|
 שנת תשע"ז | שבת פרשת וישבחמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - שלושת חודשי הבחנה"ויהי כמשלוש חודשים ויוגד ליהודה לאמור זנתה תמר" (לח,כד). מכאן נלמד שהריון ניכר לאחר שלושה חודשים, ולכן אשה שנתגרשה או נתאלמנה צריכה להמתין 3 חודשים קודם שתינשא שוב, כדי שניתן יהיה להבחין ממי היא מעוברת, מבעלה הראשון או השני. ברוב המקרים המתנה זו אינה מכבידה ביותר, ולפעמים אדרבה, היא מאפשרת את פסק הזמן ההכרחי בין שני פרקי חיים אלה. אולם קיימים מקרים גבוליים. כגון: דין הבחנה קיים גם בגיורת, שמותרת להינשא רק שלושה חודשים לאחר גיורה, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה (לאחר גיורה) לבין זרע שנזרע שלא בקדושה (בעודה גויה). מה יעשה אפוא זוג של גויים הבאים להתגייר יחדיו? האם יחוייבו להיפרד למשך 3 חודשים? קיימת סברה שגיורת שכבר נתנה דעתה להתגייר, נזהרה שלא להרות כבר קודם גיורה, ולכן היא רשאית להינשא מיד. אבל יש מי שאומר שסברה זו נכונה רק לגבי מי שמתגיירת לבדה. אם היא באה להתגייר עם בעלה הגוי, הרי היא רואה את חייה עמו ברצף אחד, והגיור אינו מהווה עבורה נקודת מפנה. משום כך אין היא נזהרת שלא להרות ממנו קודם גיורה. ולכן, דווקא היא חייבת להמתין שלושה חודשי הבחנה בין גיורה לבין חזרתה לחיות עם בעלה משכבר. ע"פ הערך הבחנה בכרך ח הלבנת פנים מפרשתנו למדנו, שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים, שכן העדיפה תמר שישליכוה לכבשן האש, ולא תאמר בפיה שהיא הרה ליהודה. אם כך הלבנת פנים היא מן המצוות שיש ליהרג עליהן על מנת שלא לעבור עליהן. ולמרות שיש בידינו רק שלוש מצוות כאלו – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – זו כלולה בשפיכות דמים, שבדומה לה נעשים הפנים לבנות באבדן דם. ויש שפירשו ששלוש העבירות הן אלו המפורשות בתורה, ואילו הלבנת פנים רק רמוזה בה. המאירי כתב, שהביטוי "נוח לו שיפיל עצמו בכבשן האש" נאמר רק ב"דרך הערה", כדי שיקח אדם מוסר ללבו. האם מותר לאדם לבייש את עצמו? לכאורה, אם השוינו ביוש לשפיכות דמים, ממילא כשם שאסור לאדם לחבול בעצמו, כך אסור לו לבייש את עצמו. מכאן שאסור לאדם ללבוש קרעים, להציג את מומיו ברבים, ואפילו אם עושה זאת על מנת להרויח ממון. אולם אותו המאירי שכתב, שהאיסור הוא מוסרי, פסק שרשאי אדם לבייש את עצמו. אין הוא רואה בכך מעשה בלתי מוסרי. ויש שכתב שעל מנת להרויח ממון מותר לאדם אף להשפיל את עצמו, מעין מה שאמרו חז"ל: פשוט נבלה בשוק, ואל תצטרך לבריות – אע"פ שבנידון דידן הוא להיפך: שהוא מבזה את עצמו על מנת לצוד את עיני הבריות ולהנות מממונם. על מנת שלא לבייש את הזולת התקינו, למשל, שאת הביכורים למקדש יביאו הכל בסלי נצרים, ושלא יביאו העשירים בכלי כסף וזהב והעניים יתביישו בפניהם. יש עדות שהנהיגו מטעם זה שלא כל עולה לתורה יקרא, אלא שליח ציבור יקרא בשבילם, כדי לא לבייש את מי שאינו יודע. אך יש עדות שלא חששו בזאת לבושת פנים; אלא אדרבה, מחמת הבושה יתנו הכל לב ללמוד לקרוא בעצמם את הפרשה. ע"פ הערך הלבנת פנים בכרך ט
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
