ק, רמב"ם וטושו"ע שם; [352] ב"ק פו ב, מחלוקת; רא"ש שם. הטעם - הלכה כחכמים, שעיוור חייב בכל המצוות והאיסורים כמו פיקח; [353] ב"ק שם. וראה תוס' שם ד"ה סומא, שדין זה הוא לדברי הכל, ואפילו אליבא דרבי יהודה; [354] רמב"ם חובל ומזיק ב ח; טושו"ע חו"מ תכ לג; [355] יש"ש ב"ק פ"ח סי' יב.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר